אבא שלי מחד"ל

ההתאבדות של תנ"צ אפרים ברכה, הייתה מעשה אישי-פרטי ולא לנו, החיים, לשפוט מי אשם במוות הזה. אבל דבר אחד צריך להיות ברור: מותו הטראגי של ברכה הוא כישלון של צמרת המשטרה והמפכ"ל בטיפול בבעיות הקיומיות החמורות שנוצרו בעולמו האישי של החוקר הבכיר. שהרי אחת משתיים: אם היה יסוד כלשהו להאשמות שנתלו בברכה, הייתה צמרת המשטרה חייבת להשעות אותו עד שתצא האמת לאור ולתבוע מפרקליטות המדינה לרדת לשורש הסיפור, כדי למנוע מברכה עינוי מיותר. ואילו אם הייתה המשטרה משוכנעת שאין יסוד לפרסומים השליליים, היא הייתה חייבת לספק לברכה הגנה בשני תחומים: פסיכולוגי ותקשורתי.

אתם, אותם קציני משטרה היוצאים בימים אלו בביקורת נוקבת כלפי אחרים, כולכם חכמים בלילה. אחד בפה - אחד בלב. פיכם וליבכם אינם שווים.

חור קטן בתקרה, ביום גשם, טיפ טיפ טיפ, טיפה ועוד טיפה, ובעלת בית יוצאת מדעתה, דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר, וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה, (משלי כז15) - אבל מה קורה כאשר כל הגג פרוץ מה קורה כאשר גם בתוך הבית אין מסתור מפני הגשם?.

יוחזר קרמשניט למשטרה ויפה שעה אחת קודם. כעת, אחרי שהמפכ"ל הנקמן מר יוחנן דנינו הלך הביתה, בשלה השעה ובשלה גם העת להחזיר את קרמשניט למשטרה.