הנה העצה לשינוי מבני חיוני במשרד המשפטים, שאפילו שרה נמרצת כמו איילת שקד תתקשה לקבל: לאחד את המחלקה לחקירות שוטרים עם נציבות תלונות הציבור על הפרקליטות ולהעביר את הגוף המאוחד למשרד ראש הממשלה. אבל שקד, כמו כל שר, לא תתלהב מרעיון שמשמעותו אובדן כוח - ועוד לטובתו של בנימין נתניהו.

אם נשים בצד את השיקולים הפוליטיים, זהו צעד לא רק חיוני אלא גם מתבקש, במיוחד לנוכח מה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים בכלל ובפרשת רונאל פישר ורות דוד בפרט. הבעיות המובנות במצב הקיים הן חמורות עד כדי הצבת סימן שאלה סביב יכולתם של שני הגופים החשובים הללו למלא את תפקידיהם בצורה הטובה ביותר, והפתרון המוצע כאן עונה על קשיים אלו.

נתחיל מהמחלקה לחקירות שוטרים. עצם הקמתה הייתה צעד גדול קדימה, כאשר המשטרה הפסיקה לחקור את עצמה. לאחרונה גם השתחררה מח"ש מאחרוני חוקריה שהושאלו לה מהמשטרה, וכיום הצוות שלה עצמאי לחלוטין. הבעיה היא, שמח"ש שייכת למשרד המשפטים וככזו היא אחותה של הפרקליטות - העובדת בצורה צמודה עם המשטרה. הבעיה מחריפה כאשר חקירה של מח"ש מסתעפת לעבר פרקליטים (בעבר או בהווה). אם אין לחשדות אלו נגיעה לשוטרים, חייבים להעביר את החקירה למשטרה.

תראו איזה חד-גדיא נוצר פה: מח"ש, כחלק ממשרד המשפטים, חוקרת חשדות נגד שוטרים. כאשר היא מגלה חשדות נגד פרקליטים, התיק עובר למשטרה - שהיא ואנשיה הם נשוא החקירה המקורית, ולכן מן הסתם אינם מתלהבים ממה שאנשי מח"ש מצאו. ואז המשטרה אמורה לחקור מעשים של פרקליטים, המשתייכים כמו מח"ש למשרד המשפטים, ושגם עובדים בצמוד עם המשטרה עצמה.

לכאורה - יש פתרון: נציבות הביקורת על הפרקליטות. אבל זו אינה מוסמכת לנהל חקירות פליליות, ותראו מה קרה בשטח כאשר עלו החשדות לפיהם דוד קיבלה מפישר שוחד כאשר שימשה כפרקליטת מחוז תל אביב (פלילי). כפי שנחשף ב-News1, הנציבה הילה גרסטל ביקשה לקבל את תיקי לקוחותיו של פישר בהם טיפלה דוד. הפרקליטים הנוכחיים סירבו, בטענה שהם בעיצומים נגד הנציבות. גרסטל פנתה לבוס שלהם, שי ניצן, ושם חיכתה לה הפתעה: פרקליט המדינה ביקש ממנה לרדת מהנושא. רק לאחר שהתעקשה, קיבלה גרסטל שני תיקים - ואילו תיק שלישי טרם הועבר, ותיק רביעי פשוט הושמד.

חד-גדיא מספר שתיים: פרקליטים נוכחיים מונעים מנציבות הביקורת לחקור את מעשיה של פרקליטה בעבר. ראש המערכת מעניק להם גיבוי. בינתיים נעשות פעולות חמורות ביותר של שיבוש מהלכי משפט. אם וכאשר המשטרה ו/או הנציבות יחקרו בסופו של יום את מה שהתרחש בפרקליטות, חלק מהחומר לא יהיה זמין.

עכשיו נתאר את התמונה הכוללת. משרד המשפטים מצוי בניגוד עניינים מובנה: הפרקליטות ויחסיה עם המשטרה מצד אחד, מח"ש וחקירותיה נגד המשטרה מצד שני. נציבות הביקורת חסרת-אונים משום שכל פעילותה מוסדרת בהוראות של היועץ המשפטי לממשלה, והיא אינה יכולה לכפות על הפרקליטים להעביר לה את המידע שהיא דורשת. המשטרה אינה יכולה לחקור באוביקטיביות פרקליטים על בסיס חומר חקירה שבמקורו נגע אליה, וגם היא מצויה בניגוד עניינים משום שהיא עובדת עם אותם פרקליטים.

התוצאה היא, שהמשטרה והפרקליטות עלולות להישאר מחוץ להישג ידן של רשויות אכיפת החוק האחרות. או במילים אחרות: אוכפי החוק יהיו מעל החוק. כל המנגנונים שנוצרו כדי לבדוק את המתרחש בשני הגופים הללו, אינם יכולים להתמודד עם ניגודי העניינים והאינטרסים האישיים והמערכתיים שלהם עצמם ושל מי שאמורים לעמוד לביקורתם.

לסלט הזה יש פתרון אחד: להקים גוף עצמאי מאוחד, שיטפל הן במשטרה והן בפרקליטות, ואשר סמכויותיו ייקבעו בחוק. לא צריך לעבוד יותר מדי; אפשר לאמץ את המודל של משרד מבקר המדינה, בהתאמות המתחייבות מכך שהגוף המאוחד יעסוק גם בחקירות פליליות. יש לי מועמדת מצוינת לעמוד בראש הגוף הזה: הילה גרסטל.