לאן פני המדינה?

מתווה הגז כסמל

סיפור של דמגוגיה גסת רוח וחסרת מעצורים של האופוזיציה, ואת אשר עוללה לאינטרסים החשובים ביותר של ישראל. לאחר סחבת בת חמש שנים, אנו עכשיו, לאחר גילוי הגז המצרי, בנקודת זמן חדשה לגמרי. העיתונות "המקצועית" שלנו מנסה להמעיט בחשיבותו של אותו גילוי, כפי שמסתמן כבר. אבל יש להסתכל למציאות בעיניים: בצד שביעות הרצון על האירוע המשמח שזכתה לו מצרים, הוא אחד האסונות הכלכליים הגדולים שנחתו על ישראל.

במצרים אין רגולציה משוגעת ואין גם אופוזיציה חסרת אחריות לאומית. (אלא אם כן נשאיל את שלי יחימוביץ' למצרים לכמה שנים). סביר שמצרים תפעיל אותו לפני ישראל ותכבוש את כל השווקים שישראל איבדה בכוח השיתוק ששיתקה אותה האופוזיציה. אני מציע לכל המתנגדים, החולים במחלה הכרונית והממארת של ההתנגדות לכל מה שהממשלה עושה או מתכוונת לעשות, גם כמובן למתווה הגז הנוכחי (לבל יזכה חלילה נתניהו בעוד הישג), זרו עכשיו אפר על ראשכם. כן, גם אתה אריה דרעי. צא לרחובה של עיר ואמור עכשיו קדיש על חלום השקופים שנגוז, שמת... שיחקת אותה אריה! עם ישראל ימשיך לנשום אוויר מזוהם בזכותך.

ולשלי יחימוביץ: בראבו! אלופת הדמגוגיה ניצחה. הבולשביזם ניצח! לעם ישראל לא יהיה גז, גם לא יהיו הכנסות ממנו. שלום ירדן. שלום טורקיה. שלום קפריסין. תקנו גז ממצרים או מאירן. השגתם את קבורת הגז באדמה לעוד שנים רבות. את ואהבת ישראל שלך, "ניצחתם". את כולנו גם את עם ישראל. עוד ניצחון כזה ואבדנו!

רה ארגון ברשות השידור - עכשיו!

וירוס ה-P.K (פבליקלי קורקט) הרס את רשות השידור. במשך השנים נתניהו הפך לאבן השואבת לתסכוליהם ולשנאתם של חלק גדול מעובדי הרשות. נותני הטון. אומנם נותרו אי-אלו "איים" של כשרון נטו, אבל הציבור ברובו ידע מה מצפה לו, אם יקיש על המקשים של השידור הציבורי. גם ידע אילו כמויות של חומץ הוא יצטרך לבלוע. אני אישית עקבתי אחרי התוכניות הקשורות במלחמת יום כיפור. ראיתי בהן מעין נייר לקמוס ליחסן למדינה, לצה"ל, לציונות וכדומה. אגב, עוד שבועיים יגיע שוב צונאמי של שידורים כאלה.

בשום שידור, ואני מדגיש בשום שידור, לא הוזכרה העובדה המשמעותית מאוד, אולי המשמעותית ביותר בכל המלחמה הקשה הזו, והיא שצה"ל גמר אותה בק"מ ה-105 מ...קהיר. כן. אולי הניצחון הגדול ביותר שהשיג צה"ל.

כלואים בשגרת ה-P.K (פבליקלי קורקט, כבר אמרנו), שתמציתו שנאה לנתניהו, חוסר יכולת לפרגן למדינה ולצבא גם כשזה "מגיע" להם, הם הכשילו שוב ושוב את עצמם. לצערי, הציבור אכן מחזיר להם עכשיו בשתיקה האומרת כל. ממה מורכבת שתיקה זו? אדישות? עויינות? אתם תחליטו. שתיקת המשתמשים בשירות הזה, אופפת את מחאת המועסקים בו. גם את הפגנותיהם. היא מדברת בעד עצמה. זהו מרד צרכנים. מרד של הרוב הדומם.

באמת יש בין העוסקים במלאכה אנשים מצויינים. אלא שקומץ זה נבלע בהמון. ואגב, אחת הדוגמאות לבעייתיות בכיסוי שניתן למציאות חיינו, היא במתווה הגז. אחרי שכל המומחים אמרו שהמתווה בצורתו העכשווית הוא סביר לחלוטין. לשדרנים שהמציאו גם את הפובליציסטיקה הרדיופונית, את הלהג האין סופי, הייתה סברה אחרת. הם יודעים הכל יותר טוב מכולם. וכך הגענו עד הלום.. וסיפור קטן להמחשה על סדר עדיפויות:

שלוש פעמים הובאה לאקרנים "עלילותיה" של משפחה ידועה: איש כדורגל ואחיו, איש משרד החינוך, בין היתר יצאה המשפחה המורחבת לטיול בתאילנד. כמה חשוב. ההפקה עלתה ממון רב כולל שליחת צוותים טכניים (צילום, סאונד וכדומה) לחו"ל. עד-כה לא הצלחתי למצוא בין ידידי בשירותים הללו מישהו שיסביר לי פשר היוזמה המשונה הזו דאז. האירוע הזה הוא רק משל. הדרישה לרה-ארגון מוצדקת ונכונה. קיום השידור הציבורי מותנה ברפורמה הזו. יש רק לקוות שהיא אכן תצא לפועל בהקדם.