פיגועי סכין בככר הפייסבוק <br>

"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (לז,ב)

"שהיו תולין עיניהם בבנות הארץ. לפיכך נתגרה בו אשת פוטיפר" (פס"ז בראשית לז).

למה פייסבוק?

גילוי נאות: אין לי חשבון בפייסבוק ואין לי רבע מיליון 'חברים' (פרט לקוראיי ב'שבת בשבתו'). הסיבה: חוסר זמן ועניין לקרוא אלפי התרחשויות ולהתעדכן כל דקותיים במה מהרהר כל חבר ומה מרגיש לו באותו רגע. אין לי גם זמן ועניין 'להדביק' פוסטים ולצפות למבול תגובות. ובכלל, טוב לו לכלי זה שלא נברא משנברא, שכן פייסבוק הפך לככר הלקאות 'שיימינג', שהוא ביוש, דיבה, הלבנת פנים והפצת שם-רע. כל אלו נולדו כרוכים ברשת ה(אנטי)חברתית הנפוצה בעולם.

אני מכיר במעלות הפייסבוק; הוא מאפשר ביטוי אישי רחב היקף ומשמש כמנוף למעשים טובים בהמון, כמו קיבוץ אלפים ללווית חייל בודד ורבבות לחתונת בת נרצח הי"ד, או גיוס תרומות להיחלצות ממצוקה ואפילו השבת אבידה יקרת ערך אישי. אבל... ברור שהככר החברתית תטונף בגללי 'שיימינג'. פגע זה יגבר ככל שתיחשף עוצמתו של כלי שופך-דמים זה. כל אחד ואחת יכול/ה לדווח מזכרונותיו המעומעמים, ואפילו מהרהורי דמיונו, על מה שאירע או כמעט אירע. והעיקר והעיקר 'לא לפחד כלל' להטיל רפש באחרים, בשמם המפורש ובתארם דהיום ודאז.

אבק רציחה

הלבנת פנים היא 'אבק רציחה' (רבנו יונה, שערי תשובה ג), שהרי אמרו "נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (ב"מ נט,א). הרשת החברתית מזמנת לכל אדם אפשרות לדקור מן המארב כל מי שנלכד ברשתו. מקרים רבים של התאבדויות נרשמו, גם בישראל(!), כתוצאה מביוש-שיימינג ברשת. ואני מזהיר מפני עתיד לא-מזהיר בזירה זו; מכונת הירייה קיימת, מוטיבציה לירות למטרות ממוקדות קיימת, ונאספי הככר המריעים הלא המה כלי התקשורת. זו צמאה לרייטינג ולפיכך מקפיצה את ה'שיימינג' לרמות-על כאשר המבוייש הוא איש ציבור, ידוען או בעל תפקיד כלשהו.

אכן, לא הפייסבוק המציא את ביוש האישים. התקשורת הכתובה, המשודרת והמאותרת (=אתרים) אמונה על כך משכבר הימים, וזו יודעת להיות דיבתית ומלבינת פנים. אך עדין התקשורת נתונה לכללי-כבלי אתיקה וחוק לשון הרע. עיתונאי לא יעז לפרסם כתבת גנות ללא קבלת תגובת הצד שכנגד. חוק 'איסור לשון הרע' מתהפך על ראשה של התקשורת ומיליוני שקלים כבר שולמו למוכפשים לפי חוק זה (גילוי נאות: אף אנכי 'זכיתי' לשם-רע ב'יתד נאמן' וזכיתי בפיצוי כלשהו). בפייסבוק, בהגדרה, לא עולה על הדעת לקבל תגובת המבוייש. דומה כי חוק לשון הרע הקיים אין בכוחו לבלום את ה'הוצאה להורג בשיימינג' בככר ההוקעות וההלקאות (אם כי בישראל כבר חויב אדם על ביוש גרושתו בפייסבוק).

'אין נסתר מחמתו'

אין אדם, אין!, שיכול להסתתר מחמתה של הוצאת דיבתו בפייסבוק על-ידי מי מחורשי רעתו, או חובבי ספורט טורפי אדם. המירשם פשוט: נספר אירוע מבייש מימי בחרותו של איש ציבור מכובד, דבר גסות שהוציא מפיו, או שלא שילם מס כלשהו, או העסיק עובד זר, ונצפה בתאוותנות בזירה ההומיה.

קחו את מגל כמשל. למניעת טעות אומר שהוא איננו מתאים ל'בית היהודי', אבל... אבל נושא ההטרדות המיניות הוא הווי חיים שכיח בחברה המתירנית ומעבר לה. אינני קורא לסלחנות חלילה, אך הזירה הראויה היא תלונה במשטרה ותיק בבית המשפט, או תלונה משמעתית אשר ענישה בצידה. לא עשיית דין עצמי בככר הפייסבוק, שאם לא כן - אנה אנו באים! אין לאפשר חרם-חברתי ללא ביקורת מעין שיפוטית!

ג' ימים וג' לילות אני מוגיע את מוחי ולא מוצא תשובה ראויה לשאלה: "אז מה אתה מציע?" אין מנוס מלהדק את חגורת החקיקה, והאכיפה בעקבותיה, שתגדיר את גבולות חופש הביטוי המבייש גם במסגרת 'פוסט'ים פרטיים, כביכול, וגם אם מדובר ב'אמת דברתי' או בחצי-אמת. החקיקה תלווה בשיפוט ובענישה כספית מרתיעה, ברוח חז"ל: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת.

יוסף הצדיק, כתארו במורשתנו, הואשם ב'שיימינג' אחיו, בהבאת דיבתם. מדרשי חז"ל תלו באמתחתו שורה ארוכה של ביושים, וביניהם מתחום ההטרדות המיניות, כמצוטט בראש המדור; "תולין עיניהם בבנות הארץ" (ועדין זכר פרשת דינה בראשנו). ענשו בפרשתנו: "נתגרתה בו אשת פוטיפר". גדולתו שעמד בצדקו!