לא צריך להתרגש יותר מדי מהחלטת הממשלה שלא לדחות - מי מדבר על לבטל! את מועד גירוש היהודים מחבלי עזה וצפון השומרון, זו הרי ממשלת השמאל בראשות שרון! גם בהצבעה בכנסת יתברר שוב - שאין לעם ישראל תקווה ותוחלת מן הזירה הפוליטית. אנחנו לבד. ובעצם, יותר נכון לומר שהעסקנים-מחממי-הכסאות - הם לבד: מבודדים ומנותקים מן העם. שכן, כל מי שעיניו בראשו רואה עם מודאג וחרד, מלא תחושת אסון מתקרב, ולעומתו - עסקנים פוליטיים חוגגים. אכול ושתה, כי מחר נמות!
ההצבעה בממשלה חשפה שוב את צמרת הליכוד בכל עליבותה. הלא בתוך הממשלה מותר לשרים להצביע לפי מצפונם (אם יש להם כזה), ובכל זאת - לימור לבנת, צחי הנגבי וסילבן שלום הצביעו עם שרון נגד כל דחייה בתאריך האסון הלאומי. ומבין שלושת המצביעים בעד דחייה, כץ ונווה כבר הודיעו, שבכנסת יצביעו עם שרון ואפילו לא ייעדרו או יימנעו, מפחד שמא שרון יפטר אותם. גם עמדתו של נתניהו, שגילה שמץ של התנגדות, דומה לאותו בעל המהלך זקוף קומה - תחת השולחן.
שהרי ממה נפשך, אם באמת כדברי נתניהו כן הוא - והגירוש הזה הוא אסון, מדוע לא יצביע נגדו בכנסת, ויתפטר מן האחריות הקולקטיבית לאסון הזה, שבאחריות לו הוא נושא כחבר הממשלה, גם כשהוא נמנע? אולם נתניהו עשה בממשלה את ההיפך: הביא תקדימים, למה שרון יכול, אם רק ירצה, שלא לפטרו, כמי שאומר: הלא את התוצאה - ביצוע הגירוש במועדו - אינני מנסה כלל למנוע, וכל מה שאני מבקש הוא, שלפחות לא תדרוך עלי, שרון, לא תשפיל אותי ולא תדרוש ממני שגם אצביע בכנסת בעד מה שאני מכריז עליו יום יום בציבור שהוא אסון לאומי!
זה מדד האומץ, מדד המנהיגות העלוב של ביבי. לא ממנו תבוא ישועתנו, וגם המחווה הדל הזה של הימנעות לא בא אלא בגלל הבחירות הקרובות ועוד לפניהן הפריימריז, שבהן נתניהו לא יוכל להראות את פרצופו, אם יצביע בכנסת בעד הגירוש.
הבחירות קרובות. העבודה עתידה להפיל את שרון כמאמרו של עשיו: "יעברו ימי אבל אבי, ואהרגה את יעקוב אחי" - רק תעבור "ההינתקות" ונשים קץ לממשלה הזו.
נדיבותו של שרון, המציע למועמדי ניצנים קרקע ברבע ממחירה, העומד לרכוש בעבור מגורשים אחרים חווה בדרום ולשלם בעבורה מכספי הממשלה כמעט פי עשרה ממחירה, המתכונן לתת מעמד של מועצה אזורית לקומץ אנשים כדי לשחד את נושאי התפקידים במועצת חוף עזה שלא יפסידו את כסאותיהם, ועוד עוד - כל הנדיבות הזאת אינה נובעת מרוחב לב, כי אם מן החשש שתמונות הגירוש קורעות הלב תחסלנה את סיכוייו של שרון להיבחר בפריימריז לראשות הליכוד. בכל מחיר, על חשבון קופת המדינה, הוא מנסה לקנות ולשחד את קרבנות הגירוש כדי שילכו בשקט, רצוי - כמו בכדים - עם טכס קבורה שבסופו שרים "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", ועם ברכה לדיקטטור כפי שברכו הגלדיאטורים ברומא: "Ave Caesar, morituri te salutant!" יחי קיסר, ההולכים למות מברכים אותך.
על הרקע הזה אנחנו מתבשרים, שהשליח-לדבר-עבירה, יונתן בשיא, מודה שרק 20% נרשמו אצלו לקבל פיצויים, ועל כן - כל הכבוד ל-80% המסרבים לספק לשרון את תמונות ההליכה-מרצון שהוא כל כך זקוק להן כדי להמשיך ולהביא אסונות על עם ישראל עד שנת 2010, אם המדינה תשרוד עד אז תחת שלטון החווה - שלטון עמרי, ווייסגלס ואייל ארד.
בשורה טובה היא, שהוחלט להעביר את כל יחידות מג"ב המשרתות ביהודה ושומרון לגוש קטיף - לשם ביצוע הגירוש. לזאת יכולה להיות רק סיבה אחת: השלטון אינו יכול לסמוך על הצבא! צה'ל הוא צבא העם, ולכן אי אפשר לסמוך עליו שיבצע פוגרום נגד עצמו!
