חברת הביטוח הפניקס גייסה לשורותיה את סוכן הביטוח רן פיכמן.
השניים - הפניקס ופיכמן, מיסדו את היחסים ביניהם בהסכם התקשרות חתום. פיכמן התחייב למכור עבור הפניקס פוליסות ביטוח חיים בתפוקה שנתית מצטברת של 100 אלף שקל לפחות. הפניקס מצידה התחייבה לשלם לפיכמן עמלות יסוד ועמלות היקף.
פיכמן הפשיל שרוולים, התרוצץ בכל רחבי הארץ ולאחר עבודה קשה ומאומצת, עמד ביעדים שנקבעו בהסכם. הפניקס מצידה עמדה אף היא בדיבורה ושילמה לפיכמן את העמלות שהובטחו בהסכם.
אלא שאז הסתבר, כי מקצת מלקוחותיו של פיכמן ביטלו את הפוליסות שרכשו. הפניקס הזדעקה לדרוש מפיכמן כי יחזיר לה עמלות עבור הפוליסות שבוטלו.
פיכמן לא הבין מה הפניקס רוצה ממנו. הלא הוא עמד ביעדים לפי ההסכם. אין בהסכם כל הוראה המחייבת אותו להחזיר עמלות. פיכמן גם לא הבין מדוע הוא צריך להיות אחראי לביטולי פוליסות. בוודאי לא הביטולים שנעשו עקב מחדלי הפניקס.
אולם הפניקס נותרה בעמדתה. "אחד מתפקידיו של הסוכן הוא לדאוג לשימור הפוליסה ולמנוע את ביטולה", התעקשה הפניקס והגישה נגד פיכמן תביעה לבית משפט השלום בתל אביב.
השופט רחמים כהן, בפניו הובאה התביעה, חיפש וחיפש ולא מצא בהסכם ההתקשרות כל סעיף המחייב את פיכמן להחזיר עמלות ששולמו לו לפני ביטול הפוליסות על-ידי הלקוחות.
או אז טענה הפניקס, כי קיים הסכם מסגרת, המחייב את כלל סוכניה של הפניקס. "תאמין לי", אמרה הפניקס לשופט כהן, "כי על-פי הסכם המסגרת, אם הפוליסה אינה שורדת שנה שלמה, הסוכן זכאי לחלק יחסי של עמלת היסוד בגין החודשים שהמבוטח שילם עבור הפוליסה ואינו זכאי כלל לעמלות היקף".
אלא שאת הסכם המסגרת העדיפה הפניקס, מטעמים השמורים עימה, לא להגיש לבית המשפט והשופט לא היה מוכן להתבסס על הסכם המסגרת מבלי לראות אותו.
הסכם המסגרת, מבהיר השופט, מחייב רק אם הסוכן חתם עליו. אם הסכם המסגרת אכן נחתם על-ידי פיכמן והוא היה תומך בגרסתה ובטענותיה, חזקה על הפניקס שהיא היתה מגישה אותו לבית המשפט.
ההסכם היחיד שהוגש לשופט, הוא הסכם ההתקשרות, אינו כולל הוראה המחייבת את הסוכן בהחזר עמלות. פיכמן העיד כי במעמד החתימה כלל לא דובר על החזר עמלות. הפניקס לא הביאה כל עדות נגדית.
התוצאה, קובע השופט רחמים כהן, דין תביעת הפניקס להידחות והיא גם חויבה לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורכי הדין שייצגו את פיכמן.
מסמך מספר 504
