הכישלון המדיני של נתניהו

הכותרת לעיל היא כותרתו של מאמר אשר פרסמתי במקום אחר ביוני 2014. עתה, כאשר ישראל נמצאת באחת השעות הקשות שלה מבחינה מדינית, נזכרתי במאמר. אין צורך לומר שהמקטרגים היו הרבה. כרגיל. היום, כאשר בלוזאן עומד להיחתם הסכם גרוע בין המעצמות לבין אירן, מצאתי לנכון להביא גם בפני קוראי אתר זה את המאמר בשנית. צר לי עד מאוד שצדקתי. עברו עשרה חודשים ולא שיערתי שהמשבר יבוא כה מהר. ישראל נמצאת כיום מול הסוגיה האירנית לבדה ממש כי לא ארה"ב ולא אירופה עמה. לדאבון הלב, דווקא אירן היא זו המחוזרת. זו טרגדיה פוליטית שאין לתארה.

להלן המאמר:

אולי בחירת הנשיא אובמה לקדנציה נוספת הורידה את הנושא המדיני מסדר היום, אבל המציאות הכואבת נשארה בעינה: המצב המדיני בו נמצאת ישראל מסוכן מאוד. מדיניותו של ראש הממשלה ושריו המיליטנטיים כלפי ארה"ב ומדינות אירופה ביחס לסכסוך הישראלי פלשתיני קרסה באחת. האזהרות כנגד הצעידה בדרך המיליטנטית המתעלמת מן המצב הבינלאומי נדחו, והנה הגענו למצב עגום: דרישותיו של ראש הממשלה מן הממשל האמריקני ומדינות אירופה ביחס להסכם בין אבו מאזן לחמאס הושבו ריקם, ואפילו זכו להתייחסות מחפירה.

לא אחר מאשר מייקל אורן, שגרירה של ישראל לשעבר בארה"ב, ומינוי של נתניהו עצמו, הצטרף לביקורת הבינלאומית על מהלכי הממשלה כתגובה להקמת ממשלת אחדות פלשתינית, במיוחד על ההכרזה על בנייה מסיבית בשטחים. השגריר הגדיר את המעשה כ"גול עצמי" לישראל. בעיני האמריקנים והאירופים ההתנהלות הישראלית היא הרסנית לתהליך השלום, וכך עלולה ישראל למצוא עצמה מבודדת - ואת התוצאות כולנו נרגיש.

מארי הארף, סגנית דובר במשרד החוץ האמריקני, הביעה את התסכול האמריקני מההחלטה הישראלית כאשר אמרה כי אמריקה "מאוכזבת עמוקות בעקבות ההודעה על בנייה נוספת בהתנחלויות, זאת לאחר שאמרנו באופן עקבי שהצעדים הללו אינם מועילים להשגת הסכם". גם האיחוד האירופי הוציא הודעת גינוי. אפשר להתעלם מכל הגינויים, אפשר לומר שזו דוגמה לאנטי-ישראליות או לאנטישמיות. אפשר לומר הכל, אלא שמעבר למילים יש אזרחים ויש מדינה שחייבים לדאוג לה. מה שמצטייר כאן הוא תסריט אימים ממנו מתעלמים מיני מאמינים בכוחות עליונים. כך, שר השיכון, אורי אריאל, שלא המתין זמן רב כדי להגיב על דברי הגויים. "המהלך הוא תגובה ציונית הולמת לממשלת הטרור הפלשתינית", אמר שר השיכון אורי אריאל עם פרסום המכרזים. "אני מאמין שהשיווקים הללו יהיו רק ההתחלה".

השאלה החשובה היא מי בדיוק מנהל את ממשלת ישראל. האם שר השיכון פועל על דעת עצמו - או שמא ראש הממשלה נוהג בדרך של 'אחד בלב ואחד בפה'. ראש הממשלה הרי הצהיר בוועדת החוץ והביטחון שהוא חושש מהפיכת ישראל למדינה דו-לאומית, ולכן הוא סבור שחלום ארץ ישראל השלמה אינו בר-השגה. מה אפוא פשר ההפשרה של הבנייה דווקא עתה?

אם ראש הממשלה רוצה לספח את השטחים הנתונים שבהסכמה לאומית רחבה, הוא מוזמן ליזום מהלך כזה לפני שיהיה מאוחר - ולא להותיר זאת לאריאל, בנט וחבריהם בליכוד. אבל הוא יודע שהבנייה בהתנחלויות היא סדין אדום בעיני כל מי שסבור, כמותו לכאורה, שלא ניתן ולא צריך להשליט את מרותנו על הפלשתינים. אז איך מרבעים את המעגל? אולי נתניהו יודע לעשות זאת כי בני תמותה רגילים אינם מסוגלים לכך.

הכל יודעים שישראל אינה אשמה בכישלון השיחות עם אבו-מאזן. ובכל זאת הוטלה האשמה על ישראל. לא מדובר בסתם כשל הסברתי, אלא בנתק העמוק שנפער בין ממשל אובמה לבין נתניהו. הנתק הזה מסכן את ישראל, לא רק בהקשר הפלשתיני אלא גם בהקשר האירני. נראה שעל שגיאות נתניהו כולנו נשלם; נקווה שהמחיר לא יהיה גבוה מדי.