אולם הגירוש מחריף את המחלה של צה"ל, הפוליטיזציה של הפיקוד הגבוה. צמרת צה"ל, ברובה, מורכבת מ"פוליטיקאים במדים", וקשה להאשים אותם - הלא קידומם תלוי בנאמנותם הפוליטית לדיקטטור, בהליכה הצייתנית בתלם, ב"החלפת דיסקט" בהתאם לגחמותיו של השליט. צה"ל, ככל צבא נורמלי אוהב לנצח. אבל שרון הפך את כל נצחונותיו על המחבלים - לתבוסה, כי מה זה צבא נסוג תחת אש, אם לא צבא מובס? והואיל וכך, החליף שרון בראשו של הרובוט הצבאי את הדיסקט: האויב הפלשתיני חזר להיות "עמית" והאויב, הטורף, הם מעתה המתנחלים. מי שאינו מאמין, שילך לנגב ויסתכל על מחנה האוהלים הענק העומד מוכן לקלוט עשרות אלפי חיילים במסע המלחמה שלהם נגד המתנחלים. כאלה מחנות נראו בבריטניה ערב הפלישה לצרפת. ומי שאינו מאמין, יאזין להודעה החגיגית שכנראה דובר צבאי מסר לתקשורת: "המלון בידינו!" כי צה"ל חייב לנצח, ואם הדיקטטור אינו מרשה לו לנצח את הערבים - הוא ינצח את היהודים, ואם הר הבית בידם, הידד ניצחנו : המלון - בידינו!!
אלולא היה זה כל כך עצוב ומדכא, זה היה יכול להיות משעשע ומצחיק.
הכל תלוי עכשיו בנו, בעם, וראשי הצבא מודים שאם יצורו על איזורי הגירוש עשרות אלפים, הצבא לא יוכל לבצע. באמירה הזאת יש גם איתות: הצבא חייב למלא פקודות, מפקדיו אינם יכולים לומר איננו רוצים. אבל הם יכולים לומר, אם יש לכך הצדקה - איננו יכולים! יוצא, שעלינו מוטל התפקיד לספק את ההצדקה הזאת.
בסיכום, גם הפוליטיקאים וגם אנשי הצבא מחזירים את הכדור אלינו.
אולם לנו צריך להיות ברור, שזה יהיה מאוחר לשחרר את הצונאמי הזה, של עשרות אלפים שיסתמו את אזורי כינוס ופיזור המגרשים והמגורשים - רק ביום-הגירוש עצמו. הצגת התכלית האומרת: לא תוכלו לעשות את זה, חייבת לבוא הרבה קודם, כדי לתת למערכת עוד סיכוי אחד לעצור - צעד אחד לפני התהום. הצגת התכלית הזאת נקראת "יום-פקודה", ויום-הפקודה יהיה כמה שבועות לפני יום-הגירוש. אם, חלילה, יום-הפקודה לא יעצור את המגיפה, נהיה שם, כמובן, במלוא כוחותינו ביום-הגירוש, ופשוט לא נאפשר אותו.
לכן, כדי שלא להגיע כלל אל הגרוע ביותר, הוא יום-הגירוש, עלינו לצאת בהמונים גדולים ככל האפשר - כבר ביום-הפקודה, עליו הכריזה מועצת יש'ע ביחד עם המטה המשותף של כל הארגונים.
כל העולם צופה בנו. עיתונאים מכל קצווי תבל מתרכזים בדרום לדווח, האם באמת עם ישראל מבצע חרקירי, האם אכן הוא מאבד עצמו לדעת. זה ארוע היסטורי, חם אומרים. אכן, היסטורי -שכן עוד לא היה כדבר הזה בתולדות העולם, שעם שב הביתה אחרי 2000 שנות גלות, בנה בית לתפארת, ניצח בכל מלחמותיו, ולפתע טורף את נפשו בכפו! עם, ש-2,000 שנה נדד ממקום למקום, חזר והתיישב במולדתו, ולפתע קם ומגרש את עצמו. יהודים בעזה ובשומרון שוב אורזים מזוודות - והערבים, והעולם, מבינים שמחר יארזו מזוודות גם ביהודה ובשארית השומרון, ובבקעת הירדן ובירושלים. ומחרתיים - תתפרק החבילה כולה. כי יישוב יהודי הוא דבר זמני שמפרקים אותו כמו משחק לגו.
על זאת המלחמה, ועל זאת מצווים אנחנו, נאמני העם והארץ, כמו ביציאת מצרים: לצאת בנערינו ובזקנינו, אנשים, נשים וטף, ולעצור בגופנו את המזימה השפלה לגזול מעם ישראל את טעם חייו ואת תוחלת חייו גם יחד.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
