ציירתי את עמוס שוקן בעירום

ציירתי את עמוס שוקן בעירום. ובינתיים, כשצבע האקריליק מתייבש על בד הקנבס, אני מבלה את ‏ההמתנה בכתיבת עמדתי הצנועה בנושא
ענבל בר-און מאמרים תגובות
יולי תמיר. החלטה נבונה וקצת מאוחרת [צילום: פלאש 90]

ראבקום. היא גם אדם פרטי. איילת שקד [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

בימים האחרונים הארץ רעש וגעש בשל פולמוס חדש; לרוב, כשהארץ גועש ורועש בפולמוסים ‏מפונגפנגים (מלשון 'פינג פונג'), זה קשור בדיונים על ציונות ועל פוסט ציונות, או בשאלת מיליון ‏הדולר, האם ניתן להשוות את ישראל דהיום לגרמניה הנאצית של שנות השלושים (על כל הנושאים ‏הללו התקיימו דיונים עם תגובות ותגובות נגד ותגובות לתגובות).‏

אבל כעת הארץ מצא נושא חדש למגה-פולמוס, עם תגובה ותגובה לתגובה ותגובה לתגובה לתגובה ‏לתגובה: אז מעשה שהיה כך היה: סטודנט ב"שנקר" מצייר ציור שלעניות דעתי הלא-מקצועית, הוא ‏ציור בינוני למדי (ואני בהחלט חובבת אמנות ויכולה לזהות יצירת אמנות טובה, וגם יש לי רשימת ‏אמנים מועדפים, למי שסתם תהה, ביניהם פייט מונדריאן, מרק רות'קו, לאה ניקל, רפי לביא, גוסטב ‏קליימט ואנרי רוסו).‏

יצירת האמנות הייתה דמות אישה עירומה, גם כאן אין שום חידוש, אלא שהסטודנט (הבינוני לטעמי), ‏החליט להדביק לגוף הנשי העירום פרצוף הדומה להפליא לזה של שרת משפטים בישראל. נשיאת ‏המכללה, הפרופ' יולי תמיר, החליטה, ובצדק, לצנזר את התמונה.‏

אך לצנזורה אין ממש ערך בעידן האינטרנט, שכן התמונה עמדה שם, במערומיה, ובאיכותה האמנותית ‏הבינונית למדי לעניות דעתי החובבנית, 24 שעות, והארץ כבר הספיק לתפוס בעדשת המצלמה את ‏הבאזז הבא שלו, זה שיזין דיונים אינספור בנושאים פוסט מודרניסטים, צנזורה ו"השתקה", ברומו של ‏עולם.‏

לעניות דעתי, התמונה לא הייתה צריכה להיות מוצגת מלכתחילה, מטעמים שאיכשהו חשבתי שהם ‏ברורים מאליהם, אבל לא לאדון עמוס שוקן, ולכנופיה ה"חושבת". כנראה שאנשים "חושבים" ‏מעסיקים יותר מדי תאי מוח, מכדי להבין מדוע אין זה ראוי להציג אשת ציבור, פוליטיקאית, או כל ‏אישה אחרת, בעירום, בניגוד לרצונה. ‏
טיעונים אינפנטיליים
הטיעונים של עיתון הארץ כפי שהתבטאו הן במאמר המערכת ביום 20.7.16, וכן במאמר/כתבה של ‏רוני בר מיום 17.7.16, וכן במאמר של עמוס שוקן שהמשיך את הפולמוס האינסופי (מיום 21.7.16), ‏היו, איך לומר, אינפנטיליים ולקו באותה רמת אינפנטיליות של תלמיד תיכון מופרע שמפריע, ואז,‏כשהמורה מעירה לו, מסביר שהמורה "דיקטטורית".‏

עדיף להביא דברים בשם אומרם, כדי להבהיר את גודל האינפנטיליות של הטיעון, טיעון שבטעות ‏נחזה ל"אינטלקטואלי" (מתוך מאמר מערכת מיום 20.7.16, "הצנזורית משנקר"):‏
‏
"המקרה הנוכחי, שבו צונזר ציור של השרה איילת שקד המתאר אותה בעירום, מתפרש ‏ככפיפת ראש וולונטרית של תמיר, ולכן של המוסד שבראשו היא עומדת, מול השלטון, ללא כל ‏בסיס חוקי, ומנימוקים שנשמעים משונים ולא רלוונטיים.

