משבר בבית המשפט העליון

בבית המשפט העליון מתפנות שלוש משרות, המחכות למינויים דחופים, בשל הצטברות תיקים, הדורשים טיפול מיידי ומהיר. יתירה מזאת, עם התקרב מועד ההינתקות יש לצפות לעשרות עתירות לעליון, חלקן עתירות סרק, אבל דורשות לפחות ישיבה אחת בנוסף לעבודה המרובה השוטפת.

אבל - שרת המשפטים לא תזמן את הוועדה עד אשר, יוכרעו מאבקי הכוחות בתוך הוועדה ועם נשיא בית המשפט העליון פרופ' ברק בנוגע לזהות המועמדים.

אין זה סוד כמוס, שהשופטים העליונים, ברוב המקרים באים לישיבות עם מועמדים מוסכמים מראש. בתוך הישיבה או לפניה משפיעים גם על חברים נוספים, מבין לשכת עורכי הדין וח"כים, לתמוך במועמדיהם. עד עכשיו - רוב שרי המשפטים בכל הנוגע לשופטים עליונים, לא יצאו למאבק נגד השופטים ובראשם פרופ' ברק. שרי המשפטים אם מתוך שיקול מדיניות פוליטית או התבטלות משפטית, לא העזו להתגרות בנשיא ברק, וכך מועמדי השופטים קיבלו עדיפות בבחירה.

אין זה אומר, כמובן, שלא היו עסקאות ו"דילים" מוקדמים על מינויים לעליון או מחוזי - היו וכנראה יהיו גם בעתיד, וזאת כדי לשמור על "שקט תעשייתי" - בתוך הוועדה, תוך חלוקת שלל המועמדים לכל קבוצת לחץ בוועדה כמו, נציגי לשכת עורכי דין, שרים וח"כים ושופטים.

השרה ציפי לבני - מנסה להציב סטנדרטים חדשים - ויש סיכוי טוב שגם תצליח. להזכיר, כי ועדה ציבורית בראשות פרופ' זמיר (יועץ משפטי לממשלה ושופט עליון - לשעבר), המליצה על מינויים יותר מגוונים לשפיטה ובמיוחד לעליון - כדי לתת ייצוג נרחב יותר לזרמים משפטיים בחברה - אבל עד עתה הדבר לא בוצע.

ביקורת חריפה, הופנתה לא פעם, לעבר ועדת המינויים ובמיוחד להרכבה, שנכנעת פעם אחר פעם לשופטים העליונים שהשפעתם רבה, על קביעות עקרוניות ותקדימיות בנוגע לחברה לסדרי השלטון והמשפט והתנהלות החברתית הפוליטית של נציגי הציבור והפוליטיקאים. בשל המעמד החשוב שרכש לעצמו בית המפשט העליון ובמיוחד בג"צ - טבעי הוא שהמינויים לעליון הם בעלי חשיבות רבה ולפעמים מכרעת - לקביעת מדיניות השפיטה ורוח הפסיקה הנושבת מירושלים.

הביקורת והתרעומת, כנגד בית המשפט העליון, בעיקרה נובעת מכך שהרכב השופטים הוא הומוגני מדי, רובם באים מאותה סביבה, מאותה אסכולה משפטית, מאותו מיליה חברתי - והרושם שמתקבל בציבור שגם ההחלטות והפסיקות הן חד ממדיות וצפויות מראש.

הפתרון לכך, לפי טיעוני המבקרים נעוץ בשינוי שיטת בחירת השופטים, בשינוי הרכב הוועדה וביתר גיוון אישי ומשפטי. יש הטוענים כי הגדלת מספר חברי וועדת המינויים ל-11 או 13 חברים תוך הגדלת מספר הפוליטיקאים הוא פתרון רצוי.

