קצת על הדמוגרפיה שלנו ומשמעויות

ערב ראש השנה מספק תמיד הזדמנויות לעסוק מעט בתחום שהוא אחד החשובים ביותר לעתידה של כל מדינה ולמעשה לעתידה של כל חברה. יש מי שמודעים לדבר ואפילו משלמים לו מס שפתיים, ומי שאינם מודעים או מתעלמים במכוון, מטעמי נוחיות. חשיבות העיסוק בדמוגרפיה נובעת מהעובדה שהיא משקפת את גודלה של האוכלוסייה, הרכבה ומצבה הסוציו-אקונומי אבל היא גם כלי חיזוי חשוב מאוד למגמות ארוכות טווח באוכלוסייה, בראש וראשונה הריבוי הטבעי ו"פירמידת הגילים" ¹

הדמוגרפיה היא כלי חשוב יותר גם בהערכת מצב הביטחון הלאומי במדינה, במיוחד במדינת-הגירה כישראל. ישראל מתמודדת מול שתי סוגיות קריטיות לעתידה: יחס יהודים-ערבים בין אזרחיה, אשר קובע את אופיה הלאומי בתנאי המשטר הדמוקרטי הקיים. שאלה זו עומדת גם ביסוד הוויכוח על הסדר הקבע עם הערבים והתוויית גבולות הקבע של מדינת-ישראל; השאלה המרכזית היא: גבולות ביטחון אופטימליים מול היחס המספרי יהודים-ערבים שיתפתח בתוך גבולות אלה לאורך זמן.

שאלה שניה היא מעמדה של ישראל בעם היהודי. מתחילת המאה מתנהל מאבק סמוי בין ישראל לבין יהדות ארה"ב על ההגמוניה בעם היהודי. מאבק זה יוכרע ע"י שתי מגמות דמוגרפיות: הגידול באוכלוסייה היהודית בישראל מול הקיטון באוכלוסייה היהודית בארה"ב. מקובל לחשוב שריבוי שנתי של 1.6% לערך מבטא גידול רציף לאורך זמן - "אוכלוסייה צומחת" - בעוד ריבוי שנתי נמוך יותר מבטא "אוכלוסייה דועכת". בשנת 2016, היה גידול האוכלוסייה בישראל כ-%2.044, וזו בבירור אוכלוסייה צומחת ². ברוב המדינות בעולם, למעט מדינות שהן מדינות הגירה מובהקות (סוריה, מדינות מרכז אפריקה ומקסיקו - כמדינות מייצאות אוכלוסין במובהק; ארה"ב, אירופה המערבית, אוסטרליה וקנדה - כמדינות מייבאות אוכלוסין), גידול האוכלוסייה נקבע על-ידי הריבוי הטבעי (ראה הערה 2). במדינות הגירה מובהקות, גידול האוכלוסייה מושפע מאוד גם מההגירה החיובית (כניסת אוכלוסין). ברוב מדינות המערב המפותחות, הריבוי הטבעי נמוך מ-1.6% או קרוב מאוד לכך, ולכן הן מאופיינות ב"פירמידת גילים" הפוכה והדרך היחידה הפתוחה לפניהם לשינוי המצב היא עידוד ההגירה החיובית. מציאות זו קיימת גם בארה"ב והבחירות לנשיאות המתנהלות של עתה, נותנו לכך ביטוי בולט בוויכוח הלוהט על כ-11 מיליון מהגרים בלתי-חוקיים ממקסיקו שנכנסו אליה ב-15 השנים האחרונות בקרוב. הנטיות הדמוגרפיות של יהדות ארה"ב, למעט הקהילות החרדיות, דומות מאוד לאלה של הסביבה הלא יהודית. יש לזכור שהגירות מאסיביות ממדינות שונות למדינה קולטת אחת, או הגירה מאסיבית ממדינה אחת לאחרת, לא רק משנות את תמהיל האוכלוסייה, אלא גם את הרקמה החברתית-תרבותית שלה ובאין תהליך התערות יסודי ומהיר של המהגרים, הופכת המדינה ממדינה לאומית הומוגנית למדינה הטרוגנית או רב-לאומית עם חיכוכים חברתיים רבים ועמוקים.

