האלימות מככבת

האומנם יוגשם החלום

עם הסרת הסנקציות נגד אירן, ישחררו בנקים בינלאומיים כ-30 מיליארד דולר מתוך 100 מיליארד הדולר של אירן המוקפאים אצלם. ונשאלת השאלה אם אכן יספיק סכום זה לקיום ההבטחות שמפזרים הנשיא האירני חסן רוחאני ושר החוץ מוחמד ג'וואד זריף, שהסרת העיצומים תביא רווחה לעשרות מיליוני אירנים המצפים לפתיחות ושגשוג כלכלי. הספק הוא בשל מספר מכשולים בדרך:

• המשבר הכלכלי הוא כה חמור, שיש ספק רב אם ההון המשוחרר אכן יפתור את המשבר במהירות המקווה.

• בחלוקת 30 מיליארד הדולר ל-75 מיליון תושביה של אירן, חלקו של כל תושב הוא 400 דולר. בהעדר תוכנית ארוכת טווח, ונוכח האנרכיה והשחיתות השוררות במנגנוני המדינה, התקוות וההבטחות המפוזרות הן חסרות יסוד איתן. המומחה האירני לכלכלה מוחמד ע'ולי יוספי אומר כי אין די בהשקעות הבינלאומיות כדי לאושש את הכלכלה, וכי אירן זקוקה לרפורמה כלכלית יסודית ולחיסול השחיתות והניהול הכושל.

• המשטר הכריז על כוונתו להעלות את יצוא הנפט במיליון חביות ליום במהלך השנה הנוכחית. עלייה זו תתקזז על-ידי התמוטטות מחירי הנפט שהגיעו לשפל של למטה מ-30 דולר לחבית. גם סעודיה תפעל להורדת מחירי הנפט עוד יותר, במטרה להכות את אירן העויינת לה.

• משרד הנפט האירני הודיע כי מגמתו היא לגייס 100 מיליארד דולר בהשקעות בינלאומיות, כדי לקדם את הפקת הנפט והגז - תחום שהיה בקיפאון במרוצת עשור. מומחים מסכימים על כך שחברות בינלאומיות יתחרו ביניהן על השוק האירני שירכוש סחורות וישלם במזומן. אך נראה כי בתשתיות הנפט והגז ובמגזרים אחרים יהיו המשקיעים זהירים ולא ימהרו להשקיע מיליארדי דולר שעלולים לרדת לטימיון אם אירן תפר את הסכם הגרעין שעליו חתמה.

• אירן אכן תשקיע משהו כדי לשפר את רמת החיים שמצפים לה, אך כל הסימנים מעידים, שהיא תמשיך להשקיע בחתירותיה נגד מדינות ערב, במלחמה בסוריה ובטרור הבינלאומי.

• חובותיה של אירן לנושים בחו"ל ובאירן מסתכמים ב-189 מיליארד דולר. כמה אפוא היא תוכל להחזיר לנושים ממה שתקבל?

כל המכשולים הנ"ל מחזקים את התחזית הפסימית לגבי שגשוג כלכלי באירן.

איזו התנגדות מוביל חיזבאללה

חיזבאללה מנופף בסיסמה של התנגדות. התנגדות למי, שואל (בעיתון "אלשרק אלאוסט" 16.1.16) הוגה הדעות הכווייתי ועורך הירחון "אלערבי" ד"ר מוחמד אלרמיחי את הארגון השיעי ואת שר החוץ הלבנוני ג'ובראן באסיל שסירב לחתום על החלטת שרי-החוץ הערביים לגנות את אירן ואת חיזבאללה על אירועי הוונדליזם נגד שגרירות סעודיה בטהרן, בנימוק כי חיזבאללה מוביל את תנועת ההתנגדות (מוקאוומה).

אלרמיחי שואל כיצד אפוא אפשר להבין את התנגדותו של חיזבאללה, שהרי"

• הארגון מתנגד להאכיל את הרעבים ההופכים לשלדי עצמות בעיירה מאזאיה ובעיירות נוספות בפאתי דמשק.

• חיזבאללה מתנגד לישראל אחרי חיסולו של סמיר קונטאר על-ידי הצגת ראווה של הנחת מטען חבלה תחת בולדוזר בחלקת אדמה שוממת, רק כדי להראות שיש תגובה מצידו.

• חיזבאללה מתנגד לעצמאותה וריבונותה של לבנון ומביא להכנעתה לשליטת אירן.

• חיזבאללה הפגין התנגדות במלחמת לבנון 2006, שבה הוטל מצור על תושבי דרום-לבנון עד מוות. ההתנגדות ההיא המיטה אסון, ועובדה היא שנסראללה הכריז בתום המלחמה כי "לו הייתי יודע כי המלחמה הזאת תמיט חורבן והרס על העם הלבנוני, לא הייתי פותח בה". ולמרות זאת, מתאר נסראללה את המלחמה ההיא כניצחון אלוהי.

אלרמיחי מסכם את מאמרו בכך שאם כבוד שר החוץ הלבנוני מתייחס להישגים הנ"ל באומרו כי חיזבאללה מוביל את תנועת ההתנגדות, אז הצדק עמו...

המענה לאלימות

גל האלימות של האיסלאם הקנאי הפוקד את העולם המוסלמי והעולם בכלל, מעורר שאלה המעסיקה הוגי דעות ומדינאים, מהם שורשי האלימות ומדוע הללו צומחים דווקא בחברה המוסלמית.

אין ספור מחקרים וספרים יוצאים לאור בימים אלה בנושא. אחד מהם הוא הספר "האלימות וההתנהגות הציוויליזציונית" מאת הפילוסוף הצרפתי אטיין באליבאר, המלמד באוניברסיטת קולומביה שהחליטה להוציאו לאור. בפתיח לספרו שואל המחבר מה זאת אלימות. לדבריו,

אין תשובה מושלמת לשאלה, אך יש צורות רבות לאלימות, מהשפלת האחר ועד לטבח, ובין שני קצוות אלה יש אפרטהייד, עינויים, רצח והשמדת עם, כשהגרוע מכולם הוא עינויים גופניים עד מוות (כגון ההוצאות להורג של דאעש - מ.ש.).

לדעת באליבאר, ניתן לסווג את המניעים לאלימות לשני סוגים: האחד, התייחסות אל בני אדם כבלתי יעילים ועל כן יש להיפטר מהם על-ידי השמדתם, והשני הוא ראיית הזולת כמקור לרוע, כסרטן, שמהווה איום על בני אנוש ולכן יש לחסלם. באליבאר שואל כיצד למגר את האלימות. טעות חמורה היא למגר את האלימות על-ידי יותר אלימות בלבד. יש לחקור את תופעות האלימות וגורמיה ולטפל בה החל בניצניה ותחילתה, ולא בשלביה הסופיים.