|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הדיון "המשעשע" בארה"ב בשאלות איום הטרור
|
ככל שהולכת ומתבדה גישתו של הנשיא אובמה בשל מעשי טרור חוזרים בארה"ב, שמקורם באיסלאם הרדיקלי הקיצוני, גוברת נטייתו להגיע אד-אבסורדום בהכחשת קיומם של האיום ומחולליו
|
|
אובמה. מאשר כניסת מוסלמים [צילום: AP/Pablo Martinez Monsivais]
|
|
|
|
|
|
|
|
| השונות הדמוגרפית בין הקהילה המוסלמית לקהילה האמריקנית הממוצעת, מצביעה על נטייה לגידול מואץ של קהילה זו. | |
|
|
|
|
מתקפת הטרור במועדון הלהט"בי באורלנדו, הציתה בארה"ב את הוויכוח המנומנם בשאלת רצינות איום הטרור על ארה"ב, עוצמתו וסיבותיו. נראה שהדמוקרטים, בהנהגת הנשיא אובמה, עשו ועושים כל מאמץ לטשטש את האיום ומקורותיו, בעוד הרפובליקנים, בראשות טראמפ, מנסים למצותו כמכפיל-כוח בקמפיין הבחירות, המתגבש לקראת שלבו האחרון. אלה ואלה שופכים "טונות" של מילים על הנושא, כאשר הרושם הברור העולה מהאזנה לרשתות הטלוויזיה הגדולות ומעיון בתגובות ברשתות החברתיות הוא, שמרבית הדוברים לא ממש מבינים במה מדובר. עם זאת, התחושה המוקרנת היא שהמציאות משתנה לנגד עיניהם במהירות, ולאו-דווקא לטובה. שתי גישות מככבות בדברי ההסבר והפרשנות המרובים: זו של הדמוקרטים, שאותה מוביל הנשיא אובמה, ולה שני מרכיבים: קונסטרוקטיביזם - לא להרגיז את המוסלמים; אם נאמין בטוב, יהיה טוב ולכן אין לדבר על טרור איסלאמי. ותיאוריית "בקרת הנשק הפרטי", כתירוץ להנמקת אירועי הטרור האחרונים בארה"ב, שהפתיעו גם את הממשל. אני רואה בגישה זו הזיה ובריחה מן המציאות. מול אלה עומדת הגישה הריאליסטית, שבה דוגלים טראמפ והרפובליקנים, שעיקרה: בכדי להלחם באלימות התוקפת את ארה"ב מבית ומבחוץ, חייבים לזהות את מקורותיה ומחולליה, ולנקוט צעדים אפקטיביים, בראש וראשונה צבאיים, לחיסולם. ככל שהולכת ומתבדה גישתו של הנשיא אובמה בשל מעשי טרור חוזרים בארה"ב, שמקורם באיסלאם הרדיקלי הקיצוני, גוברת נטייתו להגיע אד-אבסורדום בהכחשת קיומם של האיום ומחולליו. במצוקתו ההסברתית הוא נקלע לצורך לגייס לעזרת התיזה שהוא מוביל, נושא מחלוקת אמריקני פנימי ישן, הקשור במדיניות רכישת נשק פרטי ונשיאת נשק על-ידי יחידים, שרבים רואים בה את מחוללת האלימות הראשית בחברה האמריקנית. נושא זה מעוגן בחוקה (התיקון השני), ומהווה עקרון כמעט מקודש בארה"ב, של חופש ההגנה העצמית, ואינו קשור כלל ועיקר לסוגיית הטרור. דא-עקא הוא נדרש לו, בכדי לטשטש ולמסמס את הדיון האמיתי. הגישה הרפובליקנית הפוכה לזו של אובמה, והמועמד לנשיאות טראמפ הפך אותה לאלמנט מרכזי במסע הבחירות שלו. בין היתר הוא מסתייע בטיעון, הנכון כשלעצמו, שאילו היה נוכח באירוע אורלנדו, אדם אחד חמוש שיודע להשתמש היטב בנשק, קרוב לוודאי שהאירוע היה מסתיים מהר יותר ועם נזק ואבידות קטנים בהרבה. הניסיון הישראלי בעשרות שנות טרור, מוכיח שזו טענה העומדת במבחן המציאות, בזירות טרור אזרחיות. המבחן האחרון שלה היה בטרור הסכינים שהשתולל בישראל, במחצית השנה האחרונה. דיווחים