השחיתות המקומית - מכת-מדינה

נגע השחיתות, הפושה זה מכבר בשלטון המקומי, לובש ממדים של מכת-מדינה. במרוצת השנים האחרונות הספיקו להיעצר על הנגע הזה כמאה מראשי השלטון המקומי, ומעצרה הנוכחי של ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג - בינתיים על סטטוס של חשודה - אינו, מן הסתם, אקורד אחרון.

לא בכדי דובק הנגע הזה דווקא ברשויות המקומיות. אחרי ככלות הכל, אין זה סוד שראשיהן מרכזים בידיהם עוצמה וכוח בלתי-נדלים, שלא להזכיר את הכמות האדירה של כספים, המרוכזת ומנוצלת בידיהם. הם אלה שאחראים על כל מערכת התכנון והבנייה, על מתן רישיונות העסק, על הארנונה, על מכרזים עירוניים, כשעוד ידם נטויה, כמובן, בפרויקטים לא מעטים אחרים. בקיצור: שלטונם ברשות המקומית הוא מוחלט, בשעה שפיקוח רופף של משרד הפנים עליהם, מאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם.

מלבד ראשי הערים עצמם - אמורים הדברים גם בתופעה משמעותית, הרווחת בדרגים השונים של השלטון המקומי. בשנים האחרונות נחשפו לא מעט "מאכערים" מ"אנשי שלומנו" כמי שהיו מעורבים במעשי שחיתות שונים שבוצעו בתחום הרשויות המקומיות.

הסתאבות

כשמדובר באנשי-ציבור ידועים - זוכות, אומנם, הפרשות, מטבע הדברים, לחשיפה תקשורתית נרחבת, אלא שהשחיתות האפורה היא זו שבעצם הפכה למכת-מדינה - שחיתות המתפשטת במערכות גדולות, דרך פקידים קטנים ואפורים.

ההסתאבות בשלטון המקומי לובשת מכבר ממדים מדאיגים. זה עלול, כמובן, להתחיל בפקיד שזייף רישומים בטאבו, ושהעביר קרקעות על שמם של אלה ששילמו לו שוחד; וזה ממשיך בפקיד במשרד ממשלתי שהורשע בקבלת שלמונים מקבלנים לצורך מתן פטורים ממענקים, כשאת הסוף מי בכלל ישורנו.

מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה הם אלה שצריכים להיכנס מהר מאוד לעובי הקורה כדי לעצור את הנגע הדוהר הזה, שלובש כבר עכשיו ממדי-מגפה.