גלי צה"ל בראי עקום

יוצא לי מידי פעם בפעם, בנוסעי ברחבי הארץ, להאזין לרדיו, ובעיקר לגלי צה"ל, התחנה המועדפת עלי. ישנם כתבים מסוגים שונים, חלקם מגיעים אחר כך לטלוויזיה ולמקומות אחרים, וחלקם עושים את דרכם מהחוץ לפנים, ובהם קובי אריאלי המראיין ויוסי שריד הפרשן.

קובי אריאלי מיצג את הצד הימני של המפה, ולכאורה הייתי צריך לשמוע ממנו כל הזמן את דעותיו הימניות בהקשר לכל אירוע ואירוע, אולם יש אנשי תקשורת ובהם קובי אריאלי המתנסחים באוביקטיביות רבה, אינם מסתירים את דעותיהם, אולם מנסים להתמודד עם המרואיין על בסיס רעיוני, מחשבתי מחוץ לקופסה ולנטיות לבו.

קול נעים

קובי מגיש את תוכנית הבוקר ביום שישי בגלי צהל, ועושה זאת באדיבות ובנעימות כאשר הוא שומע ואינו מפריע למרואיין לשאת את דברו, ומידי פעם מכוון אותו חזרה למסלול, במידה והוא נוטש אותו. יש לו קול נעים, אם כי לא רדיופוני במיוחד. בקיצור איש רדיו מיומן ונעים שמביא אותך לרצות ולשמוע אותו שוב.

לעומתו, יוסי שריד איש מרצ, איש פוליטי בכל רמח איבריו שאינו שוכח זאת, כאשר הוא מפרשן באחד או יותר מימות השבוע, נותן דרור לדעותיו ההזויות מעל גלי האתר ומקצין כל פעם מחדש.

לדוגמה באחת התוכניות לא מזמן הוא קבע כי כל מלחמות ישראל היו מלחמות יש ברירה. אומנם נהוג לאמר לדוגמה שמלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמת אין ברירה, אך לעומת זאת מלחמת לבנון הראשונה הייתה מלחמת יש ברירה.

אלא שיוסי שריד קבע כי כל מלחמות ישראל היו מלחמות יש ברירה, כלאמר רק אנחנו אשמים תמיד, הפלשתינים המסרבים פעם אחר פעם להצעות השלום שלנו, אם באו מברק,אולמרט או נתניהו או שומו שמים מארהב הם המסכנים ואילו אנחנו הם סרבני השלום.

הבאתי דוגמאות אלו לא על-מנת לתת ליוסי שריד בראש, הוא כבר לא ישתנה, ואם כן זה רק לרעה, כמו אברום בורג שהצטרף לחדש, אלא על כך שגלי צה"ל צריכים להפנים שהם תחנת שידור לא פרטית, אלא של כל עם ישראל, ואני מצפה מהם שיבחנו את הכתבים והפרשנים שהם בוחרים ויביאו פרשנים שמסוגלים להתעלות מעל תפישותיהם ולהיות אוביקטיביים עד כמה שניתן.