התקשורת הישראלית והבינלאומית עוקבות בדאגה אחרי מצבו הבריאותי של פעיל ארגון הטרור "הג'יהאד האיסלאמי", מוחמד עלאן, השובת רעב נוכח מאסרו המנהלי. זאת, לאחר שכבר ריצה בעבר מאסר בבית הכלא הישראלי בגין מעורבותו במעשי טרור.
אבסורד מספר 1
מוחמד עלאן אינו האדם הראשון, וככל הנראה אינו האחרון, ששובת רעב בהיותו בכלא הישראלי.
שוב מנצלים המחבלים את המערכת הדמוקרטית הישראלית והמערבית לקידום ענייניהם בכלים שהם למדו הודות לאמצעי התקשורת ולחוקי המערב ה"נאור", בניגוד לחוקי השריעה שאליהם הם מייחלים. שוב נוקטים המחבלים ותומכיהם, בשם ה"ג'יהאד", פעולות שאין להן מקום או חשיבות כלשהי במקומות שמהם באו, שבהן נרמסות זכויות אדם בקצב העולה רק במעט על רמיסת חיי אדם.
שימוש בשביתות רעב הוא כלי בידי המחבלים ותומכיהם להסחת דעת הציבור ממהות מעשיהם ופעילותם הנפשעת. זהו כלי שיאפשר בידם לזכות בהטבות תנאים, בחמיקה מחומרת הדין, באמפתיה של "סומי עיניים" למצבם ולצרכי תעמולה נגדית נגד ה"כובש הציוני האכזר".
זאת ועוד, הם מעוררים שיח ציבורי ופוליטי בקרב אלה המקדשים את חייו של אדם שחייהם שלהם אינם קדושים כלל בעיניו, של זה שלדידו ערך החיים שפל בעיניו מערך המתים.
אבסורד מספר 2
התקשורת עוקבת כעת בדאגה רבה אחר מצבו הבריאותי של מי שעסק עד לא מכבר בתכנון, הסתה ופגיעה במדינת ישראל ואזרחיה, יותר מעיסוקה באלה שפעלו למען הגנתה או שנפגעו משום היותם יהודים המתגוררים בארץ אבותיהם.
עציר זה הזוכה לטיפול בבתי החולים בישראל העלה לשיח הציבורי את חוקיות ההזנה בכפייה פעם נוספת. שיח בדבר הצלת חייו בכפייה של מי שעצור בגין מעורבותו בטרור, מאפיל על השיח על נטילת חייו בכפייה (הוצאה להורג) של כלוא שהורשע בגין מעורבותו בביצוע מעשי טרור.
אבסורד מספר 3
סוגיה זו של הזנה בכפייה נדונה בהרחבה לא רק בישראל כי אם גם בארה"ב. שם
אושרה הזנה בכפייה לעצירים החשודים בהשתייכות לארגוני טרור איסלאמיים כטליבאן ואל-קאעידה, בכלא גואנטנמו הממוקם בקובה.
בכלא זה אושרה ב-2006 הזנה בכפייה של 200 שובתי רעב, ומתוך התחשבות באמונתם הדתית של השובתים ושל מפגינים מוסלמים בארה"ב, הוחלט ב-2013 שלא להזינם במהלך ימי צום הרמדאן אלא רק בלילות. אכן צעד משמעותי ויצירתי של ממשל אובמה למען זכויות האדם.
ב-2014
אישר שופט אמריקני הזנה בכפייה של עציר סורי שהוחזק אף הוא בכלא גואנטנמו. בכלא זה גם מוזן כבר 8 שנים בכפייה עציר בשם
טארק עודה, אזרח תימן בן 36 שנתפס על-ידי הצבא הפקיסטני ומוחזק למעלה מ-13 שנים בגואנטנמו, בהאשמה כי נסע לאזור הגבול בין פקיסטן לאפגניסטן להילחם למען הטליבאן.
ארה"ב מזינה בכפייה לא רק חשודים בטרור בכלא גואנטנמו, כי אם גם בבתי כלא בשטחה, כמו ב
קונטיקט, קולורדו ויוטה שבהן שובתים פעילי טרור ואסירים אחרים למען שיפור תנאיהם.
האם יעלה על הדעת כי ארה"ב תאפשר סגירת ציר-תנועה מרכזי והפגנות של ארגונים שונים, שבהם יש רוב לתומכי ארגוני טרור או ארגוני פשיעה, למען שחרור "יקיריהם" שובתי הרעב? האם יעלה על הדעת כי יותרו קריאות על אדמתה לחיסול ארה"ב ולפגיעה במשרתיה?
