משוואה בלי נעלמים

רגע גברת, אל תרוצי. תני חצי-דקה לחשוב על הנוסחה האימפריאליסטית שלך. אם מדובר במדינה דו-לאומית לא ייתכן שידובר, באותה נשימה, גם באפרטהייד. אז ממה את מפחדת יותר, גברת, או פחות? ופתרון המשוואה? מכפלה של שני מינוסים – זה פלוס. ולכן נראה בקרוב גם את אברמוביץ' חברה בכנסת ישראל.

סנטור מייק האקבי מדבר ברשימתו של גדעון ישראל: "איש לא רצה שרייגן יאמר לנשיא ברית המועצות: 'מיסטר גורבצ'וב, הרוס את החומה' [בין מערב גרמניה למזרחה]. המשפט הזה נמחק שש פעמים מנאומיו על-ידי כותבי הנאומים שלו ומחלקת המדינה, אבל בכל פעם שהם עשו זאת, רייגן החזיר אותו לנאום. בטיוטה הסופית המשפט הזה לא נכלל, ואז רייגן הוסיף אותו בכתב ידו. זה היה אחד הרגעים הסמליים הגדולים ביותר במאה העשרים, אחת ההצהרות המכריעות ביותר בנשיאותו של רייגן, וקרוב לוודאי שגם נקודת המפנה במלחמה הקרה בכללותה".

הרצון מופלא של האוטופיסטים אמנון אברמוביץ, זהבה, בוז'י, שלום עכשיו, בצלם וציפי להקים פה חברת מופת ישראלית הוא המשכו של הרצון היהודי המופלא להקים לפני שנות דור חברת מופת סוציאליסטית שתהיה לה, בין השאר, מדינה עברית-חילונית שבה יתקבצו היהודים בתחילתו של תהליך מטמורפוזה. גרגור סמסא (שמשון הגיבור של קפקא) היה שער הכניסה לסדנת הנגמלים כהמשכו של הרצון היהודי המופלא ולהתפתח, להתחשל ולתקן את העולם. רצון שבא לידי ביטוי גם במהפכה אלימה והביא להקמתה של מורשת בולשביקית רווית אידיאלים וספוגה בגולאגים מזי רעב. זו אחת התוצאות המלהיבות של אמונה קנאית משולהבת ואוטופיסטית באדם שמעל אלוהיו. מתוך אמונתו הכבירה באדם – נשרף אמנון אברמוביץ' במלחמה שכונתה מלחמת יום כיפורים.

שאלו אותי, כפי ששאלו גם אתכם, האם טראמפ יעביר את השגרירות לירושלים או יתעלם מהבטחת בחירות? זה מזכיר לי סיפור קצר מתקופת לימודי כסטודנט להנדסה בטכניון. עבדתי אז במשרה חלקית כמחשב כמויות במשרדו של מהנדס מפקח על מבנים. יום אחד לקח אותי המהנדס לסיור באתר בניין כי מכוניתו האמריקנית הארוכה (אימפלה) הייתה במוסך. נהגתי לאתר במכוניתי והגענו לשטח מגודר שבתוכו בצבצו מספר עמודי בטון טריים.

המהנדס הרים מוט ברזל והיכה באחד העמודים שחשף סגרגציה מתונה. הוא שתק. המשכנו לעבור על פני הנעשה בליווי מנהל עבודה מכובד, איש בונד לשעבר, שפטפט ביידיש והתאונן על כאבים בגב. המהנדס עדין שתק. כשעמדנו לצאת הוא פנה אל מנהל העבודה באופן שכל העובדים באתר, כולל הטפסנים הגאים שהניפו פטישים מעל ראשיהם, שמעו את דברי הכיבושין שלו. תאונן על עבודה גרועה ולא על הגב שלי או שלך. את העמוד הזה אני מבקש להרוס מיד! הוא המשיך ללכת.

מנ"ע (מנהל עבודה) פער את פיו והטפסנים הורידו את הפטישים וחיפשו מסמרים. אחד מהם תקע מסמר לתוך קורת עץ בכף ידו. אני מניח שהוא הכין עצמו לקראת המאורע כי הכף הייתה עטופה בכפפה שהשמיעה נקישה מתכתית. המפגין לא עשה רושם על המהנדס. אפילו אם תבלעו מסמרי 10, הוא הגיב, ומה אתה תוקע מסמר בתוך סדק? מנ"ע התיישר, כאבי הגב עברו לראש, עיניו רתחו בזעם מוסדי ומוצדק. מה פתאום להרוס במדינת ישראל, פה בונים? הוא נבח. פתאום, שאני אומר לך, ענה המהנדס בקלילות. אני לא מוכן שהמזמין יחיה עם סגרגציה וכשלים. הוא מוכר פה דירות פאר, אתם מבינים. חוליגן, הוא פנה אל הטפסן שהיכה מסמר בכף ידו, אתה חושב שלרופאים בקופת חולים יש פנאי וחשק לטפל בידיים שלך? הוא פנה למנ"ע – תיקח אותו בבקשה בידיים שלך, כי שלו פצועות.

היה לנו חכם כזה בגדוד העבודה והוא התפאר בגריסת חצץ בשתי כפות ידיו... תביא אותו לפה, צרח מנ"ע, אני לא מפחד מאף אחד. הוא עסוק בממשלה, צחקק המהנדס שלי, זה פנחס ספיר היום... וכך יצאנו מגודפים מהאתר. בדרך שאלתי את המהנדס, למה בכלל להרוס את העמוד בגלל כיס קטן של סגרגציה? תתחיל ללמוד משהו בחיים שלך, אמר לי, כי הטכניון זה בסך-הכל תיאוריה על המדע, לא על בני אדם. יש עיקרון גנטי שסוחבים אותו מאז האמבה, צחק המהנדס. למדת היום שיעור חשוב שבעתיד תודה לי עבורו. אם אתה הבוס - אתה חייב להראות את זה מיד בפתיחה. ראית פעם אריה בבוש? מיד מסמן את השטח שלו בהשתנה. כל צבוע שיכנס לשטח יקרע לגזרים. החיים זה לא צחוק. אם אתה לא אריה – בכלל אסור לך להשתין...
אז מה דעתכם, טראמפ יעביר את השגרירות או לא? דרך אגב, אם תתאמצו תוכלו לשמוע ברקע את צחוקם של הצבועים. כרגע הם רחוקים וממתינים.