שמופיעים בימים האחרונים בתקשורת האמריקנית, במיוחד ברשת " פוקס", מעידים על היקף החדירה של האיסלאם הקיצוני לקהילת המהגרים המוסלמים בארה"ב. קהילה זו מונה כיום כ-3 מיליון נפש. מדיניות ההגירה "החופשית" של אובמה, הביאה לגידול מהיר שלה בשנות כהונתו. כוונת אובמה וקלינטון לאפשר כניסת מוסלמים נוספים מן המזרח התיכון, הבלתי-יציב, שרוח ISIS שורה עליו, תחת הכותרת "פליטים", עשויה להאיץ מגמה זו עוד יותר. השונות הדמוגרפית בין הקהילה המוסלמית לקהילה האמריקנית הממוצעת, מצביעה על נטייה לגידול מואץ של קהילה זו. כבר כיום מיוצגת הקהילה בארה"ב במאות מוקדי שטיפת-מוח פוטנציאליים, בדמותם של מסגדים, שבחלק לא מבוטל מהם מתנהלת הטפה קיצונית נגד "הכופרים" בכלל ונגד ארה"ב ואזרחיה בפרט. אם לוקחים בחבשבון את רצונו של אובמה לצאת מהמזרח התיכון, כפי שהצהיר לא אחת, מול העובדה שלחימה בטרור האיסלאמי הקיצוני שמקורתיו העקריים במזרח התיכון, פרושה דווקא הישארות באזורנו ואפילו הגדלת הנוכחות בו לפחות לפרק זמן מסוים, אפשר להבין את סיבת מהלכיו של אובמה. עם זאת, רצון לחוד ומציאות לחוד. איום הטרור הוא איום ראלי, והוא אינו עומד להעלם רק מפני שהוא אינו נוח לממשל אובמה או לדמוקרטים בכלל. |
|
|
פעולה מונעת [צילום: אית'אם שטייה/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
| עצם העובדה שבני נוער ומבוגרים צעירים, ילידי ארה"ב ואזרחיה, מבתים "טובים", עוזבים את המדינה ונוסעים למזרח התיכון להתגייס למלחמה נגד מדינתם בשירות ISIS, אומרת דרשני | |
|
|
|
|
הטרור פועל בנשק חם וקר, באמצעות כלי יריה ופצצות, מטעני חבלה - מופעלים מרחוק או על-ידי מחבלים מתאבדים, באמצעות בקבוקי תבערה, תאונות יזמות בכלי רכב ואפילו באמצעות אבנים ומקלות
|
| ▪ ▪ ▪ |
לפי רמת השיח העכשווית, נראה בעליל שארה"ב אינה תופסת את מהות האיום, מקורותיו והאופן בו הוא נבנה, מתהווה ומתפרץ בדמותה של אלימות חסרת-מעצורים. הבעיה איננה תקנות רכישת נשק ונשיאת נשק. הטרור אינו זקוק להיתרים פורמליים. גם אם ישללו היתרים לנשק מכל וכל - דבר שאינו נראה ריאלי בארה"ב דהיום - יש ברחובות ובבתים בארה"ב כ-270 מיליון כלי נשק פרטיים - מספר מספיק בכדי להזין כל מספר של טרוריסטים שיזדקקו לנשק 1 . אם ניתן להבריח דרך גבולות ארה"ב מיליוני פליטים מבלי שהמדינה האמריקנית תצליח למנוע זאת, ניתן יהיה להבריח ביתר קלות מיליוני כלי נשק נוספים, דווקא אם לא תהיה לכך לגיטמציה חוקית; כי אז זו גם פרנסה בשפע. תוצאת הלוואי תהיה חוסר בקרה ושליטה על תפוצת הנשק, מספרו ופיזורו הגאוגרפי - במילים פשוטות, תהליך אנטי-פרודוקטיבי לפי כל קנה-מידה. אולם, מה שחשוב יותר הוא שטרור אינו פועל רק באמצעות נשק חם, רגיל או אוטומטי; שוב בניגוד לטיעונים של מי שסבור שהטרור הוא בעיה של זמינות הנשק. הטרור פועל בנשק חם וקר, באמצעות כלי יריה ופצצות, מטעני חבלה - מופעלים מרחוק או על-ידי מחבלים מתאבדים, באמצעות בקבוקי תבערה, תאונות יזמות בכלי רכב ואפילו באמצעות אבנים ומקלות. ככל