"הרצינות" של נתניהו

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מנסה לעבוד על העולם בדבר "רצינותו" לחדש את המו"מ עם הפלשתינים. במקביל הוא משקיע בנחרצות רבה את מירב המאמצים בעיצוב תודעת ה"אין פרטנר" בדעת הקהל בישראל. למרבה הצער, נתניהו יכול לרשום לזכותו הצלחה רבה במשימה, כשהוא רותם לכך מערכת תקשורתית משומנת, המסייעת בידיו לקצור הצלחה בדעת הקהל בישראל.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מנסה לעבוד על העולם בדבר "רצינותו" לא רק לחדש את המו"מ, אלא הוא ושר הביטחון החדש מכריזים על הוצאה מהבוידים של האודיטוריום הגדול באוניברסיטת "בר-אילן" את הצהרת שתי המדינות לשני העמים, ומוכנים לתת בעצמות היבשות של ההצהרה "רוח וחיים חדשים".

"הרצינות" של בנימין נתניהו ושותפו החדש-הישן אביגדור ליברמן בדבר שתי מדינות לשני עמים למעשה שבויה בחזון משיחי של רוב חברי הכנסת מימין, שמכריזים השכם וערב, כי אנחנו חיים כאן מתוקף טאבו אלוקי חתום, שהארץ ניתנה רק לנו.

בעורף של המחנה הליכודי נדחקת לפינה נזופה כל יוזמה, הכרוכה במהלך מדיני והזדקקות להכרת מדינות העולם בזכותנו לבית לאומי יהודי. הולכת ומתעצמת ההכרה בדבר התייצבות רק מאחורי בשורת הנביא זכריה בפרק ט' פס' 9 המתממשת, לדעתם, לנגד עינינו - "...הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַיִם, הִנֵּה מַלְכֵּך בָּא לָךְ, צַדִּיק וְנֹוֹשָׁע הוּא, רוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתוֹנוֹת". לעבר טאבו אלוקי ולעבר "מַלְכֵּךְ בָֹא לָךְ" קורצים לא רק נתניהו-ליברמן-בנט, אלא גם הרצוג כביכול משמאל וגם יאיר לפיד מהימין, כשהאחרון מתעקש לקרוא לעצמו משום מה מרכז.

הסתה פרועה

ההכרזה המחודשת של נתניהו והגיבוי של ליברמן בדבר שתי מדינות לשני עמים נראית למעשה כגבבת מילים ואי רצינות מוחלטת במציאות של שחיקה שחלה בתדמיתה של ישראל בדעת הקהל העולמית. שחיקה באמינותה של ישראל וגילויי התנגדות בעולם להמשך שליטת ישראלית בשטחים מוסברת לדעת הקהל בישראל על-ידי הצמרת השלטונית במונחים של הסתה פרועה נגד ישראל וגילויי אנטישמיות בעולם.

כדי לקדם את רעיון שתי המדינות לא דרושה גבבה של מלים, אלא נדרש מראש לקבל החלטה התומכת ברעיון ולא להיצמד למעשה לעמדה עקרונית השוללת הקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.

אם נתניהו רוצה לקדם בעולם את רעיון שתי המדינות לשני העמים לא מכוננים במדינת ישראל קואליציה, המבוססת על הסכמים כתובים וחתומים השוללים את פתרון שתי המדינות.

נתניהו מוכר לעולם גבבה של מלים באומרו, כי הוא נכון לשתי מדינות. למעשה הוא חלק בלתי נפרד ממחנה, שמקבל את הגישה, שהוא בעל היכולת לפענח את הרצון האלוקי ואת מהלך ההיסטוריה, לפיה, בעלות העם היהודי על ארץ ישראל היא מוחלטת ולא ניתנת לערעור. היא אינה ניתנת לערעור לא על-ידי הדמוקרטיה הישראלית ובוודאי שלא על-ידי הקהילה הבינלאומית.

מי שנאמן לגישה, כי יש לרשת את הארץ על-ידי הורשתה מיושביה הערבים, מוכר למעשה בלוף לעולם, כשבנאומיו הוא מדבר על תמיכה ברעיון של שתי מדינות לשני העמים. הבלוף הזה ימית עלינו אסון. כדי להציל את הבית, אנחנו חייבים להציל את עצמנו מהבלופר הזה ומשותפיו לבלוף.