על מנהיגים ובגידות

במדינתי הדמיונית, משרתי הציבור היו מתמקדים בשיפור איכות חייהם של האזרחים. ראשונים לא לשכוח את זה הם הפוליטיקאים.
במדינתי הדמיונית, הכלבים המופקדים על שמירת הערכים, כללי המשחק, והעקרונות, היו נושכים כל פוליטיקאי, לא משנה מי - שהיה משקר, מרמה, ומתנהל בדרכים אפלוליות.
זה במדינתי הדמיונית.

בכל פעם שאכזבה מציפה אותי, וזה קורה הרבה בקדנציה של שרון, אני מעודד את עצמי באמצעות קלישאות כמו "סוף הדמוקרטיה לנצח", ו"עוד לא אבדה תקוותי".
ואם הקלישאות האלה לא מחלצות אותי מהדיכאון, יש לי למצב חירום קלישאה מוחצת מתוצרת עצמית: "הבאסה מבליטה את הסבבה".

אחרי הבחירות האחרונות, ולפני שהורכבה הקואליציה, שמעתי בגל"צ תוכנית לילית בהנחיית יאיר לפיד ודפנה שפיגלמן. חבילת המנדטים הטריים של שינוי השרתה על לפיד ג'וניור מצב רוח מרומם. בתשובה לשאלה מה יהיה? ששאלה שפיגלמן, השיב הלפיד: "עכשיו יו"ר ש"ס אלי ישי ייכנס לשרון ויגיד לו - אלה הם עקרונותינו, ואם זה לא מוצא חן בעיניך, אנחנו יכולים להחליף". ובתרגום חופשי: אותנו מעניין לשבת מול קערת השמנת. על כל השאר, נתפשר.

האמת, עקרונות מנייר זה פאדיחה להחזיק, ועקרונות ברזל קשה להחליף. זה מביך. מסיבה זו, וכדי לא להיחשף לצריבתה של המבוכה, מחזיקים רבים מכלבי השמירה ומהאליטה האקדמית ב"עקרונות מיוחדים" (אפשר לקנות בבזאר העקרונות שפתח עומרי). אומנם אין הם מיועדים להחלפה, ובכל זאת, מי שמחזיק בהם, מרחב התמרון המוסרי שלו בלתי מוגבל, יען כי לכל עיקרון כזה יש שני צדדים!

אדם הגון, אפילו הוא עיתונאי או פרופ' באוניברסיטה, יודע שבדמוקרטיה אסור למנהיג ציבור לבגוד באזרחים שהצביעו בשבילו. דוגמה: ליוסי שריד אסור לתמוך בהקמתן של התנחלויות חדשות מפני שתמיכה כזו יש לה פירוש אחד - בגידה בציבור ששלח אותו, עם כל מה שמשתמע מבגידה.

ולפחות חכמים שבין קוראיי (לפי הטוקבקים, יש כאלה), דוגמה נוספת: לטומי לפיד אסור לתמוך בחוק האוסר נסיעה בשבת מפני שהוא נציגם של אזרחים חילונים שדווקא נהנים לנסוע, לבלות ולקנות בשבת. יתמוך? יוקע מיד, שהרי בגידה בציבור של שינוי אסורה במחוזותינו.

אבל האיסור הזה של בגידה בציבור, איננו עיקרון קשיח. אם מדובר באזרחים בעלי השקפה ימנית, זה מותר, ואפילו מבורך. שרון הגיע לשלטון בזכות קולות הציבור, שמתנגד לפינוי חד-צדדי. האם הוא מחויב להקפיד על קיום התחייבותו? לא ממש.
האם זוהי בגידה? תהפכו את המטבע, סליחה את העיקרון, ותראו שכתוב: "מותר לבגוד בציבור הימני". עובדה, כלבי השמירה תומכים. ואם הם, שתפקידם שמירה על עקרונות, מוחאים כפיים, מגבים, מעודדים ודוחפים - זאת ההוכחה שמותר.

עוד עיקרון: יסוד היסודות בדמוקרטיה הוא: "הרוב קובע"! אידיאולוגיה הזוכה למספר הפתקים הגבוה ביותר היא המחייבת את המנהיגות. וכדי שלא תהיינה אי הבנות, הכוונה לפתקים שאזרחים שלשלו לקלפי ביום הבחירות הכלליות.

שמחתם של מתנגדי ההינתקות לרגל ניצחונם ביום הבחירות, ואחר כך במשאל המתפקדים, היתה מוקדמת ומיותרת. מפני שהניצחון שלהם בקלפי לא מחייב את ראש הממשלה. האם יש כאן חריגה מעקרונות דמוקרטיים? לא! עובדה, בג"צ נתן אור ירוק. האם בג"צ טעה? לפני שאתם משיבים, תהפכו את המטבע, סליחה את העיקרון.

נו, אתם רואים? אשכרה כתוב: בשונה מכל הדמוקרטיות בעולם, בדמוקרטיה הישראלית הרוב קובע רק אם הוא שמאלני. רוב ימני לא נחשב. אומנם זה כתוב באותיות קטנות אבל כל אדם בעל תודעת צרכנות מפותחת יודע שאסור להתעלם מהאותיות הקטנות, מפני שדווקא בהן טמון המסר הראשי.

פרטים, ביאורים, ופרשנות, אפשר לקבל מנשיא "המכון הישראלי לדמוקרטיה" פרופ' אריק כרמון. ואם הוא אמר, אז מה לנו הילידים כי נלין.
אנחנו כמובן לא יודעים אם הוא בעד או נגד ההינתקות - יכול להיות שהוא בכלל בעד.
מה שחשוב הוא שאין כאן שבירת כללי משחק דמוקרטי. ולמי ששכח, "המכון הישראלי לדמוקרטיה" הוא מוסד שתכליתו הפצת עקרונות דמוקרטיים. ואם נשיא המכון אמר, אז הוא יודע...

שמענו גם שאסור להשתמש בצה"ל למטרות פוליטיות, ושמענו שאסור לחלק ג'ובים תמורת תמיכה בקלפי (אנחנו שמענו, לא עומרי), ושמענו גם שאסור לאפשר למנהיגים מושחתים לנהל את חיינו. והכי שמענו, שדיקטטור הוא המאוס והמסוכן שבשליטים.
אז שמענו.

אחרי שקראנו בעיתון לאנשים חושבים ש"בנק לאומי מחק חוב של 600,000 שקל למשפחת שרון", קראנו באותו עיתון את הכותרת: "השחיתות יכולה לחכות".
הפכנו את המטבע, סליחה העיקרון, וראינו - וואלה צודקים! כתוב: אם המושחת משרת את השמאל, אסור לגעת בו.
אסור גם לגעת, ולרחרח יותר מדי במעשיו של הדיקטטור, אם הוא רומס הכל בדרך למימוש האידיאולוגיה שלנו. אשכרה כתוב.

לכל האזרחים הימניים שחשים מרומים ונבגדים אני אומר: בלי בכי, ובלי נהי. להבא תלמדו לקרוא את האותיות הקטנות שכתובות בצד השני של המטבעות, סליחה העקרונות. אלה שאתם מחזיקים בהם, ישנים ולא מעודכנים. האליטות מהתקשורת והאקדמיה, הם שמחזיקים בעקרונות החדשים. אל תשכחו: כל עיקרון, יש לו שני צדדים. ואם הם מאשרים, חובתנו להסכים בהכנעה. יען כי האליטות האלה הן עמוד האש המוסרי.
איכסה...