אם ניתן לכנות אחד מגדולי ישראל ששרד את השואה המרה - בתואר גדול "פוסקי הדור", הרי שמדובר אך ורק ברב שמואל הלוי ואזנר, שהשיב את נשמתו לבוראו בערב חג הפסח תשע"ה. זה היה הפוסק שפסק בדורנו באופן החד והמהודר ביותר אך מנגד היה מקובל על כל החוגים החרדים, ואף על הציונות הדתית. הרב שמואל לוי וואזנר מעולם לא התערב בפוליטיקה החרדית והיה ה"רב על" היחיד אולי בדור הזה שהיה כזה. כל זאת למרות שרוב בניו, נכדיו וחתניו משתייכים לפוסקי ההוראה של חסידות סאטמר ושל ה"עדה החרדית". הוא עצמו מעולם לא הצביע בבחירות אך מנגד שמר על אחדות מדהימה עם אלה שהצביעו בבחירות. כדי להבין את גדולתו של האיש - בהנהגה תורתית שאיש לא חלק עלייה וכול חוג דתי וחרדי ראהו כמורו ורבו, צריך לחזור יותר מתשעים שנה אחורה. אל וינה, בירת אוסטריה.
"רב שלומים"
אילו הייתי צריך למצוא היום תואר מסכם לרב שעבר את גיל המאה והנהיג ביד רמה אך רכה את צאן מרעיתו המגוון הרי שהייתי קוראהו "רב שלומים". האיש שייצג מכל את השלום התורתי בשתי המאות האחרונות והיה גם איש השלום של הקב"ה, כמו שמו של הקב"ה: איש ה' לכל עם ישראל לשדרותיו השונות. אבל הייתי גם מעטר עליו את הכינוי "החוזר בתשובה הגדול ביותר בדורנו". ולא בכדי אני כותב את דברי. עד היום רב הנסתר על הגלוי בדבר עברם של לא מעט מגדולי ישראל, ואף מאדמו"ריה. בעוד שגדולי ישראל מארצות המזרח גדלו - עד הקמת מדינת ישראל, בכור היתוך רוחני עם כפית של זהב רוחני בפה, הרי שחלק מגדולי ישראל מאירופה צמחו בבתים שהיהדות החלה להתרחק מהם ואילו אחרים ספגו בשואה המרה מכת אמונה שממנה היו צריכים לקום בכוחות מחודשים. המלחמה ביהדות הצרופה - מבית פנימה, מצאה לא מעט משפחות חרדיות באירופה נגרפות לעבר השני של המתרס הדתי. משפחת וואזנר הייתה אחת מיני רבות כאלה.
הרב שמואל הלוי ואזנר נולד ממש לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה בעיר ששימשה מרכז פוליטי ותרבותי של כל מרכז אירופה הקלאסית. זו הייתה וינה - הבירה של הקיסרות האבסבורגית. אבל מגיל חמש ואילך גדל הרב וואזנר באותה בירה ממש - אבל כזו שהייתה כבר רק בירתה של אוסטריה המקוצצת. זו הייתה אוסטריה שהגמוניותה פסה מהעולם בעקבות היותה בין המפסידות במלחמה.
זו הייתה אוסטריה שלאחר מאות שנים נקרעו ממנה חלקיה הגדולים ועליהן קמו מדינות עצמאיות כמו יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה, הונגריה ופולין. אבל לעומת שותפתה להפסד - גרמניה, היא הושפלה פחות ע"י בעלות הברית ולכן האמינה כי מעמדה המלכותי עוד ישוקם. אבל מעמדה המעורער של אוסטריה השפיע גם על היהדות המרכז אירופאית. עד שנת 1914 הייתה יהדות אוסט הונגריה עיקר עיקרי היהדות האירופאית וכללה בתוכה חוגים תורתיים שנקרא ה"חוגים ההונגרים" ומורשתם דמתה לזו של היהדות הליטאית בליטא ובפולין השסועה, וגם לזו שעדיין עוד נותרה ה"יהדות האורתודוכסית" של גרמניה. אבל לצד החוגים התורתיים הללו חיו והתקיימו גם "חוגים הונגריים חסידיים", בעיקר בחבלי מראמורש, זיבריגן, טרנסילבניה (אז הם עוד היו בתחום ההונגרי של הקיסרות האבסבורגית וכיום ברומניה) וקרפאטרוס (אז בקיסרות האבסבורגית וכיום בסלובקיה ובאוקראינה). וינה הייתה מרכז תרבותי נוכרי במעלה ראשונה, ובשל יציבותה הכלכלית, קלטה לתוכה פליטים יהודים ממזרח אירופה שברחו מהעוני ומהאנטישמיות של המשטרים הרעועים במה שנקרא כיום "חבר העמים" וברומניה.
