מתיחות ביטחונית חריגה שוררת אצלנו השנה דוקא בערב חג הגאולה. חשש כבד שורר אצלנו מהאפשרות שהאירועים ההפגנתיים שמתכננים מולנו האויבים מדרום יובילו למלחמה כוללת, ר"ל. והחשש כבד עד כדי כך שהרמטכ"ל בכבודו ובעצמו יורד לשטח לפקד על הכוחות. במקביל, איך לא, חוששים מפיגוע קשה בגזרות אחרות וגם בהן הוגברה הכוננות. בקיצור, מצפה לנו חג חרות בסימן של חששות השייכים לגמרי לזמנים של גלות. כי הרי לאורך ההיסטוריה תמיד היו חששות מפיגועים (או פוגרומים) ובאופן מסורתי כמעט, הם התגברו לקראת פסח. אבל לכאורה זה היה בגלות בין הגויים, מה זה שייך לימים אלו שבהן מתנהלים אצלנו מאבקי יוקרה סביב טקסי יום העצמאות?

אבל כשבוחנים את התהליך של יציאת מצרים מתחילתו ועד סופו, בקלות אפשר לראות שלא למדנו ממנו הרבה, או בכלל, ובכך הותרנו פרצות בחומת ההגנה הרוחנית שלנו, כך שתופעות גלותיות חודרות אלינו בקלות ומכות בנו, ה' ירחם. אז על שיעבוד מצרים לא נדבר היום, נתרכז בתהליך השחרור ובהגדרת הגאולה, וזה התחיל בהתעוררות של בני ישראל (שמות ב): ...וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹקִים, מִן-הָעֲבֹדָה. [כד] וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים, אֶת-נַאֲקָתָם... למעלה משמונים שנה היו משועבדים ורק כעת התעוררו לזעוק מקושי השעבוד. אלקים שמע, והתוצאה: וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. כך שבלי קשר להתנהגותם, הם ייגאלו בזכות אבותיהם.

ברור שזיהוי התהליכים בימינו והקבלתם לאלה של יציאת מצרים נעשה על דעתו ועל אחריותו של הכותב, אבל הרעיונות עצמם מצויים בספרים הקדושים, כמו למשל הנביא מיכה (פרק ז) שמודיע כי: [טו] כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. ואחריו עוד רבים. רק צריך לזכור ולהזכיר כי כל הקבלה חייבת לקחת בחשבון גם את השונה, לא רק את השווה בין שני התהליכים. בכל אופן, תהליך הגאולה החל בזעקה שבקעה מלבבות שנשברו מעוצמת העינויים. דומה כי זעקה כזאת בקעה מלבבות רבים לפני יותר משבעה עשורים בעקבות המכות הקשות שהוכה העם היהודי והזעקה הזאת הניעה לכאורה את הקב"ה לגרום לארגון האומות המאוחדות לקבל החלטה בעד הקמת מדינת ישראל.

אם אין גאולה יש גלות

שהרי קשה למצוא עוד החלטות של הארגון הזה שהיו לטובתנו. ואכן הקב"ה עזר, זכינו להתיישב בארץ המובטחת, הגענו להישגים תקדימיים ובהחלט יכולנו לחיות כעת בגאולה שלמה, אם רק היינו מבינים ומפנימים מהי אותה גאולה. המסר הזה של מהות הגאולה נאמר לנו בעיצומה של יציאת מצרים וגם כהכנה ליציאה. בהכנה נאמר שלפני היציאה צריכים לזבוח שֶׂה על סף הבית (שמות יב): [כב] וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף... [כג] וְעָבַר ה', לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח ה', עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. [כד] וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.


התהליך הזה היה חד-פעמי, אז מדוע חותם משה את דבריו בציווי לשמור אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם? כי ביצוע התהליך שידר מסר של הסתמכות מוחלטת על הקב"ה, ואת המסר הזה חייבים להעביר לדורות; לא בכוחנו יצאנו ממצרים כשם שלא ברצוננו השתעבדנו שם, את הכל כיוון הקב"ה. ואז חטפו המצרים את מכת בכורות ולחצו על העם למהר לצאת ממצרים, כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים. ובשלב הלחוץ הזה חוזרת התורה ומדגישה עוד חלק בהלכות הנוגעות לחג הפסח. ולכאורה, מה כל כך לחוץ לדבר על זה דוקא עכשיו כשכולם נרגשים וממהרים לצאת ממצרים? אבל זה לא נגמר פה, מיד אחר כך מופיע עוד פרק עם הוראות חינוכיות הכי חשובות.

גם כאן מדובר על יציאת מצרים אבל העיקר הוא חינוך הדור הבא וחינוך עצמי יומיומי על אותם יסודות רעיוניים (פרק יג): [ח] וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה ה' לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. [ט] וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה', בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם. בכך אומר לנו הקב"ה בפירוש: הוצאתי אתכם ממצרים לא רק כדי שלא תהיו עבדים לפרעה, אלא כי בחרתי בכם להיות עבדים לי. ואין דרך ביניים, זה או או. ואיזו עבדות מייעד לנו הקב"ה? זה כתוב בתחילת הפרק: [ב] קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר... שנבכר את החתירה לקדושה על פני כל אפשרות אחרת שהעולם הזה מציע לנו. וכמובן, כך גם עלינו לחנך את הדורות הבאים כי זו מהותה של הגאולה, התעלות מתמדת.