גול עצמי

רבים אינם יודעים שהחוק בישראל מחייב אגודות, ארגונים והתאחדויות ספורט, בכל הענפים, לרכוש ביטוח תאונות עבור הספורטאים. חוק הספורט ותקנותיו מורים לבטח ספורטאים מפני מוות, נכות, אשפוז, טיפול רפואי, נזק לשיניים, אי-כשירות לעסוק במקצוע או במשלח-יד באופן חלקי או מלא וגרימת נזק לצד שלישי. לדוגמה: סכום הכיסוי הביטוחי המינימלי עבור האוכלוסייה הבוגרת (מגיל 20 ומעלה) למקרה של מוות עומד על 100,000 שקל, במקרה של נכות סכום הביטוח צריך להיות לפחות ב-150,000 שקל ועוד.

תכליתו של הביטוח פשוטה: להעניק לספורטאים רשת הגנה ראשונית מפני הסיכונים הטבעיים והשכיחים שמתלווים לפעילות הספורטיבית, ובכך להקל במידת-מה על התמודדותם של אנשים צעירים עם מחלות ופציעות. ייחודו של חוזה ביטוח שכזה בקלות היחסית של הוכחת מקרה הביטוח וברוחב הגדרתו.

בביטוח תאונות שחקנים אין צורך להוכיח שפציעה, אשפוז, אי-כשירות או חלילה מוות נגרמו בגלל התרשלות של גורם כזה או אחר. בתוך כך משוחרר הנפגע מנשיאה בנטל הוכחה כבד ומהצורך בניהול הליכי משפט ארוכים ויקרים. כל שנדרש לשם קבלת סכומי הפיצוי (תגמולי הביטוח) הוא התממשות הסיכון הטבעי הכרוך בפעילות הספורטיבית: פציעה במהלך משחק או אימון או בקשר אליו.

החוק אפוא יפה וברור, אך מה אפשר לעשות אם בדיעבד מתברר שארגון הספורט הפר את החוק ולא ביטח את שחקניו? במקרה זה חברות הביטוח אינן בתמונה, שהרי הארגון לא טרח להתקשר מבעוד מועד עם אף מבטח. ובכן, בהתאם לפסיקה, לאור חובתם החוקית של ארגוני ספורט לבטח את שחקניהם, הפרת החובה - קרי אי-ביטוח - גוררת את אחריותם המשפטית לפצות כל שחקן שהיה מקבל תגמולי ביטוח אילו בוטח.

מקרה שהוכרע באחרונה (7.6.15) בבית המשפט המחוזי בחיפה ממחיש את הסוגיה. באותו מקרה דובר על שחקן כדורגל מקבוצת מכבי עירוני טירת הכרמל שנפגע בשלוש תאונות ספורט, לדבריו בשל תחזוקה לקויה של מגרש הספורט, אשר הותירו בו נכות בשיעור של 10%. השחקן תבע את העירייה והסתדרות העובדים בגין רשלנות בתחזוקת המגרש. משהתברר שהקבוצה לא ביטחה את שחקניה בביטוח תאונות ספורט כמתחייב בחוק, תבע אותה בגין אי-ביטוח.

בית משפט השלום בחיפה דחה את התביעה בקובעו, שהשחקן לא הוכיח, כי העירייה וההסתדרות אומנם התרשלו בתחזוקת המגרש. אולם בית משפט השלום לא התייחס לטענת השחקן נגד מכבי לעניין אי-ביטוח.

השחקן לא ויתר, ערער על פסק הדין - וטוב עשה. בית המשפט המחוזי הסכים עם קודמו שהטענה לרשלנות בתחזוקת המגרש אכן לא הוכחה, אך בצד זאת בית המשפט חייב את הקבוצה לפצות את השחקן בגין אי-עריכת ביטוח. השופטת תמר נאות-פרי קבעה:

"הואיל ולא הוקם ביטוח כנדרש, המשמעות הינה שהיה מקום לקבל את טענת השחקן לפיה הופרה כלפיו חובה חקוקה, והמסקנה מתחזקת דווקא במקרה כגון זה - בו לא הוכחה אחריות בעוולת הרשלנות ויש חשיבות יתרה לפוליסה כגון זו אשר הקמתה מתחייבת מכוח חוק הספורט ואשר קבלת התקבולים מכוחה אינה דורשת הוכחת רשלנות. כנגזר מכך, השחקן זכאי לפיצוי בגין היעדרו של כיסוי ביטוחי בשיעור תגמולי הביטוח להם היה זכאי לו הייתה פוליסה כנדרש".