לאחר המלחמה העולמית הראשונה גבר זרם זה בעקבות עליית הקומוניזם בברית המועצות והקמת מדינת פולין, שהייתה סימן שאלה כלכלי גדול. מאדמו"רים ורבנים גדולים ועד פשוטי העם היהודים מצאו הפליטים הללו את מקומם בוינה. וינה זו משכה אליה לא מעט מהגרים ומבקרים יהודים יחד וזאת לא מעט משום היותה מרכז מרפא. עד ימינו אנו משמשת עיר זו מטה משיכה וקסם כמרכז לפליטים יהודים ממזרח אירופה ואף מאסיה (הקווקאז, אסיה התיכונה ואירן) כתחנת מעבר של הצלה, סיוע והגירה למערב ולישראל. כבר בסוף המאה ה-19 זוהתה העיר הזו כמרכז פונטנציאלי לתנועה הציונית (ראשית הפעילות הפוליטית של הרצל) ומנגד גם הפכה לעיר המרכזית של היהודים שלא חפצו עוד להיוותר דתיים. בעוד שבימי הקיסרות האבסבורגית שימשו פרשבורג (היום ברטיסלבה בסלובקיה), קלויזנבטרג (היום קלוז'- נפוקה ברומניה), גרוסוורדיין (היום אורדיה מרה ברומניה) ועוד עשרות ערים גדולות ומאות עיירות קטנות בקיסרות כמבצרי היהדות הרי שוינה הייתה מרכז המתבוללים והציונים האנטי דתיים. לימים הגיע לשם גם יריבו הציוני של הרצל - זאב ז'בוטינסקי.
לא פלא הוא שלימים - גם לאחר הצטמקותה של אוסטריה למדינה בודדת וצנומה, הרי שהעיר וינה המשיכה לשמש כמרכז החילוניות יהודית האנטי דתית. לא מקרה היה שמהגרייה היהודים של מזרח אירופה - שנחתו ב"עיר הוואלסים", כיראים ושמים בדתם הפכו
חיש קל לאפיקורסים. דובר אפילו על אדמו"רים משושלת מפורסמת שהתבוללו בעיר הזו! מתוך 120 אלף יהודים שחיו לאחר המלחמה העולמית הראשונה באוסטריה הקטנה והחדשה הרי שמאה אלף חיו בוינה הבירה ורק כחמש אחוז מהם היו שומרי שבת! אחד ממסעות השמד של יהודייה האנטי דתיים של העיר היה מסע שריפת ספרי תנ"ך בידי יהודים מתבוללים ואנטי דתיים!על-רקע זה גדל וצמח שמואל ואזנר הינוקא.
ניצל מהתבוללות באוסטריה
שמואל ואזנר גדל במשפחה יהודית שפסחה על שני הסעיפים - מעט דת והרבה מודרניות. הוא החל ללמוד בחינוך הכללי האוסטרי, בימים שלגימנסיות של וינה הגיעו מכל רחבי המדינה, ואף ממדינות שכנות כמו פולין וצ'כוסלובקיה החדשות. גם דרכו של שמואל הקטן הייתה סלולה למסורתיות - חילונית יהודית אלמלא בית המדרש החרדי הקטן שברח' קלמייזה 1 בעיר הבירה האוסטרית. זה היה בית מדרש ששימש כאי תורתי כמעט יחיד בין יהודי וינה המתבוללים. הרב שם היה הרה"ג חיים פינטר - פליט קטוע רגלים מבוקובוסק הפולנית (ונצר לחסידות צאנז), שם שימש רב וראש ישיבה עד תחילת מלחמת העולם הראשונה. מסיום המלחמה העולמית הראשונה ועד תחילת המלחמה העולמית השנייה - עת הרב חיים פינטר נמלט לבריטניה, הצליח הלה להציל מאות יהודים מהתבוללות באוסטריה ועשרות נערים וילדים שהוא הוביל מהגימנסיה ה"יוקרתית" לישיבות הקדושות שבפולין ובהונגריה. שמואל הלוי ואזנר היה בכיר הילדים הללו. הרב חיים פינטר שכנע את אבי הילד לוותר על הרעיון שילדו יצא לגימנסיה נכרית .
לא בקלות ויתר האב על החלום שילדו יהפוך ל"הוגה דעות" יהודי מפורסם. אבל כוח הרצון והשכנוע של הרב חיים פינטר גבר. ממש באותם הימים נלחם הרב פינטר גם על צעיר יהודי נוסף - שהגיע ממשפחה חילונית לגמרי, וגם שם הצליח הרב פינטר לשכנע את המשפחה לוותר על חלומותיה החילוניים. היה זה הנער חנוך (הניך) פדובה, שליצים הפך לאב"ד היהדות החרדית בבריטניה. את שני הנערים הרכים הללו שלח הרב פינטר ללמוד בפולין ("ישיבת חכמי לובלין") ובהונגריה. בעוד שהשיטה בפולין הייתה ללמד גמרא באופן מוגבר הרי שהשיטה בהונגריה הייתה לאזן בלימוד הגמרא עם לימוד ההלכה. הרב פינטר טען לימים כי "שלחתי את הנערים הללו גם להונגריה כי רציתי שהם יהיו פוסקי הדור". וכך אומנם היה. לאחר פולין והונגריה חזר האברך ואזנר לוינה וכדי שלא יאבד את מה שרכש הפקיד עליו הרב פונטר (ועל האברך חנוך - הניך פדובה...) את בנו הצעיר, שמואל - שמלק'ה, לשמש "חברותא" באופן רשמי ו"שומר ראש רוחני" באופן מעשי.
