האנטישמיות באירופה התעצמה לדרגה שבה יהודים רבים המזדהים עם יהדותם וגם מספר בלתי מבוטל של יהודים מתבוללים מתלבטים אם עליהם להגר. התלבטות נפוצה עוד יותר בקהילה היהודית היא אם על ילדיהם להישאר בארצות מוצאם.
בסביבה שבה לקהילה היהודית יש ספקות גדולים באשר לעתידה, פרספקטיבה רחבה יותר יכולה לסייע להבנת המצב, בעזרת בחינה מעמיקה של בעיית האנטישמיות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה, שהגיעה לדרגות חסרות תקדים אחרי האינתיפאדה הראשונה בשנת 2000.
מכל מדינות אירופה, צרפת יכולה לשמש דוגמה טובה מכמה טעמים. מאז שנת 2000 רמתם ואופיים של האירועים האנטישמיים - שכללו מעשי רצח של יהודים על-ידי מוסלמים - היו שם חמורים יותר מבמדינות אירופה אחרות. לא רק שהקהילה היהודית בצרפת היא הגדולה ביותר באירופה ומונה חצי מיליון יהודים, אלא שבמדינה זו מצוייה גם הקהילה המוסלמית הגדולה ביותר שמספרה נאמד ב-5 מיליון בני אדם. בנוסף, בצרפת היו גם החוקרים הראשונים בעלי רמה שבחנו את האנטישמיות החדשה, השונה במידה רבה מן הקלאסית, הדתית והאתנית.
פרסומיהם של חוקרים אלה אינו מוכר במיוחד בעולם, היות שמרביתם כתובים בצרפתית. אך אין בכך להפחית מחשיבותם הרבה, שכן אלמנטים רבים שנחשפו בהם רק התעצמו וממדיהם התרחבו, בעיקר בשל כשלונן של רשויות השלטון. הסוציולוג שמואל טריגנו, אחד ממובילי ההוגים היהודיים של אירופה, היה בין הראשונים שתרמו תרומה מהותית לחשיפת המצב ולהערכתו. בסוף 2001 החל טריגנו לפרסם, במשך למעלה משנתיים וחצי, סדרה של חיבורים תחת הכותרת "Observatoire du monde juif" - "מצפה העולם היהודי".
טריגנו הצליח ליצור שיתוף פעולה בין מספר ניכר של כותבים שניתחו היבטים רבים של התפרצויות שהמניע שלהן הוא שנאת יהודים.
הגיליון הראשון מנובמבר 2001 כלל כותרות שהצביעו על האקלים האופף את הקהילה היהודית בצרפת, כמו "יהודי צרפת על הכוונת של האינתיפאדה?", "אווירה של חוסר ביטחון", "יצוא של הסכסוך המזרח תיכוני לדמוקרטיות המערביות", "מעשי תוקפנות אנטי-יהודיים", "ההיגיון המעוות של הפוליטיקה הצרפתית", "אנטישמיות דתית", "אנטישמיות פוליטית", ו"השמאל הקיצוני והמניפולציות האידיאולוגיות שלו". כל אחת מכותרות אלו יכולה להתאים למאמרים עכשוויים, שכן במשך הזמן המצב רק החמיר.
בגיליון נוסף שהתפרסם ביוני 2002 ובו מאמר בשם "הפנים החדשות, האדומות, החומות והירוקות, של האנטישמיות" המתייחס לחבירתן יחד של כמה אידיאולוגיות טוטליטריות, הסביר אלכסנדר דל וללה את שיתוף הפעולה בין קומוניזם, פאשיזם ואיסלאמיזם בעניין האנטישמיות. ואילו בגיליון שלאחר מכן, במאמר שכותרתו "האובססיה האנטי-ישראלית ברשת האיסלאמיסטית", הראתה מישל טריבלאט שהרשת החברתית האיסלאמיסטית הייתה רווייה בפוסטים המשווים את ישראל לנאצים.