מבחינות אלה, ישראל היא מדינה יוצאת דופן. היא אומנם קולטת עלייה, אבל הקליטה מכוונת בעיקר ליהודים. הואיל וישראל היא תוצר של הרעיון הציוני, שאחת משתי המטרות הבסיסיות שלו הייתה ריכוז העם היהודי במולדתו הריבונית, דאגו האבות המייסדים לחוקק את חוק

ריבוי טבעי

חוק השבות המבטיח זכות לכל יהודי ל"עלות" לארץ ולקבל בה אזרחות באופן מידי. ישראל אומנם שייכת למערב המפותח, אבל תמונת הריבוי הטבעי בה שונה ועולה על כל המדינות המתקדמות האחרות במערב, ועומדת על כ-1.9% לשנה. הואיל ומתקיימת גם הגירה יהודית חיובית דרך קבע כמעט בכל שנות קיום המדינה, מצטרפת הגירה זו לריבוי הטבעי ומביאה את גידול האוכלוסייה לכ-2% עד 2.1% לשנה. הריבוי היהודי הכולל והריבוי הערבי הטבעי הכולל בתוך גבולות ישראל הריבונית, שווים כיום בקירוב. בשני המגזרים קיימות קבוצות שבהן הריבוי הטבעי גבוה בהרבה מהממוצע, למשל: החרדים והדתיים-לאומיים בין היהודים והבדואים בין הערבים.

החדשות הטובות הן שלמרות העובדה שגיל הקמת המשפחה במגזר היהודי עולה ונמצא כיום במחצית השנייה של שנות העשרים, הוא עולה כך גם במגזר הערבי, אם כי בקצב מואט יותר. חדשות טובות אחרות הן שהתגברות האנטישמיות בעולם וגידול מהיר באיומי הטרור הג'יהאדיסטי האיסלאמי העולמי, מגדילים בשנים האחרונות את העלייה לארץ.

החדשות הפחות טובות הן, שירידה מן הארץ במיוחד לארה"ב וגרמניה, גם כאשר אין מכנים אותה ככזו במפגיע, פוגעת בחוסן הלאומי שלנו, ואילו התבוללות בארה"ב ובמערב אירופה, פוגעת עוד יותר בחוסן הקהילתי של יהודי התפוצה, ובמקרים קיצוניים מחסל קהילות היסטוריות. אינני רוצה להיכנס כאן לדיון בסיבות לירידה - מוצדקת או מוצדקת פחות. אבל אני מוצא לנכון לציין שהתהליכים המתוארים לעיל משנים באופן קבוע ורציף את המאזן הדמוגרפי היהודי בין ישראל לתפוצות בכלל ולתפוצה האמריקנית בפרט. מבחינת הביטחון הלאומי, מבחינה ציונית ומבחינת עתידו של העם היהודי, חייבת ישראל לראות במקסום העלייה יעד חיוני ביותר. היא אינה עושה זאת כיום די הצורך. מבחינה יהודית, עליית יהודים לישראל היא גם תרומה לשימור העם היהודי, בעוד הליכה למקומות אחרים היא אובדן פוטנציאלי בסבירות גבוהה מאוד.

שני מאגרי העלייה הגדולים כיום הם צרפת וחבר המדינות. פוטנציאל ההגירה מצרפת נאמד בכ-350,000 נפש ומחבר המדינות בכ-100,000 נפש יותר; ובסה"כ כ-800,000 נפש, וקיימים פוטנציאלים נוספים, קטנים יותר. יתרונן של עליות אלה הוא שברובן אין הן עליות-מצוקה מובהקות. מדובר בבעלי מקצועות מגוונים, חלק לא מבוטל מהם אקדמאים ואחרים מקצועות חסרים בישראל. היתרון הגדול של עליות אלה הוא יכולתן "להסתדר" בכוחות עצמן ולהשתלב במשק הישראלי, לאחר תקופת הכשרה והתאמה אינטנסיבית בחסות המדינה. כאשר ישתלבו במשק, יספקו לו כוח עבודה מעולה, מבלי שהמדינה נצרכה להשקיע בהכשרתו כספים רבים; זהו רווח נקי.