שמצרים את צעדיו, מקשים על פעולת הטרור, אבל לא מונעים אותה לחלוטין. ומאידך-גיסא, הצרת צעדי הטרור מחייבת אותו להערך במסגרות מאורגנות יותר, ואלה באופן פרדוקסלי מקלות על כוחות הביטחון לאתר יוזמות ופעילים ולנקוט נגדם פעולה מונעת, אם יערכו נכון. אחד האמצעים היעילים ביותר במצבים של פעולה מאורגנת, הוא מניעת יכולות פיננסיות, מהטרור ומן המסגרות התומכות בו 2. שימוש נבון בתקשורת בכלל ובאינטרנט בפרט, באמצעי ניטור שונים, וב-data mining, מניבים ערך מוסף משמעותי מאוד למכלול היכולות הלאומי. עם זאת חייבים להתאים למלחמה בטרור גם את דרכי החשיבה ובכללן נכונות להעדיף בגבולות סבירים את הפקרטי על פני האוטופי. אבל התובנה החשובה ביותר למי שמתעניין במקורות איום הטרור ובדרכי הלחימה בהם, היא שהטרור נובע מסיבות חברתיות, פסיכולוגיות ומסיבות דתיות-אידיאולוגיות. המעבר של יחידים ממצב נפשי של לא-פעילים בטרור ואפילו מתנגדים לו, למצב של מגויסים פעילים, המוכנים להתאבד בשירות הטרור, עשוי להיות מהיר מאוד ומפתיע מאוד. עצם העובדה שבני נוער ומבוגרים צעירים, ילידי ארה"ב ואזרחיה, מבתים "טובים", עוזבים את המדינה ונוסעים למזרח התיכון להתגייס למלחמה נגד מדינתם בשירות ISIS, אומרת דרשני. זו לא רק מלחמה פיסית זו גם מלחמה תודעתית. במלחמה כזו חייבים לחזור ולבחון מחדש את כל המוסכמות החברתיות שנראו טובות לחיים בצוותא בקהילות הומוגניות ובחסות כללי משחק שאין הטרור מכיר בהם ואינו מכבד אותם מכל וכל. הקהילות מהן יוצאות רוב פעולות הטרור הן קהילות מתבדלות. טראמפ זיהה נכון את הנושא, אבל, לדעתי, לא הסביר אותו נכון לציבור האמריקני. "פוליטיקלי-קורקט", הוא רק מונח אחד שיש להעמיד למבחן מחודש, כאשר באים לפתח אסטרטגיית-פעולה נגד טרור בכלל ונגד הטרור האיסלאמי הקיצוני בפרט. ולפני הכל יש להבין שמלחמה לא מנהלים בבתי משפט ובטריבונים אקדמיים, אלא במקום שבו נמצא האויב, בכלים ושיטות שנותנים לנו יתרון עליו ובשיטות הנגזרות מעקרונות המלחמה ולא מ"דיני הראיות". מקור ההשראה לטרור האיסלאמי הפונדמנטליסטי בעולם כיום היא החליפות האיסלאמית שבמזרח התיכון. נראה שכרגע היא נתונה בקשיים מסוימים בלחימה בצפונה של סוריה ובגבול עירק. אבל הדבר לא רק שלא יקטין את המוטיבציה שלה לפגוע במערב שמסייע לאויביה באותה לחימה, אלא דווקא עשוי להגביר את פעילות הטרור. מבחינת ISIS, אובמה היה בחזקת "משב רוח רענן". עתה כאשר המרוץ לנשיאות מתחמם, עומדות על הפרק שתי חלופות דיכוטומיות: דמוקרטים - המשך תהליכי אובמה; רפובליקנים - שינויים דרסטיים בכללי המשחק. לכן, מעניין לראות איזו מדיניות תפעיל המדינה האיסלאמית במקביל למרוץ לנשיאות, כאשר שני שיקולים מרכזיים ומנוגדים זה לזה דורשים החלטה: המשך הטרור על אדמת ארה"ב - עם אופציה חזקה לקידום ניצחון הרפובליקנים או מיתון הטרור האנטי-אמריקני, והעברת מרכז הכובד של פעילות הפיגועים לאירופה עד לאחר הבחירות בארה"ב, במטרה להבטיח שלטון דמוקרטי נוח יותר להמשך ההתפתחות של ISIS, והגברת חדירתה לארה"ב.
