חסיון מקורות עיתונאיים

ב-15.6.2015 התנהלה שיחת ‏SMS‏ בין ניצב אפרים ברכה ז"ל ובין כתב מעריב לענייני משפט אבירם זאנה, ‏שם עדכן אפרים ברכה את אבירם על כי הבדיקה המשטרתית בתיקו של ראש הממשלה עברה משלב ‏בדיקה לשלב חקירה. הידיעה הזו הפכה לכותרת במעריב כבר באותו יום.

בהמשך פורסם בשלושה מקומות שונים שאבירם זינו הסיק שהידיעה שבמסרונים הייתה לא נכונה, והוא חשף ‏את המסרונים ומקורם בפני מח"ש. על-פי התיאור של רביב דרוקר, הוא שמע את הסיפור לפרטיו בגוף ‏ראשון מפי אבירם זינו.‏

ראו כתבה בנושא מה-30/6 של יואב יצחק - (קישור-1).

ראו מה כתב ב-6/7 רביב דרוקר ‏- (קישור-2)

ראו מה כתב בנושא ב-1/7 אמיר זוהר - (קישור-3). ‏

ב-15/7 פרסם אריק בכר, מזכ"ל מועצת העיתונות, באתר המועצה ציטוט מדברי נשיאת מועצת העיתונות ‏השופטת בדימוס דליה דורנר לעיתון גלובס: "בעולם העיתונות והאתיקה המקצועית, שמירה על מקור זה ‏דבר חשוב ביותר, ויש אפילו הגנה משפטית על חיסיון עיתונאי, ולא בכדי,... לכאורה, המעשים שביצע ‏העיתונאי אבירם זינו מהווים עבירה אתית חמורה, ולכן הזמנתי כל עיתונאי שבקי בעניין הזה למסור תלונה ‏למועצת העיתונות, כדי שאנחנו נברר את העניין במסגרת בתי הדין לאתיקה. לא חלה חובה על עיתונאי ‏להסגיר את מקורותיו; להפך - הוא אמור לשמור עליהם".

מעבר לתמיהה בכל הנוגע לתקינות של בקשה פומבית של נשיאת המועצה לקבלת תלונות, אשר לטעמי ‏איננה נראית טוב, ומעבר לתמיהה מדוע מזמינה הנשיאה תלונות דווקא מעיתונאים ולא מאחד האדם, ניתן ‏היה לצפות לבדיקה עמוקה של הנושא על-ידי המועצה, אך מה רבה הייתה ההפתעה לראות ב-29.8.2015 ‏את הידיעה שהתלונה נגנזה, בנימוק: "תלונה שבנדון מצריכה חקירה ובירור עובדתי. כלים אלה אינם ‏מצויים בארגז הכלים של מועצת העיתונות, אשר אין לה את הסמכות ו/או את היכולת לבצע חקירה. ‏סמכויות אלה נתונות בידי גורמי אכיפת החוק/בית המשפט".

אז האם ההר הוליד עכבר? האם סוף מעשה הוא כבר לא במחשבה תחילה? האם מועצת העיתונות ‏ונשיאתה טיפסו על עץ גבוה מידי? אבל למה לרדת? - הרי העובדות הן די ברורות וגלויות, ומדוע לא לדון ‏בהן? יש תמונות, יש עדות שמיעה מיד ראשונה של הפרטים, יש אינדיקציה מיד ראשונה על הרהורי חרטה, ‏דרוקר הרי כותב כדלקמן: "זינו סיפר לי, לתדהמתי, שהוא הלך וחשף את ברכה כמקור למחלקה לחקירות ‏שוטרים והעביר להם את הסמסים ומה דעתי, כי גם הוא קצת מתחרט ולא בטוח שעשה את המעשה הנכון‏‏‏".‏

אז איזה ספק יש כאן?, ואולי הספק הקיים הוא האם חל חיסיון גם על מקורות שמעבירים מידע לא מדויק ‏לעיתונאים, אבל בכך ודאי שחייבת מועצת העיתונות לדון, ואז, רק אז, לאחר שתקבע עמדה אתית עקרונית ‏היה מקום לבחון אם יש בידה הכלים להבחין אם הייתה הטעיה על-ידי המקור או הייתה טעות בתום לב.‏

מאוד מפתיע שפיל ענק, קריאה של נשיאת המועצה לתלונות שתבואנה על מעשים מהווים לכאורה עבירה ‏אתית חמורה הפך בקושי למיקרוב, ומפתיע עוד שאותה תלונה מוזמנת, נדחתה על הסף ללא כל דיון ‏ענייני בה, כמו אותו סועד אשר מעמיד את כל המטבח על הרגליים, ומזמין סעודה כיד המלך, וכאשר מוגש ‏לו האוכל הוא קם ומסתלק, כי אבד לו בתיאבון פשוט אבד לו התיאבון.‏