יש לשער שמי שיעיין היום במאמרים שפורסמו לפני כעשרים שנה על-ידי חסידיו השוטים של רבין, אחרי שהחליט להביא לכאן את ערפאת מטוניס, יחוש רחמים כלפי אותם אנשים תמימים שבאמת ובתמים האמינו שאנו עומדים בפתחו של עידן חדש - עידן של שלום.
אבל היום כבר לא נותר כמעט אף אחד שמאמין בשלום, וכל מה שנותר לשבט הלבן, שונא המתנחלים והחרדים, הוא האיום בשד הדמוגרפי. בטון מבשר רעות הם מנסים להוכיח לנו שלא רחוק היום בו נהיה מיעוט יהודי במדינה דו-לאומית.
וכשם שיהודים מומרים הם אלה שהופיעו בוויכוחים נגד הרבנים שנערכו בספרד לפני מאות בשנים, כך גם בתוכנית "סלפי ישראל" ששודרה בערוץ 10, הופיעה
ציפי לבני בתור נציגת השבט הלבן. ולמי ששכח נזכיר שלבני נכנסה לכנסת בעזרת קולותיהם של ותיקי תנועת החרות ובית"ר, שברוב תמימותם מעוררת הרחמים האמינו להבטחתה כי תהיה נאמנה למורשת הוריה.
וכה אמרה לבני (החל בדקה 13:42): "תחשוב שבמערכת הבחירות האחרונה, ראש ממשלת ישראל איים על הציבור במדינת ישראל ב-20% אזרחי ישראל הערבים שבאים לקלפיות. אותו ראש
ממשלה, אם המדיניות שהוא הוביל תמשיך, תביא לזה שזה יהיה בסביבות ה-60%. כל המצב הוא מצב שבו הנתונים הולכים וחונקים אותנו".
מסתבר אפוא שעל-פי נתוניה החונקים של לבני, מדיניותו של נתניהו מובילה אותנו לסיפוח יהודה, שומרון ועזה, ומתן
זכות הצבעה לכנסת לערבים שחיים שם. ניתן לשרטט שני מהלכי אירועים חלופיים שיובילו להתגשמותו של חלום בלהות זה:
1. אזרחי ישראל, מרצונם החופשי, יצביעו למפלגות שרוצות לספח את יש"ע, ולהפוך את העם היהודי למיעוט במדינתו.
2. מדינות העולם, שלא רק שאינן מכירות באיחוד ירושלים, אלא אף אינן מממקמות את שגרירויותיהן בירושלים המערבית, שעל-פי החלטת החלוקה משנת 1947 נועדה להיות מחוץ לתחומי מדינת ישראל, יחליטו לפתע להכריח אותנו לספח את יש"ע, ולנו לא תהיה ברירה אלא להיכנע ללחציהן.
וכיוון שאין דרך שלישית, נראים חסידיו השוטים של רבין דאז, לעומת ציפי לבני של היום, כאינשטיין לעומת חכמי חלם, שניסו לשלות את הלבנה מהשלולית שבה היא צפה לנגד עיניהם.
שורה תחתונה
בתחילת התוכנית הופיע ישראל רוזנר, וסיפר לנו שאנו מעדיפים לסתום את אזנינו, ולכסות את עינינו, כדי שלא להכיר את הנתונים. ואת הנתונים הציג לפנינו הפרופסור סרג'יו דלה פרגולה, שאמר: "שיעור הגידול של ערביי ישראל, גם בתוך הקו הירוק, וגם מחוצה לו, הוא גדול יותר, ואפילו קרוב לפי שניים, לעומת שיעור הגידול של האוכלוסייה היהודית".
ובשעה שקיימת מחלוקת לגבי מספר הערבים מעבר לקו הירוק, אין חולק על אמינות הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי מספר היהודים והערבים בישראל. ומנתונים אלה מסתבר שבשנת 2015 עלה מספר היהודים בישראל בשיעור של 1.88%, ומספר הערבים עלה בשיעור של 2.16%. מסתבר אפוא ששיעור הגידול של האוכלוסייה הערבית גבוה יותר מזה של האוכלוסייה היהודית רק ב-15%, וממש לא פי שניים.
והוסיף הפרופסור דלה פרגולה ואמר: "בשורה התחתונה, אחוז היהודים בארץ הולך וקטן כל שנה בכעד רבע עד חצי אחוז". ואילו אותם נתונים של הלמ"ס מוכיחים כי בשנה האחרונה קטן אחוז היהודים בארץ בקצת פחות מעשירית האחוז. הפרופסור טעה אפוא ב-60% במקרה הטוב, וב-80% במקרה הרע (או ב-150% במקרה הטוב, וב-400% במקרה הרע, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים).
וכשמסתבר לנו שהפרופסור דלה פרגולה מציג לעינינו נתונים שכל קשר בינם לבין המציאות איננו מקרי בלבד, אלא נוטה במובהק לכיוון ראיית השחורות, אין פלא בכך שבמאמר שפורסם באתר מטח הוא חזה שבשנת 2020 יהיו בישראל 6,228,000 יהודים, בשעה שעל-פי נתוני הלמ"ס, כבר בסוף שנת 2015 היו בישראל 6,336,000 יהודים. מבלי להסתכן ניתן לחזות שבשנת 2020 יסתבר שהוא טעה ביותר מחצי מיליון יהודים.
שינוי כיוון
יש להדגיש שהתוכנית שודרה אתמול בערב, המאמר נכתב היום, ושאין לי כל הסבר לטעויותיו המדהימות של פרופסור דלה פרגולה, שהוא אדם רב מוניטין. אבל הנתונים מדברים בעד עצמם.
בחלקה השני של התוכנית מנסה רוזנר להפחיד אותנו בהצפה חרדית, ואפילו שואל (בדקה 35:32): "מאיפה יהיו חיילים? מאיפה יהיה כסף למדינה"? ונוכל להרגיע אותו ולספר לו שגם מבלי למנות את החרדים האוכלוסייה היהודית הולכת וגדלה, ולכן יהיו בעתיד הרבה יותר יהודים בלתי חרדים שיהיו חייבי גיוס מאשר כיום.
במחקר שפרסם מכון טאוב בסוף שנת 2014, ודן בדיוק בשאלות אלה, נכתב: "תמונת המצב בכיתות א'-ו' מצביעה על שינוי כיוון בהרכב קבוצות האוכלוסייה בחינוך היסודי... השינוי ניכר החל משנת 2010, ועיקרו הוא התייצבות (וסימני עלייה קלה) בחלקו של החינוך היהודי, וירידה בחלקו של החינוך הערבי. ... בחינוך החרדי שלוש השנים האחרונות מאופיינות ביציבות ברמה של כ-18.8 אחוז".
ועורך המחקר, נחום בלס, כותב שנתונים אלה מהווים "רמז לכך שיש לשנות את הרטוריקה והטון בשיח הציבורי בעניין ההרכב הדמוגרפי של מערכת החינוך והשפעותיו האפשריות בעתיד".
מסתבר שישראל רוזנר לא הבין את הרמז, ולא שינה לא את הרטוריקה, ולא את הטון. אבל האמת חזקה יותר מרטוריקה ומטון, וטוב שכך.