זהו גם בסיס ההפסד הכלכלי של ישראל כאשר עוזבים אותה אנשי מקצוע מעולים לארה"ב או אירופה ומעניקים למדינות הקולטות מענקי- הכשרה אדירים על חשבון האמצעים הישראלים העודפים, המעטים.

הגדלת עלייה

בעיה גדולה העומדת בפני ישראל בהתוויית מדיניות עלייה וקליטה לאומית חיונית, טמונה בסנכרון ההזדמנות למשוך לכאן עולים מהמאגרים הנ"ל, כאשר מבשילה נכונותם לעלות, עם היכולות המקומיות לקלוט אותם. הפעילות העניפה בפיתוח הפריפריה, תשתיות הכבישים והתחבורה, התקשורת ומערכות הסייבר היא ראויה ונכונה אבל בלתי-מספקת. צוואר הבקבוק היו ונותרו הדיור, הביורוקרטיה, החינוך והבריאות. עם כל הכבוד ל OECD -ולשאר גורמי המדידה שישראל מעסיקה עצמה איתם עד כלות, זו שוב שעה להכרעות מנהיגותיות: הגדלה מבוקרת של החוב החיצוני, על-מנת להאיץ את הפעילות המשקית כך שתספק את כל המענים החיוניים להגדלת העלייה ותיקון העוולות החברתיות היסודיות - בראש וראשונה דיור. הרושם שלי הוא ששר האוצר עם כל ה"כלים" ו"המכשירים" שקיבל לשם כך איננו יודע באמת מה לעשות בהם וכיצד. אנו זקוקים ל-1984 ב' - תוכנית חרום לאומית עכשיו; פרס ומודעי כבר אינם יכולים לעזור לנו, האם תמצא הממשלה את העוז לעשות את הנדרש בלעדיהם?

המספרים שפורסמו בתקשורת לקראת ראש השנה תשע"ז, מצביעים על מגמות מעניינות. הדמוגרפיה מטעה לפעמים, מפני שהתהליכים המתרחשים במסגרתה איטיים, מתמידים וכמעט בלתי-הפיכים, הואיל והם עוסקים בבני-אדם, בהרגלים ובתהליכי-חינוך - כולם רב-שנתיים.

למדנו שהשנה היה גידול האוכלוסייה בישראל 2.044%. גידול זה הביא אותנו לאוכלוסייה כוללת של 8,585,000 נפש. מאידך-גיסא, היה מספר העולים השנה קטן בכ-10,000 נפש מבשנה שעברה. אילו היה זהה לשנה שעברה, היה הגידול 2.16%. הערך של 2.044% מביא אותנו בשנת ה- 100 לעצמאות ישראל (2048) לאוכלוסייה של כ-14,000,000 נפש ואילו הערך של 2.16%, לאוכלוסייה של 16,300,00 נפש! מהם כ-12,500,00 יהודים - נפלאות הדמוגרפיה! אנו רגילים לחשוב בתהליכים לינאריים, שעה שהדמוגרפיה נוהגת באופן אקספוננציאלי.

מספר היהודים בארה"ב כיום הוא כ-5,500,000 נפש. בהתבוללות (קיטון) של 1% לשנה, תעמוד אוכלוסייה זו בשנת ה- 100 לעצמאות ישראל על 4,068,000 נפש, ומספר יהודי ישראל יהיה גדול ממספר יהודי ארה"ב פי למעלה מ - 3.

מספר היהודים בעולם כיום הוא כ-14,000,000. בניכוי יהודי ישראל וארה"ב, חיים בעולם עוד כ-2,100,000 מיליון יהודים. בהתבוללות של 1% לשנה, יקטן מספר זה בשנת ה- 100 לעצמאות ישראל ל-1,554,000 נפש. כלומר: בשנת ה- 100 לעצמאות ישראל יחיו בה כ-69% מכלל 18,100,000 יהודי העולם. ניצחון הציונות - ללא ספק, אם נעשה את הדרוש לכך.