בסבלנות, ננצח בקרב על התודעה

ההיסטריה היא אם כל חטאת, היא דלק המזין את עשרות הארגונים הפועלים לדה-לגיטימציה של ישראל ולפגיעה בה, כפי שהזינה בשעתו את האנטישמיות הישנה. לאחרונה נרשמה באתרי התועבה הללו התלהבות, "הישראלים מפחדים", ממש כמו התרברבות ערביי האזור לפני דור, כשהריחו אפשרות לחסל את מדינת היהודים. חלקים בשמאל ובתקשורת מסייעים ישירות ובעקיפין מתוך הנחה שמדובר בפעילות נגד ה"כיבוש" וה"התנחלויות". ממש לא. מדובר בחתירה תחת קיומה של ישראל כמדינה ריבונית, תוך קידום חרמות עליה.

הדוח האחרון של NGO Monitor מבהיר מה שרבים יודעים, ופורסם רבות בישראל היום: ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שמימון ממשלתי זר בהיקף עצום מוזרם כדי להתערב בסוגיה פוליטית הנתונה לוויכוח בתוכה. הדבר נעשה תוך פגיעה בריבונותה של ישראל.

הארגון שפעל נגד חברת אורנג' העולמית מכונה "מי מרוויח מהכיבוש" והוא פרי "קואליציית נשים לשלום". שני הארגונים קיבלו כסף רב ממדינות האיחוד האירופי (הקואליציה קיבלה עד לא מזמן כסף רב גם מהקרן לישראל חדשה). כחלק מה"שיימינג", תקף "מי מרוויח" את "פרטנר" הישראלית על שאימצה גדודי צה"ל ושבמהלך המערכה האחרונה בעזה נמצאה בקווים הקדמיים וסיפקה ציוד חומרי, שירותי סלולר ובידור לחיילים. לגודל הבושה, החברה ויתרה על דמי שירות לחיילים שהשתתפו בלחימה.

עד שיוקם גוף רציני ללוחמה בארגוני החרם והדה-לגיטימציה, מציעים ב-NGO Monitor לטפל בהם באמצעות החוקים הקיימים: חובת הגשת דוחות לרשם העמותות ואכיפת "חוק השקיפות" לדעת מי נתמך בידי ממשלות זרות. נוסף על כך, יש לפעול בתקיפות מול המדינות המממנות - לדרוש מהן שקיפות ביחס לדרכי המימון של גופים המתערבים בשיח הפנימי בישראל. יש להפעיל שדולות בפרלמנטים השונים ולהפעיל לחץ נגדי - מדיני, תקשורתי וציבורי - כלפי המדינות התורמות. כל נציג דיפלומטי ישראלי צריך להתריע על כך במסגרות האירופיות השונות באמצעות שאילתות, תביעות והצפת נושא הפגיעה בריבונות מדינה אחרת.

ישראל הייתה צריכה להתייחס ברצינות לארגונים הללו עוד לפני כעשור, הן באמצעות חקיקה והן באמצעים משפטיים, הסברתיים, תקשורתיים ודיפלומטיים. נקווה שעכשיו לא ירפו מהעניין. עד לפני מספר שנים עמדנו נבוכים בפני מתקפות טילים, אבל כשהחלטנו להתמודד - ידענו לפרק כמעט לגמרי את בעיית העורף האזרחי, עקב אכילס של המדינה. כך היה בעבר גם מול איומים אחרים.

ארגוני החרם וההשמצה מסוכנים לא פחות. הקרב על התודעה העולמית נוגע בשאלות חיים ומוות. יש לקוות שהפור נפל, ובדרגים הגבוהים מבינים שמדובר במלחמה לכל דבר ועניין. ובמלחמה כמו במלחמה, יש להיערך בהתאם, לזהות את מפת הסיכונים ולספק מענה לאיומים. בשקט ולא ברעש, בחוכמה ולא בהיסטריה. בסבלנות ננצח.