הטענה הרשמית הראשונית של בית הספר, המסבירה את הצעד שננקט — לפיה העבודה עלולה לפגוע בשרת המשפטים, שקד — נשמעת כאילו ‏היא לקוחה מהשיעור "כך לא תלמד סטודנט לאמנות כיצד לגשת לקנבס", שהדיבר הראשון המונחל בו לתלמיד הוא "לא תרגיז את השלטון".‎
הממד הפרטי של האדם הציבורי
טוב, ילדים, בעיקר ילדים חושבים ומחוננים שלי, כאלו שלא רק קוראים את עיתון הארץ, הם אפילו ‏הכותבים בו, ולפיכך, מצויים בדרגת חכמה עילאית וקרובים כמעט לאמת הפוסט-מודרניסטית ‏האינטלקטואלית המוחלטת, בואו ואסביר לכם כמה אמיתות יסוד:‏

כל מעשיה של איילת שקד כשרת משפטים, בתוקף תפקידה, הם הייצוג של "השלטון", כפי שאלו באים לידי ‏ביטוי במעשיה של שקד כשרת משפטים. כל אמירה פוליטית שנאמרת ע"י איילת שקד, היא ביטוי וייצוג של ‏‏"השלטון".

אבל, גופה של איילת שקד, או של כל אישה אחרת, הוא הגוף הפרטי שלה, הוא לא חלק ‏מה"שלטון". העובדה שפלוני מסוים הוא איש ציבור, אינה סותרת את העובדה שלאותו איש ציבור יש חלק ‏פרטי. כך למשל, אין זה עניינו מה שקד עושה בד' אמות ביתה, כיצד היא מגדלת את ילדיה, ואילו תמונות ‏היא תולה בסלון.‏

הגוף של איילת שקד הוא פרטי. הוא לא חלק מן "השלטון". כל אדם זכאי שלא להיות מוצג בעירום, גם אם ‏העירום הזה מדומיין, משוער, פיקטיבי ומצויר. הצנזור הראוי אשר בוצע ע"י יולי תמיר, לא נועד להגן על ‏‏"השלטון". הוא נועד להגן על האדם הפרטי, על האישה הפרטית, שהיא במקרה גם אורגן בשלטון, אך לפני ‏הכל, היא אדם פרטי, אישה פרטית. הציור הזה לא רק פוגע בשרת המשפטים כאדם פרטי (אשר ממלא ‏תפקיד ציבורי); הציור הזה פוגע בכל אישה אשר שואפת להיות שרה או חברת כנסת, ואולי תחשוש לעשות ‏כן, פן מישהו יבחר לצייר אותה בעירום, לכשתגיע למעמד המיוחל, ואחר כך לצקצק בלשונו ולהפוך את זה ‏לסימפוזיון אינטלקטואלי דמיקולו.‏
הטרדה מינית במסווה של "חופש ביטוי"
הציור הזה הוא הטרדה מינית כלפי שרת המשפטים, איילת שקד. הוא מאותת לנשים, שלא משנה כמה ‏רחוק הן תגענה, ואפילו אם תעמודנה בראש מערכת המשפט, עדיין, הן תיתפשנה כאוביקטים מיניים על-ידי ‏כל זב חוטם אשר מגדיר את הפגיעה הגסה שלו במרחב הפרטי של הזולת כ"אמנות".‏

ה"גאון" שצייר את העבודה הזו, ים עמרני, מסביר בקשקשת אינטלקטואלית ש"אני מייצר הכלאות, מקבץ גלויות וגורם ‏להתנגשות והפרעות בין דימויים", ו"אני מנטרל את הפונקציונאליות שלהם ומשרה אי-נוחות המשדרת ניהיליזם והיעדר עמדה קוהרנטית". ‏

