המעשים המגונים של ארבל

בדיון שנערך ביום 21.6.05, בפני השופטת עדנה ארבל (בש"פ 5426/05), הופיעו שלושה פרקליטים: עו"ד ד"ר חיים משגב, שייצג את הנאשם/עצור נדב טייכמן; עו"ד נפתלי ורצברג, שייצג את הנאשם/עצור נתנאל מטרי; ועו"ד דניאלה ביניש, שהופיעה כבאת-כוח המדינה.

הדיון נסב סביב המשך מעצרם של פעילי ימין הנ"ל, בעקבות מעורבותם בגל חסימות הכבישים האחרון (בנתיבי איילון), במאמצם לטרפד את יישום ההינתקות. מדובר היה בדיון חשוב ביותר, בסופו, בהחלטה חריגה, קבעה ארבל כי העוררים ימשיכו לשהות במעצר עד תום ההליכים נגדם, וכי אין לשחררם אף לא למעצר בית לאור קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (השלכת צמיגים לכביש והבערתם לצורך חסימת הכביש).

בהחלטתה קבעה ארבל, בין היתר: "בסופו של יום, הגם שהעוררים נעדרי עבר פלילי, והגם שמדובר במי שעל פניהם הינם אנשים נורמטיביים, לא ניתן להתעלם מהתשתית הראייתית הלכאורית נגדם, המצביעה על מעורבותם בעבירות שיש עימן סיכון לביטחון הציבור ולשלומו. נדבך נוסף של מסוכנותם הוא עצם נכונותם הנטענת של העוררים לפרוק מעליהם כל רסן ולהיות מעורבים במעשים שתחילתם ידועה אך סופם עלום ואינו בשליטתם של העוררים. במילים אחרות, על-פני הדברים נכונים הם ליצור סיכון שבתוצאותיו ישאו אחרים, למען השגת מטרתם. חלופת מעצר אין בה, לטעמי, כדי לאיין את מסוכנותם זו, שרובה ככולה נטועה בצוק העיתים. הנכונות לבצע עבירות לשם הפגנת מחאה נגד מדיניות הממשלה, תוך סיכון הציבור, עומדת בעינה גם אם יימצאו העוררים תחת פיקוח בחלופת מעצר. איני רואה איפוא מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין בחלופת מעצר כדי להבטיח שהעוררים לא ישובו לעשות מעשים שיסכנו את הנוסעים בנתיבי תחבורה ואולי חלילה גם במקומות אחרים".

ארבל, שהינה תורנית-מעצרים בחודש יוני, בבית המשפט העליון, הבינה היטב כי מדובר בהחלטה תקדימית (גם אם מוצדקת), ומכך שהיא הולכת לקראת הפרקליטות ומחמירה עם העצורים הרבה-הרבה מעבר למה שהיה מקובל עד כה.

פרקליטי העצורים הציגו בפני ארבל החלטות קודמות. אחת מהן נוגעת לאירוע דומה - שבו הסכים עו"ד שי ניצן, הממונה בפרקליטות על עניינים מיוחדים (ובהם הטיפול בעברייני ההינתקות), שבו הסכים, יום קודם לכן, על חלופת מעצר. "... לא התעלמתי מהפניית הסנגור להסכמת המשיבה לשחרור נאשמים לחלופת מעצר בעבירה שבוצעה בנסיבות דומות. פרטי הסכמת המשיבה לא הובהרו בפני די הצורך ומכל מקום החלטתי ניתנה על-פי נסיבות המקרה והשיקולים שעמדו בבסיסה פורטו", פסקה.

ההחלטה דנן קוממה כמה גורמים, ולא רק בגלל התוצאה: תקדים, במסגרתו נעצרים מפגינים עד תום ההליכים (ואין הדברים כאן באים להקל עם מי שמסכן חיים של אחרים, עבריינים כאלה צריכים להיענש בכל חומרת הדין, י.י.). אחד מהם טען בפני, כי "המשחק היה מכור מלכתחילה", בגלל מה שהוא מכנה: "ההרכב" - הופעתה של עו"ד דניאלה ביניש וייצוגה את המדינה, בפני ארבל. אתה צריך להבין, אמר לי אותו גורם: אין מדובר בסתם חברות בין ביניש-ארבל, "ארבל היא כמו הדודה של דניאלה", היא מכירה ומלווה את דניאלה מילדותה.

כפי שחשפנו כאן, עו"ד דניאלה ביניש התקבלה, בחסותה של ארבל, כמתמחה בפרקליטות המדינה, בניגוד לכללים; ולאחר-מכן מונתה לפרקליטה במחלקה הפלילית בפרקליטות, בניגוד מפורש לחוק המחייב מכרז; ולאחר-כל זאת מונתה לייצג את הפרקליטות בפני שופטי בית המשפט העליון. ובמילים פשוטות: להופיע כפרקליטה מטעם המדינה, כמעט מדי יום, בפני החברים והחברות של אימא-ביניש.

ההתנהלות המוזרה הזו - משל חסרים פרקליטים טובים ומוכשרים בפרקליטות - הגורמת נזק חמור לציבור ומטילה דופי בהליכים המשפטיים המתנהלים בפני "ההרכב", אינה מטופלת, גם לא היועמ"ש, מני מזוז (שיכול בקלות להורות שעו"ד ביניש לא תייצג את המדינה בפני החברים של אימא), שלא מצא לנכון לקטוע תופעה זו גם לאחר דוח מבקר המדינה, למרות שאלות שהפנינו אליו בחודשים האחרונים. בנסיבות אלה, מה הפלא שאמון הציבור בגופי התביעה הולך ופוחת.