גם
טורקיה קבעה כי ניתן להאכיל בכפייה שובתי רעב, ולא זאת בלבד, אלא שניתן גם לגזור עונשי מאסר כבדים של עד 20 שנה בכלא על מי שיעודד את שובתי הרעב ויתמוך בהם בפעולתם זו.
גם
בגרמניה מתיר החוק הזנה בכפייה לאסיר המצוי בסכנת חיים.
ניתן אף לציין את פסיקת
בית הדין האירופי לזכויות אדם שהתיר הזנה בכפייה של אסיר אוקראיני להצלת חייו באופן שימנע ממנו סבל מיותר.
אבסורד מספר 4
האם היקף ההזנה בכפייה של שובתי הרעב בארה"ב לאורך השנים משתווה להיקף העיסוק התקשורתי העולמי בפעיל הטרור מוחמד עלאן ושכמותו?
לשאלה זו די בהשוואה בין כמות הידיעות העוקבות אחר מצבם של פעילי טרור ותומכיו בישראל ובין מקביליהם בעולם המעזים לשבות רעב וכבר שנים מוזנים בכפייה במתקנים שונים כדוגמת אלו של "הדוד סם", אף בתקופתו של "הדוד"
ברק אובמה.
אבסורד מספר 5
גורמים שונים, מבית ומחוץ, משמיעים איומים על מדינת ישראל ואזרחיה במטרה להלך אימים על הציבור ומנהיגיו ולהביא בכך לשחרורו של מוחמד עלאן לאלתר.
באופן זה
הצהיר דובר ארגון הטרור "הג'יהאד האיסלאמי" כי אם מוחמד עלאן ימות, אזי הג'יהאד "לא יהיה מחויב להפסקת האש". כן הוסיף אותו "פעיל זכויות אדם", כי "זהו פשע ישראלי נגד האסירים והעם אם האסיר ימות, וזה יחייב אותנו להגיב בעוצמה חריגה".
חברי כנסת ישראל,
אחמד טיבי ואוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת, הפוקדים את מיטתו של עלאן יותר משהם פוקדים את מיטותיהם של נפגעי פעולות-הטרור שמבצע ארגונו של השובת רעב,
פנו בבהילות לשר הביטחון וליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לשחרר את העציר: "משתקפת סכנה ממשית לחייו באופן מיידי, ויש למנוע שרשרת תגובות קשה ברחוב הפלשתיני והעולם כולו".
אכן איומים מטרידים המעוררים שאלות קשות בדבר מהותה של סחיטה באיומים הנעשית במשולב, בו- בזמן, על-ידי "זרוע מדינית" וזרוע צבאית של חורשי מזימות להשמדת ישראל. באיומים ודברים ברורים אלה יש בעצם מסר בעד הזנה בכפייה המועבר לרשויות הישראליות מצידם של עוכרי ישראל ודורשי טובתם של מרעיה. הרי אם ברצוננו למנוע התלקחות רבתי שבה עלולים להיפגע חפים מפשע, אזי מוטב כי האוכל יבוא אל מוחמד ולא מוחמד אל האוכל.
מלבד זאת ראוי שישאלו עצמם הח"כים המכובדים היכן בדיוק מצוי אותו רחוב פלשתיני והעולם כולו בשעה שמאות ערבים חפים מפשע, ובהם פלשתינים לא מעטים, בני כל הגילאים, ללא שמץ של חשדות נגדם, נטבחים ונקטלים, מורעבים ומעונים מדי יום ביומו ברחבי סוריה, עירק, לבנון, מצרים ועוד.
מחווה הומניטרית נדרשת
כדי לסייע לדאגתם הכנה של "חסידי אומות העולם" למוחמד שובת הרעב התמים, יש לבחון שמא ייטב לו הטיפול בבית חולים שדה בדרעא או בכלא אל-מאזה שבסוריה, או שמא נעדיף לבחון את המענה הניתן בכלא המצרי לאסירים שכמותו? בכל אותם מקומות וברבים נוספים, כולל בתחומי הרשות הפלשתינית שאינה "נחשדת" בשמירה על זכויות אדם, אין ככל הנראה שביתות רעב מתוקשרות או שאינן מתוקשרות. משום כך אין שומעים על הזנה בכפייה שם.
יואילו נא המחבלים שובתי הרעב לספוג מעט מהמסורת הפולנית, להתכבד במטעמיה של "האימא הפולניה" ולהבין שאין מצב שבו לא מסיימים לאכול את כל האוכל מהצלחת. ולמי שטרם הבין והפנים, יש להזכיר את המשפט האלמותי השגור בפיה של כל אם יהודייה: "אם לא תאכל, לא תגדל".
מוחמד, יא עיוני, ייתכן שזכית לא לגדול במשפחה "פולניה" שכזו, ולכן אולי עדיף שלא תאכל ולא תגדל!
