עדי מיכאלי ביטח את רכבו בביטוח מקיף בחברת הביטוח כלל.
עם סיום שנת הביטוח, חידשה כלל את הפוליסה לשנה נוספת, המתינה לתום תקופת הביטוח והגישה נגד מיכאלי תביעה לתשלום הפרמיות בבית משפט השלום בתל אביב.
בתביעתה טענה כלל כי מיכאלי אישר טלפונית באוזני סוכנת הביטוח את רצונו לחדש את הפוליסה. הביטוח חודש והפרמיות לא שולמו.
מעולם לא דיברתי עם סוכנת הביטוח על חידוש הפוליסה, העיד מיכאלי במשפט. השנה רציתי לחסוך והחלטתי שלא להשתמש ברכב. לכן גם לא ביטחתי אותו בשום חברת ביטוח אחרת.
השופט שלמה פרידלנדר שמע את שני הצדדים והגיע למסקנה כי "מדובר בגרסה מול גרסה בדבר מה שהוסכם או לא הוסכם בשיחות טלפוניות בעל-פה. שום צד לא הביא ראיות חיצוניות לאישוש גרסתו. שום צד גם לא הצביע על אי סבירות בגרסת זולתו, בין מבחינה הגיונית ובין מבחינת ניסיון החיים".
במצב דברים זה, קובע השופט, "הסיכון לאי הנהרתן (חוסר הבהירות) של הסכמות ביטוחיות, רובץ על חברת הביטוח".
עוד הוסיף השופט, כי אם היתה כלל מוסרת את הפוליסה למבוטח, כמצוות סעיף 2 לחוק הביטוח, היתה אי ההבנה בינה לבין המבוטח מתגלה מיד.
מאחר ומגמת חוק הביטוח היא צרכנית, האחריות המוטלת על חברת הביטוח גדולה מזו שמוטלת על המבוטח, שהינו הצד החלש והפגיע במקרה של כשל ביטוחי. לכן על חברת הביטוח לתעד משא-ומתן ביטוחי, ולהחתים את המבוטח על כל הסכמה או אי-הסכמה מהותיים לחוזה הביטוח.
כל עמימות ואי ודאות מגדילות את הסיכון וחותרות תחת תכליתו של הביטוח. חברת הביטוח יכולה למנוע עמימות שכזו בקלות רבה.
קיים אצלי נוהג, העידה כלל על עצמה. למען היעילות, אני מעדיפה לחדש את חוזה הביטוח מתקופה לתקופה.
אפילו כך, הבהיר השופט לכלל, עלייך להעמיד את המבוטח, בכתב, על חידוש הביטוח ולאפשר לו להודיע לך שאין הוא חפץ בחידוש הביטוח.
יתכן, מהרהר השופט, כי ביחסים מתמשכים בין מבטח למבוטח ותיק שלו, יש מקום לקבוע שאי-תגובה על מכתב כאמור, ייחשב לחוסר תום לב במשא-ומתן, או לרשלנות, מצד המבוטח כלפי המבטח.
מכל מקום, במקרה זה, כלל לא שלחה כל מכתב כזה למיכאלי. לכן אין לה אלא להלין על עצמה. תביעתה של כלל נדחתה והיא חויבה בהוצאות המשפט.
מסמך מספר 505
לקבלת פסק הדין המלא
לחץ כאן.