הקשקשת האינטלקטואלית הזו בגרוש, נשמעת כמו הסוואה גסה למעשה בוטה של הטרדה מינית. ממש כמו ‏כל המטרידים המיניים ברחוב, שלוטשים מבטים בנשים, וכשהנשים חשות אי-נוחות או מעירות להן, הם ‏מיתממים: "מה, כבר אסור להסתכל, אסור להעיר?". אז זהו, שלא. הסטודנט הגאון התורן שלנו יכול ‏‏"לגרום להתנגשות ולהפרעות בין דימויים" ככל שהוא רוצה, אבל הוא יכול לעשות זאת תוך שימוש בגופו ‏העירום. יתכבד ויהפוך לאמן מיצג, ויציג את גופו העירום שלו, משוח בצבעי שמן, אקריליק, גיר, פחם, ‏פנדה, עיפרון, צבעי מים וכו'. אין לי כל ספק שהוא יגרום לי ל"התנגשות ולהפרעות בין דימויים", אבל ‏לפחות, לשם שמיים, שיעשה שימוש בגוף שלו, ולא של אחרים שאת רשותם כלל לא טרח לבקש.‏

אבל הגאון הקטן שלנו בחר להשתמש בדמות של אישה שאת הסכמתה לשימוש הזה בדמותה ובגופה ‏‏(המדומיין, המשוער) מעולם לא ביקש, ולבטח לא קיבל. מטרידים מינית מומחים בלחוש כקורבנות, ‏ואוהבים לתרץ תירוצים מתחום חופש הביטוי, החופש המיני, החופש לגעת, החופש לחדור, החופש להעיר. ‏הם תמיד, איכשהו, הופכים לחסידים הכי נלהבים של זכויות הפרט, כאשר מימוש זכויות הפרט שלהם ‏מגיע על חשבון המרחב הפרטי של מישהי אחרת.
דמעות תנין ו"התקרבנות"
הגאון של שנקר עשה מעשה גאוני - הוא בחר להחפיץ את - לא פחות מאשר שרת המשפטים - ובכך, במקום ‏להתמקד בכך שהוא משתמש בדמות של אישה אחרת ללא הסכמתה, ובעירום של אישה אחרת (עירום ‏מדומיין, שהוא משייך לפנים מוכרות) ללא הסכמתה, מעשה בוטה של פגיעה בפרטיות ושל הטרדה מינית, ‏זה בכלל "השלטון" שמתנכל לו. ממש כך. הוא לא הראשון שקירבן מישהי אחרת, חדר למרחב הפרטי שלה, ‏פלש לפרטיות שלה, ואז נאם נאומים חוצבי להבות על כמה שהוא "קורבן". משה קצב עשה זאת לפניו, ‏ואחרי שניצל בבוטות עמדת כוח, לא התבייש להתבכיין ולהציג את עצמו כ"מזרחי נרדף". ‏

המעשה של ים עמרני אינו אלא הטרדה מינית בוטה, ופלישה בוטה למרחב של אישה אחרת; עצם היותה ‏שרת משפטים בישראל, רק מעביר את הדיון מן האופן הגס שבו הוא פולש למרחב של הזולת, להיותו "קדוש ‏מעונה" של לא פחות מאשר צנזורה, וכל חוכמולוגי הארץ הלכו שולל אחרי ההתבכיינות הזאת, והוסיפו ‏לה מוסיקת רקע ושירת מקהלה פאסדו אינטלקטואלית. במשך שבוע אנו לא עסוקים בעניינים ברומו של ‏עולם, אלא באינטלקטואליזם דמיקולו תוצרת עיתון הארץ, אשר בוכה בדמעות תנין בכי תמרורים על ‏‏ה"השתקה" הדיקטטורית שבוצעה כלפיו, תוך שהוא אינו מודע לכך שהוא זה אשר פלש בגסות למרחב ‏האישי של אישה אחרת, ושהוא זה שמשתיק נשים; שכן, אם נשים תדענה שביום שבו הן תגענה לעמדות ‏מפתח, תמונת העירום שלהן תתנוסס ב"עיתון לאנשים חושבים", הן תעדפנה, מלכתחילה, לא להגיע ‏לעמדות מפתח.‏
טריקת דלת ילדותית
גם ההתפטרות מנהל מחלקת האמנות, לארי אברמסון, היא מעשה מתקרבן וילדותי שאינו מבחין בין הגנה ‏על כבודן של נשים (וזכותן שלא להיענש על כך שהן מחזיקות במשרה בכירה בהצגתן בפומבי בעירום) לבין ‏‏"השתקה". האם אינו יודע שבכל חברה אנושית מתוקנת יש "צנזורה", והשאלה היא היכן עובר הגבול?

