מבט למגילה

רבים תהו מדוע לא נאמר הלל - בפורים? הרי הצורר בא על עונשו, והיהודים עמדו איתן והופעלה יד קשה כנגד הבאים להרוג? התלמוד שואל תוך השוואת פורים ליציאת מצרים "ומה מעבדות לחרות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן?!" הדעה המקובלת על דעת רוב הפוסקים היא, שקריאת המגילה היא ההלל של פורים.

היאך הופכים אורה, שמחה וששון על ישועה, ואיום של השמדה - לצחוק ולהומור? כיצד יש להתייחס לשמחה ששיאה מצוות השתכרות?ומדוע שני תאריכים, האחד נחוג בט"ו באדר בירושלים(ובכל עיר אחרת המוקפת חומה מימות יהושע), והשני - פורים דפרזות לשאר העולם, בי"ד באדר. ומגילת אסתר, שזכתה להילמד ולהיות מוכרת גם על ילדי הגן-מגילה שרבים בה התמיהות, הן על העלילה והן על התיאורים שבה. יתמותה של אסתר מודגשת פעמיים - "כי אין לה אב ואם", ו"במות אביה ואמה", ומדוע פעמיים? כדי להדגיש את הטרגיות שביתמות. אביה נפטר מן העולם עוד בטרם נולדה, ואילו אמה מתה בלידתה, על כן רואה הכתוב צורך להדגיש זאת פעמיים. השם - אסתר הדסה, כי על צדיקים נאמר, והוא עומד בין ההדסים.

הוספת השם הדסה מצביעה על צדיקותה של אסתר. והיא נושאת חן בעיני כול רואיה - למרות שבמקום אחר נאמר על אסתר שירקרוקת הייתה, דבר שאינו מצביע על יופי וחן, ובכול זאת כנראה שהתברכה ביופי מיוחד שמוסכם היה על כולם שמצודדת היא. ובבית המלך נותן לה הגי שומר הנשים שבע נערות שתשמשנה אותה, אחת לכול יום. אסתר ששמרה שבת ולא עשתה ביום זה כל מלאכה, לא רצתה כי תדענה כול המשמשות אותה על שמירת השבת שלה, המשרתת של יום השבת סברה שאסתר נוהגת כך בכול ימות השבוע האחרים, ולכן לא התפלאה על השביתה ביום השביעי, ולא ציינה זאת למשרתות האחרות, שהרי אסתר באותו זמן עדיין לא הגידה את עמה ואת מולדתה, ולא ידעו שיהודיה היא.

כותב המגילה לא הכניס כול אזכור של הקב"ה גם במקומות שהדבר מתבקש, כמו "אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר..." או הבקשה של אסתר מהיהודים בלשון "צומו עלי" ללא אזכור תפילה ומען התפילה? הפורענות העומדת לבוא על היהודים היא לדעת חז"ל בגלל ההנאה של היהודים מסעודתו של אחשוורוש, ומהתבוננות בכלי המקדש שהגיעו אליו, והוא מתגאה בהם לפני המסובים, ובכול זאת האם חטאו היהודים כל כך שמגיע להם כליה שלו התרחשה הייתה זה השמדה מוחלטת. שפרעה גזר רק על הזכרים ופה מבקש המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד...

סופרי סת"ם מקפידים שכל עמודה במגילה תפתח במלה 'המלך', ומנהג זה רומז על עניינה המרכזי של המגילה. אחשוורוש מתואר לאורך כול המגילה כמלך בשר ודם, אך התפאורה סביבו היא של מלך העולם. המלך יושב על כיסא מלכותו בחצר פנימית מוקפת חצר חיצונה.

תיאור כזה מופיע בתנ"ך רק ביחס למקדש, שהוא ארמון מלך מלכי המלכים: כמו-כן, המלך יושב, ובהינף שרביט קובע מי יחיה ומי ימות, ספר זכרונות של חיים ומתים נפתח לפניו. הכלים שבהם הוא אוכל במשתה הם כלי המקדש על-פי חז"ל, ובגדיו בגדי כוהן גדול - חור כרפס ותכלת. הוא מפיל גורלות, ואישה צדקת שמה נפשה בכפה ונכנסת לפני ולפנים בצום, לבקש על עמה.

מהו הרקע לתיאור שכזה?

לאחר הצהרת כורש, עליית עזרא ונחמיה ובניית בית המקדש, יש להישארות בגולה ולהשתתפות במשתה אחשוורוש רק משמעות אחת - פחיתות האמונה בקב"ה. מגילת אסתר יוצרת קריקטורה של המלך המתיימר למלוך על העולם.

לצורך העניין מעלימה המגילה את שם הקב"ה ומציגה סאטירה צינית על יומרתו של מלך בשר ודם לשלוט בעולם, ולפעול באופן קפריזי, והתנהלותו זו כמעט מביאה את העם היהודי אל עברי פי פחת עד ל'נהפוך הוא' ברגע האחרון.

ואמרו חז"ל - כאשר יבוא מלך המשיח, כל החגים בטלים ומבוטלים להוציא את פורים, שיישאר לעד "והימים האלה נזכרים ונעשים בכול דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

חג פורים שמח.