|
|
1. ראה: [קישור] 2. מציע למנהיגי שתי המפלגות המתמודדות בארה"ב ללמוד מהנסיון הישראלי ומכל ניסיון אחר רלוונטי בעולם, ובכל מקרה לבנות את התיזות המדיניות שלהם על מציאות ועובדות ולא על סיסמאות חסרות שחר.
|
|
| תאריך:
|
23/06/2016
|
|
|
עודכן:
|
23/06/2016
|
|
רפי לאופרט
|
|
הדיון "המשעשע" בארה"ב בשאלות איום הטרור
|
|
פרופ' אברהם בן צבי בוחר להתמקד בטורו בישראל היום, בעיוורון מדעת אשר ברק אובמה לוקה בו, בכל הנוגע לשיוך ולהקשר האיסלאמי של פיגוע הטרור באורולנדו, כמו גם פיגועי טרור שקדמו לו בארצות הברית. הוא כותב:
|
|
|
|
|
חמי שלו, פרשן הארץ, אשר בעצם ימים אלו מסקר ומפרשן את הבחירות בארצות הברית (כמעט יצאה ממני טעות הקלדה "הבדיחות בארצות הברית", ולא בכדי), מצטט מחקר אשר חקר את התייחסות התקשורת האמריקנית לכל שלושת המועמדים. הוא מציין:
|
|
|
|
|
שלמה שמיר, ממעריב בטורו מניו-יורק, מנתח את תוצאות הביניים של הבחירות בארצות הברית, שהרי עכשיו כבר ברור לכל שהמאבק הינו בין קלינטון לבין טראמפ. איכשהו, ציפיתי לאמירה חדה של שמיר על השפעת הטבח באורולנדו, על האמירות הפוליטיות של המתמודדים (כפי שעשתה קרולין גליק בטורה המצוין), אך נכזבתי:
|
|
|
|
|
קרולין גליק עוסקת בחוסר הרצון של הבריטים להיכנס לאיחוד האירופי, וזאת משום שאירופה, לשיטת גליק, כבר אינה אירופה, אלא Eurobia - ערב-אירופה. היא מאשימה את מנהיגי האירופים, אשר תרבות הפוליטיקלי קורקט שלהם אינה מאפשרת להטיל כל דופי במוסלמים, חרף מתקפות הטרור הרבות, בפריז ובארצות הברית כאחד. היא מצטטת שיחה שנקלטה בטעות במיקרופון בין מרק צוקרברג לבין אנג'לה מרקל, לגבי הצורך לצנזר בפייסבוק דפים הקוראים לחסימת הגירת מוסלמים.
|
|
|
|
|
אני מנוי על המהדורה העולמית של הניו-יורק טיימס. לעיתון זה, על מעלותיו, תכונה מוזרה, בולטת, של היסחפות עם אובססיות. כך, למשל, במשך שנה בערך לפני אולימפיאדת החורף בסוצ'י היה מבול של כתבות, הערכות, נבואות, על שגיונותיו של פוטין, על כך ששום דבר לא יהיה מוכן בזמן, על מפולת השלגים שמועדת להתרחש באתר, וכיו"ב. יותר מאוחר, לא היה יום בלי שפע כתבות וידיעות על המשבר היווני. נושא ראוי, אלא שעם פרוץ משבר הפליטים לפני כשנה, נעלמה יוון לחלוטין, לחלוטין, מנופו של הניו-יורק טיימס. ההיסטוריון העתידי שיבסס מחקרו על גליונותיו של עיתון זה, יסיק בודאי שבאורח פלא כלשהו נפתרו בן לילה בעיותיה של יוון.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
