הרפורמות היורדות לחיינו

שירתתי בעבר הלא רחוק בדירקטוריונים של שתי קופות גמל גדולות. בבנק הפועלים למשל, העמיתים נהנו משמירה קפדנית על הפקדותיהם ועל ערכם יחד עם תוספת שנתית מכובדת בגלל השקעות סולידיות וחכמות. העמלה השנתית הייתה בדרך כלל 0.1% עד 0.3%. מה רע? למה צריך לפגוע במערכת המתפקדת לשביעות רצון הבנקים והעמיתים?

אבל לחכמי האוצר נכנס ג'וק לראש שיש לפזר את ההון במדינה ולכן (לפי תוכנית בכר) הבנקים הוכרחו למכור את קופות הגמל. "זה יהיה טוב לצרכן", אמרו לנו "וזה יהיה טוב לתחרות", הכריזו. ואני לתומי שאלתי: מי פה גוזר קופון? עינייכם הרואות כיום לאיזה ג'ונגל של תחרות הכניסו את המערכת, חברות הגמל והקרנות הפרטיות נלחמות על כל עמית, מטרפדות זו את זו, הן עדיין לא יציבות והעמלות... הן עלו פי 10 עד פי 40! על התשואות חבל לדבר. ושוב אני שואל: מי גזר פה קופון על חשבון הציבור? ועדין אני שואל למי ליחס את הטיפשות או הרשלנות הזו (אגב, בשעתו פניתי למבקר המדינה שיחקור זאת)?

כיום קם "הגאון הפיננסי התורן", ולפי התיאוריה שלו "זה יהיה טוב לציבור" אם יפרידו את כרטיסי האשראי מהבנקים... המערכת היום מתנהלת בסדר וכמו שנאמר "לא מתקנים משהו שאינו שבור", אז מה נכנס להם שם בראש ל"בכירים"? שיעזבו אותנו במנוחה, הכל פועל בסדר... גוואלד... אנא הצילו אותנו מהרפורמות הללו שאיש לא חשב כיצד נוסו בחו"ל וכיצד כשלו שם...!

פעילות בנקאית מובהקת

לא ארגיש שלם עם עצמי ועם הקורא אם לא אביא דעה של מומחים - -במדריך לצרכנות פיננסית באינטרנט, מצאתי שם את הקטע הבא:..."להזכירכם, הפרדה של פעילות פיננסית מתוך הבנקים כבר נוסתה בעבר. קראו לזה רפורמת בכר ובמסגרתה הופרדו קופות הגמל וקרנות הנאמנות מתוך הבנקים. המטרה הייתה לשפר את התחרות ולהקטין את ניגודי העניינים של הבנקים. זה שיפר את מצבם של לקוחות הגמל, אך גם הבנקים המשיכו "לחייך כל הדרך אל הבנק" - הם מכרו את הקופות במחיר מלא ומצאו דרך יצירתית להמשיך ליהנות מעוגה באמצעות גביית עמלת הפצה. גם בתחום כרטיסי האשראי התוצאה עלולה להיות דומה. מנגד, המפקח על הבנקים מתנגד להעברת בעלות שכזו. הוא מוטרד בעיקר מהעובדה שפעילות מתן אשראי היא פעילות בנקאית מובהקת ולכן מצריכה היכרות טובה עם הלקוח. הבנק מכיר את הלקוח היטב ולכן יכול לאמוד את הסיכונים במתן הלוואה, אבל גופים חדשים, שאינם מכירים את הלקוח, יהיו חייבים להעמיד לו אשראי בריבית גבוהה יותר כדי לכסות על כל הסיכונים הבלתי ידועים.

התוצאה עשויה להיות דווקא התייקרות של האשראי לצרכנים ולעסקים. אם נסתכל על מה שקורה בעולם, בעיקר בארה"ב, נראה שמספר שנים לאחר שהופרדו מתוך הבנקים אנו רואים מגמה של התמזגות מחדש של חברות כרטיסי האשראי עם הבנקים. לכן, יכול להיות שהפתרון נעוץ דווקא במקום אחר..."

המקום האחר נעוץ בחוסר של סוכנות אשראי לאומית בו ניתן לאגור היסטוריה פיננסית (מוגבלת בזמן) של אנשים פרטיים ותאגידים. המידע יהיה נגיש רק כאשר נשוא הדוח נותן לכך הרשאה. מוסד כזה חשוב גם לבנק ישראל על-מנת להגביל את הסיכונים של הבנקים ונותני האשראי. יהיה פה בעצם "מקל וגזר" ללקוח. מי שעומד בהתחייבויות שלו, ויהיה בעל דירוג אשראי גבוה, יזכה בעמלות וריביות מופחתות, אשראי לפתיחת עסק, משכנתה בתנאים טובים יותר וכו'... אבל, מי שבקביעות אינו עומד בהתחייבויות ישלם ריבית שמשקפת את רמת הסיכון האישי שלו מול נותן האשראי. בצורה כזו, ה"טובים" אינם מסבסדים את ה"רעים" ובא "שלום" על ישראל.