המערכת הפוליטית של ישראל אינה רלוונטית

בטווח של עשר שנים נמצאת מדינת ישראל בסכנת הכחדה. על כך מסכימות כל המפלגות בישראל אם גם ראשיהן אולי אינם מודעים לכך, ובוודאי אין הם מתנסחים במונחים האלה.

מושג "חלון ההזדמנויות" של השמאל, כולל בתוכו את סגירת החלון שמשמעותו עתיד שחור. יצחק רבין, שמעון פרס וחבריהם הלכו, בין היתר, להסכם אוסלו, כדי להביא לסוף הסכסוך היהודי ערבי - משום שהעריכו כי לאירן ולעירק יהיה בסופו של דבר נשק גרעיני והם ישתמשו בו נגד ישראל. ראשי מפלגות הימין טוענים, שאם תקום מדינה פלשתינית היא תהווה בסיס להשמדתה של מדינת ישראל אף באמל"ח לא גרעיני.

מדינת ישראל אינה פועלת לניטרול איומים אלה. האנשים העומדים בראשה אינם משקיעים מאמץ אינטלקטואלי לפתח תשובות לאיומים. זה הופך את המערכת הפוליטית של ישראל לבלתי רלוונטית, ומבחינה זאת היא מסוכנת לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר ראשי המדינות המבקשות להשמידנו. מסקנה: יש לכונן בישראל מערכת פוליטית חדשה.

נקודת המוצא שלי היא שכל מערכת ביטחון היא מערכת אנטי-אינטלקטואלית, שאינה מנוהלת בעזרת כלי חשיבה שפיתח האדם בציוויליזציה הנוכחית בת עשרת אלפים השנה (מאז המהפכה החקלאית: ביות הדגנים, הקטניות, ובעלי החיים, ויצור המזון), אלא בעזרת כלי חשיבה פרימיטיביים מן התקופה הקמאית: השכל הישר והניסיון האישי. אבל במציאות האסטרטגית המתפתחת מאז תחילת המדע לפני כ-2,500 שנה, וביתר שאת ב-200 השנים האחרונות, אופן הניהול והפיקוד הפרימיטיבי של מערכות הביטחון גורם לכישלונות ולמחדלים וממיט אסונות.

הסיבה לכך היא שהמערכות הביטחון לא התאימו את עצמן לחשיבה השיטתית, כמו כל המערכות האחרות בחיי אדם, היא פעילותו של "עיקרון השרידות" שהוא אבן יסוד בהבנת התנהגות האדם, ולא רק הוא. אי הבנת עיקרון השרידות, ואי פיתוח פילוסופיה של שרידות ומדעי השרידות, מונעים מבני האדם לנטרל איומים. מצב זה נכון לארה"ב במלחמת ויטנאם, לברית המועצות במלחמת אפגניסטן, ולישראל בסיכסוך היהודי ערבי.

אבל למערכת הביטחון של ישראל יש ליקויים נוספים, ההופכים אותה ליותר אנטי-אינטלקטואלית מאשר רוב הצבאות בעולם כיום: שיטת הכשרת הקצין שאורכה כחצי שנה, ומתבצעת על-ידי בוגרים צעירים של קורסי-קצינים קודמים. סוג זה של הכשרה הופך את הקצין הישראלי לא רק לחסר הבנה בהוויית הצבא והמלחמה כמו כל הקצינים בכל הצבאות בהיסטוריה ובעולם כיום, אלא גם לצר אופקים מהם. כך יש לנו רמטכ"לים וקצינים בכירים שגם אינם מבינים את הוויית הצבא והמלחמה וגם צרי אופקים. אנשים אלה מגיעים אחר כך למערכת הפוליטית ונעשים אחראים משם על מערכת הביטחון. תיפקודם במערכת הפוליטית גרוע יותר.

היו בהיסטוריה האנושית גאונים אחדים כמו אלכסנדר מוקדון, ג'ינגיס חאן, פרידריך הגדול ונפוליון, שהבינו את הוויית הצבא והמלחמה "בראיה ישירה" או באינטואיציה. היו אחרים, רבים יותר, שהתקרבו לאותם גאונים אך לא הגיעו לרמתם, כמו גודריאן הגרמני, מיכאל שטרן היהודי-רוסי, ופאטון האמריקני. בכל תולדות מדינת ישראל לא היו גאונים אסטרטגיים ולא גנרלים מן הסוג של גודריאן ודומיו. התוצאה: בנינו מערכת ביטחון שאינה מתאימה לנטרל את האיומים על מדינת ישראל ומתפקדת גרוע מבחנים הצבאיים.

מדוע הערבים לא הביסו אותנו במלחמות? משום שצבאותיהם ומפקדיהם היו גרועים יותר. צבאות ערב היו ב-1948 בשפל המדרגה, ומצבם זה נמשך עד אחרי מלחמת ששת הימים. תוצאות מלחמת העצמאות ועוד יותר, תוצאות מלחמת ששת הימים גרמו להם זעזוע והם החלו לשפר מאוד את מערכות הביטחון שלהם ואת תיפקוד ארגוני הטרור הפלשתינים. התוצאה: הצטמצם הפער בין מערכת הביטחון של ישראל לבין מערכות הביטחון של מדינות הערב והפלשתינים.

הצימצום הזה הביא למחיר הולך ועולה בשמירה על שרידותה של מדינת ישראל. מחיר גבוה זה גרם לתופעת "מרד בשר התותחים", שביטויה מפורסם ביותר הוא חוסר הסכמה לאומית וחוסר אמון בראשי מערכת הביטחון בממשלה ובצה"ל. "מרד בשר התותחים" נעשה מסוכן מאוד מאז הפגנת 400 האלף של השמאל באוקטובר 1982, נגד מנחם בגין וממשלתו ונגד מלחמת לבנון. חוסר אמון זה הוריד מאוד את יכולתה של מערכת הביטחון של מדינת ישראל לתפקד מול הסכנות הביטחונית.

מאזן מסוכן זה בינינו לבין הערבים עלול להיות מסוכן יותר בעתיד. לפיכך אנחנו מוכרחים להקדיש היום יותר מחשבה לבעיות היסוד של המשך קיומה של מדינת ישראל: לחשוב איך לבנות מערכת ביטחון חדשה שתנטרל ביתר יעילות את האיומים עלינו. המערכת הפוליטית הנוכחית איננה מסוגלת לעשות זאת, ולפיכך היא מסכנת את שרידותה של מדינת ישראל. לפיכך, על הישראלים לבנות מערכת פוליטית חדשה שתהיה מסוגלת לטפל בבעיות שרידותה של מדינת ישראל ולא רק בשרידותה של עצמה.

את בניית המערכת הפוליטית החדשה יש לעשות במסגרת דמוקרטית ובאמצעי שיכנוע, כי אחרת הנזק יעלה על התועלת. את המערכת הפוליטית החדשה יש לבנות מתוך המערכת הפוליטית הקיימת, אך לא במסגרת המפלגות הקיימות שהן מסואבות לחלוטין. תהליך זה יבטא התחדשות של מדינת ישראל ושל תרבותה. הוא תלוי אך ורק בציבור שמייחל להתפתחות הזאת.