רשלנות והסתכנות

בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את תביעתה של דנישרא רניטק נדל"ן, וחייב את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה זמורה ואת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז לשלם לתובעת פיצוי בסך 1.25 מיליון שקל, בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלותן במסגרת קידום הליכי תכנון ורישוי.

לטענת התובעת, הנתבעות התרשלו בהתנהלותן. הוועדה המקומית - במתן ההיתר תוך הצגת מצג שיתקבל שימוש חורג וכי בסמכותה ליתן אישור כזה שניתן אך בוטל על-ידי הוועדה המחוזית. הוועדה המחוזית - בכך שלא פיקחה על פעילותה של הוועדה המקומית ולא מנעה את ההשקעות על סמך מצגי הוועדה המקומית, למרות שידעה או שהייתה אמורה לדעת, כי אלה ניתנו ללא סמכות כפי שקבעה בסופו של יום.

בית המשפט קבע, כי שתי הנתבעות התרשלו בהתנהלותן בעניינה של התובעת. גופי התכנון חבים כלפי האזרח בחובות זהירות מושגית וקונקרטית. התובעת הוכיחה, כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות כלפיה, וכי קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזקים שנגרמו לה. לפיכך נקבע, כי התובעת זכאית לפיצוי בשל נזקים אלה.

הוועדה המקומית התרשלה תחילה בכך, שהורתה לתובעת להשקיע השקעות בטרם ניתן ההיתר לשימוש חורג, ולאחר מכן בכך שהעניקה לתובעת היתר לשימוש חורג רחב מדי, בניגוד להוראות החוק. על הוועדה המקומית חלה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין, להפעיל את הסמכות הנתונה לה ולהעניק היתר בנייה על-פי החוק ובמסגרת התוכניות התקפות.

אם הוועדה המקומית הייתה מבהירה לתובעת, כי ההיתר המבוקש על ידה אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות תכנון ראויה ולפיכך לא תוכל לקבלו, או לפחות כי קיים סיכון כזה, יכלה התובעת לשקול את צעדיה ולקבל החלטות בדבר ההשקעה במקרקעין בהתאם. כאן, לא רק שכך הובטח, אלא שהוועדה גבתה מקדמת היטל השבחה על חשבון השימוש החורג - מה שלא הותיר ספק לגבי המצג שהציגה ולפיו השימוש החורג אפשרי ויינתן.

הוועדה המחוזית הפרה גם היא את חובת הזהירות החלה עליה, והתרשלה בקבלת ההחלטות בנוגע למתחם. הרשלנות אינה בעצם קביעתה הסופית של הוועדה המחוזית, לפיה ההיתר שניתן מהווה סטייה ניכרת מהתוכנית, אלא באופן התנהלותה, התקופה שבה השתהתה עד למועד שבו התקבלה לבסוף החלטה. בהמשך - כאשר נתנה להבין, כי ניתן יהיה להסדיר את הדברים מבלי להבהיר את עמדתה בצורה ברורה ונחרצת כאשר נודעו לה העובדות הרלוונטיות.

עוד נקבע, כי הליך של קבלת היתר, שינוי תוכנית מתאר, ובייחוד הליך שימוש חורג, הם הליכים שמידת הוודאות בהם נמוכה ולא יכולה להינתן הבטחה מראש שיתקבלו ואף הדין אינו מאפשר לפעול על פיהם, בטרם יתקבל האישור כחוק. היתר לשימוש חורג הוא פתרון זמני ובכל מקרה אינו מהווה זכות קנויה. משכך, התובעת ידעה או היה עליה לדעת, כי החלטה בדבר אישור למתן היתר בכפוף להשלמת תנאים כפי שהתקבלה על-ידי הוועדה המקומית, עשויה להשתנות ובכל מקרה היא נתונה לביקורת הוועדה המחוזית.

עוד אומר בית המשפט, כי הובהר לתובעת על-ידי הוועדה המקומית, כי במקביל יהא עליה לנקוט הליכים לאישור תוכנית מפורטת לשינוי ייעוד. על כן התובעת ידעה או היה עליה לדעת, כי אישור תוכנית הוא הליך ממושך שצפוי להתנגדויות ולשינויים ועל כן אין ביטחון שיסתיים בהצלחה. לפיכך, הוטל על החברה אשם תורם של 30% בשל הסתכנות מרצון.