כבר מתחילת טרור הסכינים דובר על אפשרות של גירוש משפחות המחבלים לעזה, או למקום אחר. בעניין הזה נעשתה פניה ליועץ וינשטיין שפסל זאת על-רקע החוק הבינלאומי.
לאחרונה הגיש
אביגדור ליברמן תוכנית עשר הנקודות למלחמה בטרור הכוללת גירוש משפחות, וכן היו התבטאויות בנדון גם בציבור הרחב. ראש הממשלה, בשביל להשתיק הקולות למרות שהוא תומך בצעד זה, פנה ל
אביחי מנדלבליט מי שהתמנה זה עתה ליועץ המשפטי, מתוך תקווה שהוא יאשר זאת, אלא שהוא חזר על דברי קודמו וזה פורסם ברבים.
חשבון פשוט
מיד קמו חורשי מזימות מימין ומשמאל ואמרו שזה ספין פוליטי מבית מדרשו של ביבי, ואסור כי החוק הבינלאומי לא מרשה זאת. לא מזמן היינו עדים לוויכוח דומה בדבר גירוש מסתנני העבודה מדרפור לארצות אחרות, ולהקים מתקן שהייה לטובת זה. כל ארגוני זכויות האדם בארץ נרתמו לבטל את רוע הגזרה ואמרו שזה לא הומני, זה לא דמוקרטי, וכל שלל הסיסמאות הידועות הנשלפות מהבוידם כל אימת שמועלית הצעה לפתור בעיה לא קטנה במדינה.
אלא שגרמניה, שאינה ידועה כארץ לא דמוקרטית, ופתחה את שעריה בפני כל הפליטים, אט אט ובאין רואה מגרשת מדי יום 200 פליטים לחו"ל, אין רעש, אין ארגוני נגד, אין ארגוני שוברי שתיקה, כלום. בחשבון פשוט 200 מדי יום הווה אומר 70,000 מדי שנה, זאת בערך כל הבעיה שלנו, שנפתרת בשנה אחת.
אין חוק בינלאומי, אין קריאת תגר על הממשלה, להפך מחזקים את ידיה. שלא לדבר על מדינות אירופה הנאורות האחרות הסוגרות את שעריהן בפני פליטי מלחמה אלה.
ומכאן המסקנה המתבקשת - כאשר ביטחון אזרחינו עומדים על הכף, ויום יום נרצחים תמימי דרך על-ידי בני עוולה, צריך לצפצף על החוק הבינלאומי, ולגרש משפחות מחבלים לעזה, בשקט בחשכת הליל מבלי שהמדיה תוזמן לנושא, צריך בהתחלה במינון נמוך ולראות כיצד זה מתקבל, כיצד זה משפיע על המחבלים הצעירים, ואז להמשיך, האיום כי בית המשפט בהאג ישפוט אותנו אינו איום, נראה על מה ישפוט ומה יפסוק.
רק, לכאורה, לפי שעה