מלומד נוסף אחר שתרומתו גדולה מאוד לאיבחון של המציאות האנטישמית בצרפת הוא פייר-אנדרה טאגוויף. פילוסוף לא יהודי זה פרסם את ספרו "היודופוביה החדשה" ב-2002, (יצא לאור
באנגלית ב-2004) שתרם תרומה גדולה להבנת האנטי-ישראליות. טאגוויף דן במוטציה זו של האנטישמיות וכיצד זו פוגעת ביהדות צרפת. הוא מציין כי בעוד שהאנטישמיות הקלאסית נחשבת בלתי תקינה פוליטית, הרי שבפני האנטי-ישראליות לא ניצב מחסום זה, וכך זו יכלה להתפשט במהירות.
טאגוויף חושף את התהליך שבמסגרתו נמחלים פשעים שמבצעים המקופחים כביכול, שאליהם משתייכים לטענתם הפלשתינים. הוא תיאר את תפקידה של התקשורת בהצדקת האלימות ובתיאור הפושעים כקורבנות. הוא מצביע על כך שהצעד הבא בתהליך העיוות היה הכרזה כי על הפושעים, שעתה צויירו כקורבנות, אין להטיל אחריות למעשיהם, היות שדפוס ההתנהגות העברייני שלהם עוצב על-ידי מצבם החברתי-כלכלי.
טאגוויף גם חשף ענייני מפתח אחרים כמו האמונה כי מוסלמים וערבים מתנהגים כפי שהם מתנהגים היות שהם לכאורה הושפלו או נרדפו. הוא זיהה את המיתוס החדש של "הפלשתיני הטוב במהותו", או במילים אחרות, הפלשתינים שאינם מסוגלים לעשות כל רע. טאגוויף קובע כי פציפיזם עיוור ממקם את התוקף ואת קורבנו באותה דרגת מוסריות והופך הגנה עצמית מלגיטימית לעבריינית. בימים אלה אנו עדים לדוגמאות רבות של תופעה זו, ובכללן הדוח של המועצה לזכויות אדם של האו"ם על "צוק איתן" (שהתפרסם ביוני 2015).
טאגוויף גם חשף את ההנחה המטעה שאיסלאמופוביה היא בעיה חמורה יותר מאנטישמיות. הסיכון שאליו חשופים יהודי צרפת מתקיפה עדיין גדול בהרבה מזה שמאיים על מוסלמים.
תורם חשוב נוסף להבנת הריקבון המתמשך של צרפת הוא עמנואל ברנר, שם העט של ההיסטוריון ג'ורג' בנסוסן. ב-2002 הוא פרסם, יחד עם מספר כותבים, ספר בשם "
הטריטוריות האבודות של הרפובליקה הצרפתית". המחברים מנתחים את קריסת החוק והסדר בתחומים שונים של החברה הצרפתית, בציינם את פחדם של קציני משטרה להיכנס לאזורים עירוניים מסוימים שבהם מתגוררים בעיקר מהגרים מצפון אפריקה וצאצאיהם. הם גם ניתחו את ההתפוררות החברתית בחלקים של מערכת החינוך שבהם פושות אנטישמיות, גזענות ואפליה על-רקע של מגדר. הם מדווחים כי בבתי ספר שבהם יש רוב מוסלמי גדול, ילדים מרקע אחר מאוימים ומשתדלים להסתיר את זהותם.
צרפת היא גם המדינה הראשונה שבה נערך מחקר מטעם הממשלה על ההתפרצות המסיבית של אנטישמיות באירופה. את המחקר הזמין ב-2003 ניקולא סרקוזי כששימש שר הפנים. מחבר המחקר היה רופא, דיפלומט ולוחם זכויות אדם ז'ן-קריסטוף רופן שחשף את שורשן של בעיית האנטישמיות ובעיית הגזעניות של צרפת, שמאז היקפן רק התעצם אקספוננציאלית. אלא שחיבור זה ראוי למאמר נפרד.