העלייה לא"י
לאחר עלייתו לארץ למד הרב שמואל הלוי ואזנר אצל גאב"ד ה"עדה החרדית" דאז, המהרי"ץ דושינסקיא, ובשנות הארבעים עבר לבני ברק והפך ליד ימינו של ה"חזון אי"ש", תוך שהוא מקים בבני ברק את ישיבת "חכמי לובלין" שהורתה קרסה בפולין, עקב מאורעות מלחמת העולם השנייה. לא לחינם הפך הרב שמואל הלוי וואזנר לרב העל ביהדות החרדית והדתית - מבחינת הקונצנזואליות שלו. הרב ואזנר הפנים לתוכו את ראשית ימי תורתיותו בוינה כמו הצורך לצאת מהחושך הרוחני לאור תורתי אדיר וכי יש לחיות ולפעול בסביבה תורתית ולא בסביבה מתבוללת אך מנגד הוא גם הפנים לא לשכוח מאין הגיע ולימים הוא פתח את בית מדרשו בפני כל החוגים שביקשו לנשום יהדות, ובכלל זאת חוגים שהיו רחוקים מיהדות. בפולין והונגריה הוא למד להיות רב גוני ולדעת לא להשתייך דוגמתית רק לליטאים ולהונגרים אלא גם לחסידים ולימים גם לספרדים.
בארץ ישראל הוא למד אצל היהדות הקנאית של "
מאה שערים" וגם אצל אלה שהכירו בשלטון הציוני כמו החוגים החרדים מבני ברק. הוא ידע לשלב את פסיקת והשקפת ה"חזון אי"ש" הליטאי עם ההשקפות החסידיות של סאטמר ולהורות הלכה ל"מזרחי" הסרוג. בניו, נכדיו וחתניו הפכו למורי הלכה ולאברכים בסאטמר אבל משמשיו היו אנשי "
יהדות התורה". הוא לא הצביע לפרלמנט הישראלי מעולם וכך גם משפחתו אבל תמיד החווה דעתו ביחס לקשר עם השלטונות החילוניים, לאנשי "יהדות התורה" ואפילו לאנשי
ש"ס.
הוא ידע לקרב בפסקיו כל יהודי אבל עמד על המשמר בעניינים חרדים מבלי לערוך חשבונות של "תדמית". הוא חתך לא פעם החלטות חדות כמו למשל בפרישתו מהאחריות לכשרות של "חוג חת"ם סופר" מבני ברק והצטרף לדרישה להוציא את האחריות על בתי העלמין היהודיים ברומניה, מידי הפדרציה המתבוללת שם. הרב ואזנר יצא בעבר גם בצעד אמיץ עד למאוד כשתמך והכתיר את הרב משה לייב לנדא החב"די לרבה של בני ברק הליטאית, במקומו של האב לנדא שנפטר, ולמורת רוחו של הציבור הליטאי בבני ברק, ובראשו הרב מנחם מן שך זצ"ל. הרב ואזנר - בעל הספר ההלכתי "שבט הלוי", היה גם שנים מורה ההלכה וההשקפה לארגון "אתרא קדישא" ולרב דוד שמידל, שעומד בראשו. הרב וואזנר לא היה מזוהה עם חוג מסוים - אולי היחיד מכל פוסקי וגדולי ישראל בדור האחרון שהיה כזה, ומנגד כולם היו מאלה שחפצו להיות מזוהים איתו. כל "רבני ועסקני התשובה" יכולים ללמוד מהאיש הזה - ומשכמותו, מהו בעל תשובה אמיתי. הרב ואזנר - כמו יהודים רבים גם כיום בחו"ל, טווה דרך של בעל תשובה שהופך ליהודי חרדי לשם שמים ולא מנצל את חזרתו בתשובה לגריפת ממון, כבוד ולפוליטיקה. והרב ואזנר - גדול הגדולים בדור האחרון, היה גם כזה שמעולם לא התעסק בפוליטיקה.
את מקומו של הרב שמואל הלוי ואזנר יתפוס בע"ה בנו - הרב חיים הלוי ואזנר, שבעבר שימש רבה של חסידות סאטמר בלונדון, בירת בריטניה. בימים אפורים אלה קשה להאמין שעד בוא משיח צדקנו עוד ימצא גדול דור בשיעור קומה כמותו ובעיקר איש קונצנזואלי שיהיה ה"דבק" של כל החוגים הדתיים והחרדים, כפי שהיה הרב שמואל הלוי ואזנר.
יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
