מינויים פוליטיים פוליטיקלי-קורקט

מהו "מינוי פוליטי"? האם הוא פסול? אין תשובה אחת לשאלות אלו מכיוון שמדובר על סוגי מינויים שונים, ויש להתייחס לכל אחד בצורה שונה. כל התייחסות גורפת לנושא אינה רצינית, ומכוונת רק לשרת את מטרות הדובר ולא טובת הציבור.

ננסה להפריד בין סוגי מינויים, וקיימים ארבעה: משרות אמון בלשכות שרים, משרות בשרות המדינה, תפקידי דירקטורים ומנכ"לים בחברות ממשלתיות, מינויים בתוך תאגידים ממשלתיים.

משרות אמון אלו קבוצה מצומצמת של עוזרים אישיים לשרים, מספרם הכולל אינו גדול, וכל דיון בהם הינו בגדר בזבוז זמן. כל שיש לוודא זה כי אינם מתערבים בעבודת המשרד הממשלתי ואינם חורגים מתפקידם ונוטלים להם מעורבות או סמכויות אסורות. ממילא אין להתייחס למינויים אלו כאל פסולים, בהיותם מינוי אישי של השרים.

דירקטורים ומנכ"לים בחברות ממשלתיות מתמנים לאחר אישור של הוועדה לבחינת מינויים בראשות השופט (בדימ.) יצחק רביבי. מינוי שעבר את אישור הוועדה הינו כשר. ניתן להתווכח על הקריטריונים ויעילות הוועדה, אך זהו ויכוח אחר.

הכר הנרחב למינויים פסולים זהו שרות המדינה. שרות המדינה מונה מאות אלפי אנשים ותפקידים ולכן יכולים שרים ועושי דברם למנות לשרות המדינה כמות גדולה של אנשים, מתוך ניצול פרצות בהליכים, ולעיתים מתוך עבירות על החוק. גם נציב שרות המדינה לא נתגלה ככלב שמירה רציני, ולעיתים נכנע ללחצים.

מקור אחר למינויים פסולים הם תפקידים בתוך תאגידים ממשלתיים למיניהם. כאן יש לזכור, כי ללא קשר לדרך מינוי מועצת המנהלים והמנכ"ל, מרגע שנתמנו הם חבים חובת אמונים לתאגיד וכל שיקול אחר הינו עבירה על החוק וחושף אותם לתביעה.

היכן עיקר הבעיה אם כן? אין אכיפה. הליכי החקירה והעמדה לדין מתמשכים לאין קץ. הענישה סלחנית ואינה מייצרת הרתעה. איש, בעצם, אינו חושש מלבצע עברות בתחום זה.

כדי להתקדם לפתרון הבעיה יש לזכור את האימרה: "תפשת מרובה - לא תפשת". לצפות כי באיבחת חרב ניתן יהיה לפתור את כל הבעיה, ותוך זמן קצר יהפוך השירות הציבורי לשירות מקצועי טהור, חף מכל שיקול פוליטי, זו המתנה למשיח. השבוע אנו חוגגים 57 שנות עצמאות המדינה, ו- 57 שנות שרות ממשלתי פוליטי.

יש להתמקד בעיקר, ולדבר בשפה ברורה וחד-משמעית. יש להביא כל חקירה למיצוי תוך זמן קצר, ושיפוט מהיר, תוך כדי תקופת כהונת האנשים הנאשמים. דיון על מה שאירע לפני שנים, בקצב הפוליטי הישראלי, זה חסר תכלית ותועלת.

ולסיום, בעיה הרבה יותר גדולה מתחבאת ברשויות המקומיות, ובכל החברות והתאגידים הסמוכים אל שולחנן. הליכי הבקרה והביקורת שם הרבה יותר חלשים, עד כדי שפשוט אינם קיימים. ויש כ-260 רשויות מקומיות.