הפיקוד הבכיר בצה"ל חולה ולאסוננו המחלה הקשה איננה מאפשרת לנצח בקרב ולהכריע את המלחמה הזו ואולי אף קשות הימנה, חלילה.
מי שזקוק להוכחה מוזמן להתבונן בהמלצת הצבא כפי שהועברה ביום ד' לגורמים מדיניים, המלצה הכוללת העברת כלי נשק, תחמושת ורכבים ממוגנים ל"מנגנוני הביטחון של הרשות" (המירכאות שלי- ב.ש.) זאת במסגרת הקלות נוספות ל"פלשתינים", בכללן הקלות כלכליות, הרחבת מתן אישורי עבודה גם בשטח ישראל ועוד...
הנחת העבודה בצה"ל היא שכאשר ה"פלשתינים" יצאו לעבוד, הדבר יביא לרגיעה בשטח, כך גם הרחבת מתן אישורי הבנייה בשטחי "סי" וכך גם שחרור אסירים. למתכון ההתאבדות הזה הייתי מבקש להוסיף גם את רעיון העוועים אותו השמיע הממונה על חכמי חלם הנ"ל, מיודענו בוגי יעלון, המצהיר על כוונתו לבנות
גדר הפרדה בין קריית גת לחברון.
אין הפקת לקחים מהעבר, אין התפכחות מאשליית אוסלו, אין הפנמה של ההסתה הקשה של ה"פלשתינים" ועל היותם ארגוני טרור, אין כל התייחסות להאדרת הרוצחים על-ידי ה"רשות", למימון הרוצחים ומשפחותיהם, משל כל אלה לא היו מעולם...
הדברים המקוממים והשערורייתיים אינם מפתיעים כלל ועיקר. עבדכם זועק מעל כל במה ומזה זמן רב שעם צבא כזה לא נוכל להכריע את האויב, לא נוכל לנצח.
לפני שנים רבות ובעקבות הסכמי אוסלו הארורים, החלה פושה בצבא דוקטרינה חדשה, פוסט מלחמתית, מסוכנת מאין כמוה. ניירות עבודה מסודרים דיברו על תפישה חדשה לפיה אין אויב ומלחמה, אלא יש "סכסוך אותו יש לנהל", אירועים אלימים יש "להכיל" והתגובות (אם בכלל) צריכות להיות "מידתיות" ו"בעצימות נמוכה". כל זה על-מנת לקדם את "השלום" או לכל הפחות לשמר את "תהליך השלום", זה שגבה מעמנו כמעט 2,000 נרצחים ו-2,000 רבים של פצועים, זה בנוסף לנזק כלכלי של מאות מיליארדים.
הפיקוד הבכיר בצבא הפך ברובו לשבוי של הקונספציה / דוקטרינה המטורפת הזו. ממטה כללי אחד למשנהו, הועברה המסורת עד אשר קם דור שלא ידע את יוסף, דור שאיננו מנסה, איננו מסוגל ואף איננו רוצה לנצח. לנצח את מי? הרי אין אויב, יש "פרטנר לשלום" ואין נפקא מינא אם מדובר ברב המרצחים ערפאת יימח שמו או במסית ומכחיש השואה הרוצח אבו מאזן.
ואינני מדבר כאן על תופעות פסולות ובלתי אפשריות שאינן מאפשרות למפקדים למלא נאמנה את תפקידם. אזכיר אלופים שנשותיהם הינן פעילות שמאל רדיקליות או אחד כזה שאישתו חתמה על עצומת תמיכה בטלי פחימה הידועה לשמצה שחצתה ממש את הקווים וחברה לאויב, ועוד ועוד...
מצינו אלופים שאינם ישרים, כאלה הבוחשים בקדרה עד לחקירתם במשטרה, כאלה הבונים בניה לא חוקית ומתעשרים, כאלה העושים יד אחת עם התקשורת, כאלה המתחככים יותר מכפי הראוי בכל הפוליטיקאים ובחלק ניכר מאילי ההון (בחיפוש אחר תפקיד מתגמל לאחר השחרור...?), עד כי הפכו ל"פוליטיקאים מוכשרים" בזכות עצמם.
זכורים לרע ימי אוסלו בהם נצפו חברים במטכ"ל כשהם בבגדים אזרחיים ובמדים, יושבים על גזוזטראות אלכסנדריה ומתכבדים בקוקטיילים ושאר כיבודים. איפה המדים המאובקים, היכן הברק בעיניים, לאן נעלם הביטחון, מה עם ה"אחרי" המפורסם, היכן הגיבוי לחיילים וההכרה בצדקת הדרך. אמינות, ציונות, יהדות, רוח קרב יהודית, מה עם כל אלה?
בהובלת פיקוד כזה שבעליל איננו כשיר למלא את ייעודו, אנו נראים כפי שאנו נראים. הוראות פתיחה באש מצרות ומגבילות, פרקליט צבאי נושף בעורפו של כל חייל, מצלמות ותקשורת המזמנות קרבנות לחולשת המפקדים המפקירים בפועל את חייליהם ואינם מגבים אותם כפי הראוי ועוד.
ובנוסף, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, הצבא מעביר לדרג המדיני המלצות מחלישות, נרפות ותבוסתניות, בעלות אופי אסטרטגי ומדיני, דבר החורג בהרבה מסמכות דרג צבאי ביצועי הסר למרות. בהיעדר חוט שדרה ערכי, בהיעדר מורשת קרב ומצפן לאומי, בהיעדר הכרה בעם הסגולה וייעודו ובעובדה שהצבא הוא כלי שרת להשגת ייעוד זה - הגענו עד הלום. מכשיר בן ימינו שמטרתו לקבוע "הלנו אתה אם לצרינו" הינו הזע"ט (זיהוי עמית טורף) שמטרתו להבחין בין כלי מלחמתי של האויב לבין זה של כוחותינו (מחילה על השימוש במונח הארכאי).
דומה שיש להתקין בדיסקט של כל חברי המטה הכללי זע"ט שכזה על-מנת שיוכלו להבחין בין אח לאויב, בין יהודי לערבי. להבחין ולפעול בהתאם על-מנת לנצח.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