בעניין זה מסרה ארבל, בתגובה: "אין עילה לפסילה".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "דניאלה ביניש, כמוה כשאר הפרקליטים בלשכה הראשית של פרקליטות המדינה, מרבה להופיע בפני כל שופטי בית המשפט העליון על-פי צורכי העבודה (למותר לומר, שלהבדיל משאר הפרקליטים דניאלה אנה מופיעה בפני השופטת ביניש). אין פסול בהופעתה של הגברת ביניש בפני השופטת ארבל ואין עילה למנוע הופעותיה בפניה".

ארבל לקתה, בימים אלה, גם באופן התנהלותה בתיק מעצרים אחר שהובא בפניה - אברהם רן נ' מדינת ישראל (בש"פ 3220/05). המדובר בפעיל ימין קיצוני, החבר, מקדמת-דנא, במה שמכונה: "נוער הגבעות". על-פי כתב האישום, הוא תקף שלושה פלשתינים וגרם להם חבלות קשות.

אברהם רן, והדברים לא נאמרים כאן בשיבחו, נמנה עם בכירי הפורעים מקרב נוער הגבעות. בגין זאת הוגש נגדו כתב אישום. בהליך שהתקיים בפני ארבל היא החמירה עמו, ובניגוד לקביעות שתי הערכאות הקודמות, היא קיבלה את עמדת הפרקליטות וחייבה מעצר בית מלא, בבית אחיו.

זמן קצר לאחר הדיון בפני ארבל, התגלה מידע המטיל ספק באשר לכשרותה של אותה החלטה, שניתנה על-ידי ארבל. כמו כן מלמד עניין זה, עד כמה לקתה המערכת הציבורית כשלא גזרה על ארבל תקופת צינון משמעותית (מתפקידה הקודם), קודם שתמונה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון.

השופטת ארבל, טוען עתה עו"ד בן-ציון קמבלר בבקשה לעיון חזור שהגיש השבוע לבית המשפט העליון, "צריכה הייתה לפסול עצמה מלשבת בדין בעניינו וזאת עקב משוא פנים וגיבושה של דיעה קדומה כלפיו, בשל מידע הקשור במישרין למבקש, אליו נחשפה בתפקידה הקודם כפרקליטת המדינה".

בבקשה שהגיש לבית המשפט מגלה עו"ד קמבלר, כי השופטת ארבל, בתפקידה הקודם כפרקליטת המדינה, השתתפה, בחודש ספטמבר 2002, בדיון חשאי אשר התקיים במשרד המשפטים בו נטלו חלק בכירי השב"כ, המשטרה, צה"ל ומשרד המשפטים. באותה ישיבה "הוצגו הסיכונים הפליליים והביטחוניים הנובעים מהימצאותם של קבוצת אנשים, מרביתם צעירים ובני נוער חסרי מסגרת משפחתית ולימודית, חלקם בעלי עבר פלילי, באזורים רגישים באיו"ש וכן הוצג חומר חסוי...". דובר משרד המשפטים מסר אז (2.9.02) בהודעה לעיתונות, כי "הדיון עסק כאמון בפן הפלילי והביטחוני של פעילות אנשי הגבעות".

בבקשה לבית המשפט נטען, כי ארבל "נחשפה למידע רב באותו דיון - חשיפה אשר בעקבותיה בהחלט ניתן לטעון כי התגבשה במוחה 'דיעה קדומה' באשר לסיכון הנובע מאותם אנשים המשתייכים לקבוצה זו ובתוכם המבקש".

ובהמשך: "יודגש, כי גם אם שמו של המבקש לא הועלה באופן פרטני (הנחה בעלת סבירות נמוכה) הרי שמדובר בגוף המקבל החלטות ואחר-כך מבצע אותן - דהיינו: כל רעיון הפרדת הרשות השופטת מן הרשות המבצעת נפגעה כאן פגיעה אנושה באשר כבוד השופטת ארבל היתה שותפה להתוויית מדיניות בכובעה של פרקליטת המדינה וליישומה [עתה, י.י.] לגבי המבקש בכובעה כשופטת בית המשפט העליון".

ועוד: "... יש להבטיח שההליך השיפוטי ינוהל על-ידי אדם שאין לו עניין אישי בהתדיינות ואשר אין לו דיעה קדומה כלפיו. נקודת המוצא היא, כי על שופט לנהל את ההליך השיפוטי ללא משוא פנים. התכונות האמורות לאפיין את מבנה אישיותו, חינוכו והכשרתו לתפקיד שיפוטי והמסורת השיפוטית לה הוא מחוייב, מנתבים דרכו לשפיטה מקצועית אובייקטיבית וניטרלית, חפה מכל השפעות חיצוניות פסולות".

ארבל, שהתבקשה להתייחס גם לעניין זה, אמרה בתגובה: "ההחלטה מדברת בעד עצמה". שום תגובה עניינית לא ניתנה מעבר לכך, משל ארבל אינה חייבת לציבור דין וחשבון.