אתמול בצהריים ראיתי את העיתונאי דורון רוזנבלום בטלוויזיה. הוא אמר בערך כך: "המתנחלים בחרו להם מדי פעם, לנוחוּתם, איצטלא שונה. פעם חלוציות, פעם ביטחון, פעם עבודת אדמה, פעם התיישבות, פעם להמשיך את דרך הציונות. מה נשאר מכל המלבושים הללו בסוף? האיצטלא הדתית. המשיחית. במובן מסוים הם עזרו לנו, על דרך השלילה, להגדיר את הישראליות שלנו".
(הניסוח שלי, אבל זו הרוח).
מהי אותה ישראליות או יותר נכון מי היא אותה ישראליות שדורון רוזנבלום מדבר בשמה? ושוב הוא אומר: "המתנחלים עמדו חזיתית מול הציבור...". משמע היו לפחות שני ציבורים. "הציבור" וציבור "המתנחלים". מכאן והלאה לא היה משהו מעניין לשמוע מלבד השימוש האינפלציוני שעשה רוזנבלום במילה "הציבור".
ובכן, מסתבר למי שלא ידע, שדווקא הציבור הישראלי בכללו איננו שותף לעקירת יהודים מבתיהם. הוא לא היה שותף וכנראה לא ישותף לעולמים בסוגיות הרות גורל שכאלה. היו חלקים נרחבים בציבור שהתנגדו לַגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון. רבים היו בעד, אבל היו גם נגד. היה רעש גדול. היו כתומים והיו כחולים. היתה שרשרת אנושית. היו מאבקים והיו הפגנות ועצרות לרוב. מאות אלפים. כל הרעש הזה לא הביא את השאלה להכרעת הציבור.
אי אפשר להאשים את הציבור. ייתכן שבבוא היום תהיה זאת אשמה כבדה. חורצת גורלות. תוכנית ההינתקות הוצאה מן הכוח, תרתי משמע, אל הפועל. מן הכוח! לציבור אין יד או רגל בשבר הזה. אותו כוח נחוש ועיקש גייס חלק ניכר מכוחו, בתוך הציבור, לאותה הוצאה לפועל שכאמור הציבור לא הסכים לה, משום שלא שאלו אותו בכלל. יש אומרים שנמנעה מן הציבור התייחסות כלשהי לכל העניין. עבדו על הציבור בעיניים. אשכרה! הכנסת עצמה הצביעה נגד עריכת משאל בקרב העם. כל זאת כמובן אם נתייחס לסקרים כאל סקרים. עולים ויורדים.
בשם איזה "הציבור" מתיימר דורון רוזנבלום לדבר? הציבור, ב"הא" הידיעה. רוב הציבור? הציבור החרדי? הציבור של ש"ס? ציבור הערבים בישראל? עולים מחבר העמים? ציבור החילוניים בגבולות הקו הירוק? כוּלוֹ? גם אני? האם אותו ציבורון שהוא מתקשט בו, יכול וּמוסמ לקבוע מיהו "ישראלי" עבור כל היתר? האם הציבורון הזה קיים בכלל הציבור? האם הוא ציבור שרוצה להיות ציבור, שלא שואלים אותו. "לא סופרים אותו ממטר". זה "הציבור" שדורון רוזנבלום מדבר בשמו?
זה לא ייגמר כאן. חייב להיות לַזה המש. אנשים ישאלו את עצמם לאיזה ציבור אני שייך? ותחל חלוקה שאף היא תתחלק לחלקי-חלקיקים. מדוע לא לעשות את הדבר הפשוט וההוגן - לשאול את הציבור. את כל הציבור! הציבור יידע לאן נוטה רוּבּוֹ ויהא חייב לקבל עליו את הכרעת הרוב. זו דמוקרטיה. איש אינו יכול לדבר בשם הציבור כולו שלא שאלו אותו. אפילו לא דורון רוזנבלום.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