להתפטר משום שעבודה של תלמיד "צונזרה" - זה להתמצא מבחינת ההתפתחות המוסרית בשלב מקדים‏ מאוד, שאינו מבין ניואנסים ומורכבויות של הכרעות חברתיות, וחושב שהכל "שחור" או "לבן". זה מתאים ‏לכיתה י'. זה לא מתאים למנהל אמנותי של מוסד אקדמי, ואם הוא התפטר, סימן שלא היה מתאים ‏מלכתחילה.‏

איכשהו, יצא לי להכיר את התומכים הקולניים והקיצוניים בתקינות פוליטית ובכל מיני זכויות אמורפיות, ‏אשר הדיון בהן הוא תיאורטי ומנותק מן המציאות. איכשהו, יצא לי לגלות שהמון טהרנים שמטיפים מוסר ‏ביחס ל"תקינות פוליטית" או ל"חופש ביטוי", יהיו הראשונים להפר את חופש הביטוי או לפגוע בזולתם, ‏כשיזדמן להם. ישנם לא מעט אנשים, אשר ההתהדרות בסט של ערכים, אינה אלא אססורי לאגו, מן דרך ‏לבטא את ה"אני מאמין" הייחודי שלהם על פני אחרים, מבלי שום קשר לאופן שבו הם נוהגים בחיי היום-יום שלהם.‏

ההתפטרות של אברמסון מראה עד כמה הוא פריבילגי, ועד כמה הוא יכול להרשות לעצמו לאבד מקום ‏עבודה בגחמה של רגע; שנספר לכם כמה עובדי קבלן, אלו שמנקים את כיתות הלימוד בשנקר (עניין קשה ‏כשלעצמו, כי צריך לגרד צבע שמן בשפכטל מן הרצפות), לא יכולים להתפטר בגחמה של רגע, משום שהם ‏משלמים חשבונות, שכר דירה משכנתה ומכולת עם הכסף הזה? כשאברמסון מתפטר בגחמה של רגע, משום ‏שהוא מתעקש לראות פגיעה במרחב הפרטי של אישה שהיא במקרה גם שרת המשפטים, "חופש ביטוי", הוא ‏מראה עד כמה הוא פריבילגי ומנותק מן המציאות, בין היתר משום שאף אחד מעובדי הניקיון בשנקר, לא ‏יכולים להתפטר בגחמה של רגע, כי הם צריכים לשרוד.
חופש הביטוי אינו מוחלט. אף פעם
החדשות הטובות הן, שצנזורה קיימת. תמיד. אין לי ספק שב"שנקר" איש לא יסכים להציג דימויים ‏גזעניים, או דימויים הפוגעים ברגשות דתיים, או דימויים הפוגעים ברגשותיהם של ניצולי שואה, ויד הדמיון ‏נטויה. אין לי ספק שאותו אקט התפטרות ילדותי של אברמסון, שוכח שמקרי צנזור שכאלו יקרו לא מעט ‏פעמים בבית ספרו, שלבטח לא יסכין עם פגיעה קיצונית בזכויות האחר בשם "חופש הביטוי".‏

השאלה היא היכן עובר הגבול, ובשאלה הזו יש לקיים דיון ענייני, מתון, רציונלי וערכי, ובטח לא לטרוק ‏את הדלת כמו ילד שכועס שהכינו לו ביצה מקושקשת במקום עין, ולכן מעיף את הצלחת לרצפה. אם היה ‏מתקיים דיון שכזה, ואם אברמסון היה טורח להקשיב לטיעונים נבונים מעבר לרעש הלבן של הסיסמאות ‏הילדותיות אשר ממסך את אוזניו, הוא היה מבין שהיצירה הבינונית הזו צונזרה לא מפני שמדובר ‏ב"שלטון", אלא מפני שמדובר בכבודו של אדם, כבודה של אישה, שהיא במקרה ממלאת תפקיד שלטוני, ‏אבל יכלה להיות באותה מידה גם המוכרת בקפיטריה של שנקר. ‏