המתנגדים מפחדים מפוליטיזציה של העליון על כל הסכנות הכרוכות בו. לדוגמא, ניתן להביא את פסק הדין האחרון בעניין עתירות נגד ההינתקות וחוק פיצוי-פינוי. הרכב מיוחד של 11 שופטים ישב בדין, כאשר 10 שופטים דחו את כל העתירות עם שינויים קלים, בחוק הפיצויים ואילו שופט בודד, השופט אדמונד לוי בעל אוריינטציה דתית לאומית, היה בדעת מיעוט זוהרת עד כדי ביטול החוק, המיתר גם את הצורך לדון בעתירות.

אגב אורחה יאמר: חוות הדעת של שופט המיעוט, היא למעשה מניפסט פוליטי ולא חוות דעת משפטית. לדעתי, השופט חרג מסמכותו - ועסק בנושא פוליטי מובהק שמצוי בתחום הסמכות של הכנסת והממשלה ולכן פסיקתו פסולה.

אכן, יש חשש לפוליטיזציה של העליון, אם יהיה שינוי בוועדת המינויים על-ידי הגדלת מספר הפוליטיקאים. הדוגמא לכך, היא ארה"ב בה הנשיא ממנה שופטים פדראליים ולבית המשפט העליון הפדראלי בוושינגטון - לפי נטייתם הפוליטית התואמת את קווי המחשבה של הנשיא. יש בסיס איתן לטענה, שבבחירות הראשונות של הנשיא בוש מול המועמד אל-גור, הוכרעה הנשיאות על-ידי בית המשפט הפדראלי לטובת בוש, כאשר בפועל מספר המצביעים לאל-גור היה גדול יותר וכך שיטת המינויים הפוליטית הוכיחה את עצמה.

את החשש הזה, ניתן לנטרל על-ידי הרכב ועדת מינויים נוסח חדש, עליו הצבעתי כבר בעבר. להערכתי, ועדה בהרכב של 10 חברים בהרכב הבא: שלושה נציגי לשכת עורכי דין, שלושה נציגי בית המשפט העליון, שלושה פוליטיקאים שרים או ח"כים + יו"ר הוועדה שר/ת המשפטים (EX OFFICIO) מכוח התפקיד.

הרכב מאוזן זה - יבטיח בחירות מאוזנות וטובות. אם יצליחו ח"כ סער וח"כ יולי תמיר, להעביר את התיקון לחוק לפיו יהיה שימוע פומבי למועמדים בפני הוועדה טרם הבחירה, נוסח המקובל בארה"ב - תהיה זו הליכה בכיוון הנכון - אך זה ללא שינוי בוועדה לא יספיק.

בשלב זה, הוועדה לא תכונס כי שרת המשפטים תומכת בפרופ' רות גביזון ממנה מסתייגים פרופ' ברק הנשיא והשופטת בייניש שמחליפה אותו בעוד שנתיים. ההתנגדות - בשל דעותיה העצמאויות והתנגדותה הנמרצת, "לאקטיביזם השיפוטי" - הנוהג בעליון, ולשיטת האימפריאליזם השיפוטי - לאמור: כניסת בג"צ לתחומים שבג"צ והעליון, לא צריכים לעסוק בו - כמו דת, אמונה, מוסר ובעיקר ריסון עצמי ושיפוטי לגבי ביקורת חוקתית על חקיקת הכנסת והתנהלותה.

מול פרופ' גביזון, מעמידים כמועמד את פרופ' קרמניצר מתומכי ברק ובעל דעות שמאלניות מובהקות, אותן מביע בפומבי בכל הזדמנות בעל-פה ובכתב. בשלב זה המצב הוא תיקו - ואף אחד מהם לא מתמנה.

ללא ספק - המצב הנוכחי אינו אידיאלי ואינו מוסיף יציבות וכבוד למערכת המשפטית. שינוי חייב לבוא ועל שני הצדדים להתגמש כדי לייצב את המערכת, שעד עכשיו נתפסה כיציבה ומקרינה כלפי יתר המערכות.

הנטייה הטבעית היא, לתמוך בשרת המשפטים שמוכיחה אומץ לב ודבקות במטרה - נקווה שתישאר מספיק זמן בתפקיד, כדי לשנות דברים שהזמן והחברה דורשים זאת.