או"ם-שמום - ההיסטוריה חוזרת

"זהו הטבע האנושי להגיב לכיבוש" - במלים אלה מבקש מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, לגלות את הבנתו לטרור הפלשתיני בישראל.

המזכ"ל, שמעולם לא נמנה עם אוהדי המדינה, גם מצא את ערב יום השואה הבינלאומי כשעת הכושר להשמעת דבריו, שיש בהם כדי להפיח רוח גבית בטרור. כל זאת בשעה שהאנטישמיות בעולם מרקיעה שחקים וחוצה יבשות.

לא בכדי מוטבע זה מכבר בתרבות הפוליטית הישראלית מטבע-לשון של "או"ם-שמום". הוא נוצר כביטוי של מיאוס וזלזול בארגון האומות המאוחדות, שבעצם אמור להיות מופקד על שמירת השלום והביטחון העולמי, אך במקום זאת עושה לא אחת את ההפך מזה ומספק תירוצים למכביר לטרור.

טראומה קשה

"או"ם-שמום" חי וקיים בתודעה הציבורית של ישראל מאז מחצית שנות החמישים של המאה החולפת. הגה אותו, במידה רבה של צדק, מי שהיה ראש ממשלתה הראשון, דוד בן-גוריון. הביטוי נולד לאור האכזבה הרבה שנחלה לא אחת המדינה, אם בשל תגובותיו החמורות של האו"ם כלפיה, ואם מחמת התייצבותו הגלויה של הארגון הבינלאומי לימין המדינות המוסלמיות, כשישראל, לעומתן, הפכה בעיניו לבטלה בשישים.

במשך עשרות שנים הפך המאבק המתמשך של ישראל במדינות ערב העויינות לטראומה קשה וכואבת עבורה. כל זאת בשל האפליה והקיפוח שנהג האו"ם לגלות כלפי ישראל. שמן למדורה, הבוערת כבר בלאו הכי, מוסיף עכשיו מזכ"ל האום, באן קי-מון, נוכח עמדתו האישית, הנחרצת כל כך.

בין 193 הדגלים באו"ם מתנוסס לו דגל אחד בלבד, הנושא מגן דוד על-רקעו. בעיני מדינות רבות הפך הדגל הזה למוקצה, למאוס ולמיותר. את המערכה נגד הדגל הזה מנהל עכשיו, בשחצנות מבהילה ובחוסר-ידע מוחלט, מזכ"ל אנטי-ישראלי מובהק. לכן, אין עוד אמון בבאן קי-מון.