חוסר ההבנה של כל המצקצקים בלשונם, שלכל אדם יש זכות שלא להיות מוצג בפומבי בעירום, מעיד על ‏דפיציט ועל חסר חמור ועל כשל חמור באינטליגנציה רגשית, אבל זה מה שקורה, ככל הנראה, לאנשים ‏‏"חושבים" שיש להם יותר מידי אינטליגנציה אינטלקטואלית, עד שלא נשארים מספיק תאי מוח ‏לאינטליגנציה הרגשית, זו שאמורה לצוות עלינו לא לחדור למרחב הפרטי של זולתנו, גם אם הזולת הזה הוא ‏או היא שר מכהן בישראל. ‏

אם נשוב לכותרת של רשימתי, אז לא, לא ציירתי את עמוס שוקן בעירום, ולו רק משום שיש לי כמה ‏דברים טובים יותר לעשות: אני לא פולשת למרחב האישי של זולתי, רק כדי לבלבל את המוח בבלבולי מוח ‏אינטלקטואלים דמיקולו על כמה שיש לי "חופש ביטוי" ו"עשו לי לקחו לי". די לי מקרנבל הנהי הזה ‏בהארץ.‏
הכותבת היא פובליציסטית ועורכת דין
תאריך: 22/07/2016 | עודכן: 22/07/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ציירתי את עמוס שוקן בעירום
תגובות  [ 36 ] מוצגות   [ 36 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
שוחר-שלום
23/07/16 00:10
 
לדעתי בר אור=0
23/07/16 12:07
 
על עיתונאית מטעם
23/07/16 12:41
 
אמנון111
24/07/16 03:46
2
כתבה נכונה
23/07/16 00:26
 
חניבעל
23/07/16 13:45
 
כל אלה ועוד ימין.
23/07/16 16:15
 
לטיפש - חניבעל
23/07/16 18:13
3
מאיר רבינוביץ
23/07/16 01:47
4
חוצפה והחפצה
23/07/16 02:42
 
הציור נראה באתר
23/07/16 13:13
5
אהוד פרלסמן
23/07/16 06:20
6
קורןנאוה טבריה
23/07/16 06:21
 
לנאוה
23/07/16 10:24
 
קורןנאוה טבריה
23/07/16 13:16
 
לנאוה היקרה,
23/07/16 19:16
 
צורי
23/07/16 11:05
7
המנעות מכוונת
23/07/16 07:38
8
הירונימוס
23/07/16 09:10
 
הגיגך הנלוזים
23/07/16 09:38
 
ל'הוגה' השגוי
23/07/16 11:00
 
ל'מבין' "בע"מ"
23/07/16 11:06
9
יוספוס..
23/07/16 09:28
10
דרור5
23/07/16 09:33
11
באום
23/07/16 10:10
12
לכותבת - הצעה
23/07/16 10:32
13
לכותבת - הצעה
23/07/16 10:32
14
צורי
23/07/16 10:59
15
נתין המדמנה
23/07/16 11:11
16
מתתיהו (מתי) דוד
23/07/16 13:44
 
הירונימוס
23/07/16 16:01
17
איציק 545
23/07/16 15:25
18
מחמד 1
23/07/16 16:31
19
ליאונרדו_דה_וינצי
23/07/16 20:38
20
elimer
24/07/16 19:02
21
סיני
25/07/16 23:00
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 ׳ž׳—׳œ׳§׳" ׳¨׳׳©׳•׳ ׳" :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
׳ž׳•"׳œ ׳•׳¢׳•׳¨׳š: ׳™׳•׳׳‘ ׳™׳¦׳—׳§ ֲ© ׳›׳œ ׳”׳–׳›׳•׳™׳•׳× ׳©׳ž׳•׳¨׳•׳×     |    ׳©׳™׳•׳•׳§ ׳•׳₪׳¨׳¡׳•׳ ׳‘ News1     |     RSS
׳›׳×׳•׳‘׳×: ׳“"׳¨ ׳׳œ׳™׳”׳• ׳›׳”׳Ÿ 1 ׳₪׳×׳— ׳×׳§׳•׳” 4976012 ׳˜׳œ: 03-9345666 ׳₪׳§׳¡ ׳ž׳¢׳¨׳›׳×: 03-9345660 ׳“׳•׳׳œ: [email protected]