שכל ישר

בתגובה לכתבה בעתון ישראל היום, מדור חדשות היום, י"ז בסיוון תשע"ח, שני 28.5.18, עמ' 17: נאור נגד פסקת ההתגברות: "מי בכלל צריך אותה":

דומני שהתשובה הראויה בהקשר זה הִנָּהּ: מי בכלל צריך את נְאוֹרֵי בג"ץ הללוּ...?

בראש בריא וְשֵׂכֶל ישר:

מי בכלל צריך את הַסֶנִילִיוּת הַמְּעֻפֶּשֶׁת הזאת?

מי בכלל צריך את הַנִּתּוּק הכרוני הזה מן המציאות?

מי בכלל צריך את הַגִּדּוּל הסרטני עקשני הזה, המכנה עצמוֹ: "דמוקרטיה"? [יודֵאוֹ-ערביסטית לתפארת... א.א.]

מי בכלל צריך את הכָּבוֹד הכפייתי למוסד מנופח, "נאור", הַמְּרוֹקֵן עצמו בְּשִׁיטָתִיּוּת מכל רלוונטיוּת?

מי בכלל צריך את המוסד החופר ב"חתרנוּת בִּלְתִי-נלאֵית" תחת עקרון-הבסיס של הפרדת רשויות, ומנסה "לשחק אותה" - כנסת ישראל, בשיטת: "חבר" מביא חבר"?

מעֵבֶר ובנוסף לתודות מאליפות לאמילי עמרוסי, ישראל השבוע, ב' בתמוז תשע"ח עמ' 35; להלן ציטוט: "אדם רציני מההתישבות הגדיר השבוע את מרים נאור והשופטים כ"קריקטורה של נבוכדנצאר". הם לא. הם נותנים פסקי-דין כאלה בגלל שהם כבוּלים... ..."

ואוֹמר אנֹכי: צר לי אבל "שופטי-ישראל" הללוּ אינם קריקטורה, הם בפירוש השתקפות של נבוכדנצאר ולא רק שלוֹ...! הם בפירוש מרושעים, בעלי מבנה נפשי של מוּטציה משפטית יודֵיאו-ערביסטית מעוּוֶתת; נעולים ללא מוצא על מסלול אנטי-לאומי-יהודי; קוסמופוליטי; "נאור" לשיטתם, ואין בזאת כל חדש!

ראֵה למשל את הטִהור האתני יהודי הנמשך בארצנוּ ישראל, של יהודים בלבד כמובן; ואת ההרס העמוק בכל תחום שתרצה המתרחש בעקבות אותו טִהור. כל אלה בפירוש פשעים כנגד האנושות בכלל וכנגד העם היהודי בפרט; ולא נגעתי כאן בנושא "בגידה" ודין החֹק הישראלי סעיף עונשין לעניין זה. מי הבאים בתור לפִיהָ של "מכונת הגריסה המשפטית" הזאת?
עַל הֶרֶס בָּתֵּי-אָבוֹת

אוֹי לָהּ לִמְדִינָה שֶׁאֵלֶּה שׁוֹפְטֶיהָ -

יוֹשְׁבֵי כִסְאוֹת לְשִׁבְטֵי-עֲמָלֵק וְהֵם מְהָרְסֵיהָ -!

אוֹי לוֹ לָעָם שֶׁאֵלֶּה שׁוֹפְטָיו -

תַּמְרוּר רַגְלֵיהֶם: "נֵר-צֶדֶק" אוֹיְבָיו -!

אוֹי לוֹ לְדוֹר יִקְפֹּץ אֶגְרוֹפָיו, וְזָעַם עַד זֹב-דָּם בִּשְׁתִיקָה;

וְיִנְשֹׁךְ שִׂפְתוֹתָיו וְעֵינָיו - כָּלוֹת...

מוּל הֶרֶס בָּתָּיו, תּוֹשָׁבָיו - עַד גְּלוֹת

מֵאַדְמַת מוֹלֶדֶת, מֵאֶרֶץ-אָבוֹת -!

הָאֵלֶּה לוֹחֲמֵי חוֹמַת-מָגֵן, צוּק-אֵיתָן, עוֹפֶרֶת יְצוּקָה -?

צַבָּרִים יְלִידֵי גָּלֻיּוֹת שִׁבְעִים, אֲרָיוֹת לִגְבוּרָה... ...

עָלוּ לְאַרְצָם, יְחִידַת-חֶמְדָּתָם, לְקוֹמֵם עַפְרוֹת-עַמָּם... ...

הָאֵלֶּה יְמַלְּאוּ כִּכְפוּיֵי-שֵׁדֵי-מִפְלָצוֹת

פְּקוּדוֹת שְׁחֹר-הַדֶּגֶל בְּאַדְמַת-אָבוֹת -?

וַאֲנִי לֹא מַשְׂכִּיל

לֹא אוּכַל לִדֹּם

לֹא שְׂפָתַי לַחֲשֹׁק

לְעֵת כָּזֹאת - - - !

בכל הכאב והסלידה הממשיים מאֹד, כמוֹ הריסות הבית, ראוי לקחת נשימה איטית ועמוקה - - - ולהתחבר היטב ועמֹק עם מלוֹת-הפזמון של המשוררת נעמי שמר בשירהּ: "החגיגה נגמרת":

לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר עִם שִׁיר חָדָשׁ בַּלֵּב

לָשִׁיר אוֹתוֹ בְּכוֹחַ, לָשִׁיר אוֹתוֹ בִּכְאֵב;

לִשְׁמֹעַ חֲלִילִים בָּרוּחַ הַחָפְשִׁית

וּלְהַתְחִיל... מִבְּרֵאשִׁית...