די עם הפסטיבל למיגור העוני

כולם מדברים על חברה ועוני, בזמן שמשפחות רבות גוססות מתחת למיטה, מחפשות מוצא בכל יום ולילה. המפלגות מתחרות ביניהן מי מדבר יותר על העניין החברתי, למי מהן באמת חשובה בעיית העוני.

צר לי שרק בתקופת הבחירות נזכרים כולם במשפחות חסרות האונים שמתלבטות בכל יום מה חשוב יותר לקנות - פת לחם לילדים או לשלם לארנונה, מים וחשמל.

צר לי להודות שאני מכיר משפחות שלמובטלים החיות מהיד לפה, וכולן ישמחו לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
מי שבאמת רוצה לגלות אחריות לאומית, צריך להקים ועדה בראשות אנשי אקדמיה ופעילי ציבור, שתגבש מדינות רווחה למדינת ישראל, לפני שתאבד את המצפון שלה.

אני בטוח שלאנשי אקדמיה יש מה להציע לרווחת המדינה ולחוסן החברתי של מדינת ישראל, שהרי חברי הכנסת ברובם אינם בקיאים בחוקים שהם תומכים בהם. לכן צריכה מדינת ישראל הנהגה משכילה ושקולה, כדי למנוע את התפוררות החברה הישראלית כולה.

ילדי העניים הרעבים ישדדו בנקים, חנויות מכולת, סופרמרקטים ובתי עשירים. פשע, זנות וסמים ישתלטו על החברה.

מדינת ישראל צריכה להרעיד גם את האליטה העשירה המבוססת, כי ללא חברה בריאה לא יהיה מסחר חופשי ונורמות חברתיות יתפוגגו לנגד עינינו. כולם כעת מדברים נגד בנימין נתניהו כשר האוצר שזרק את החברה הישראלית לחפש אוכל בפחי האשפה אבל אני תוהה איפה היו השרים וחברי הכנסת כשחוק ההסדרים עבר במסגרת תקציב המדינה. או שהם לא הבינו וכך סתם הצביעו כדי לצאת ידי חובה ונפנפו סעיפים מסוימים כדי לזכות בתהילה בתקשורת, שהם נלחמים למען החברה, ורק עכשיו הם מבינים את משמעות ההצבעה שלהם.

נתניהו לא יכול היה להעביר א תקציב המדינה לבדו. מי שהצביע בעד התקציב הסיר מעליו את המסיכה. הוא שותף לתקציב המדינה שאותו הוא תוקף עכשיו.

האם נתניהו אשם גם באלימות ההולכת וגואה בחברה הישראלית. בכך שילדים מפחדים לצאת לבדם מהבית? האם אין אחריות לשר לביטחון הפנים?
בשנה אחרונה למדינת ישראל אין שר רווחה במשרה מלאה ואין שר קליטה ועלייה במשרה מלאה. אז מי אשם כאן?

אם כולם כאן חברתיים ומדברים בקול עניים, אז למה לא איישו את המשרדים החשובים הללו בשרים במשרה מלאה? הרי רוב האוכלוסייה החלשה זקוקה למשרדים הללו. כמעט כל יום מתרחש רצח בתוך המשפחה, התא המשפחתי מתפורר. אז מי אחראי לתופעה זו של אלימות ורצח בשנים אחרונות שהולכת ותופסת תאוצה בחברה הישראלית? מה אם תוכנית המניעה של המדינה? היכן נעלמו הקולות של הממשלה שזעקו בחודש יוני השנה בישיבת הממשלה לטפל בחומרה רבה בתופעת אלימות בחברה?

מי יחזר את הביטחון האישי שיאפשר לאזרח להסתובב ברחובות המדינה ללא חשש שיירצחו לאור יום? זה כבר הפך לחלק משגרת חיינו.

במקום לעלות לראש סדר היום של המדינה והחברה את ריסון ומיגור האלימות בחברה, צמצום הפערים החברתיים שהולכים ומתעצמים, איחוי הקרעים בעם, יצירת מקורות תעסוקה באמת וגיבוש מדינות איתנה ליציבות כלכלת המדינה, כולם עסוקים בהכפשות זולות מי גנרל ומי הרפתן בחברה הישראלית.

כמו כן, הבלטת העדתיות אינה מועילה, לא למדינה ולא לחברה. עדתיות טובה במסורת, בתרבות ובמורשת. מאכלים וריקודים ומוזיקה. בפוליטיקה כל אדם מצביע לפי מצפונו האישי. לעניות דעתי, המשחק הזה בתקופת הבחירות מפלגה של מי יותר לבנה ושל מי שחורה, מזיק לתרבות. תציעו פיתרון לגיבוש ולא לפירוק החברה.
אנשים מאסו מהפוליטיקה הזולה הזאת של משחק העדות בימי בחירות. רוצים לבחור מפלגה לפי מצפון הפנימי שמנחה אותם ולא בגלל שאתיופי, רוסי, אשכנזי, מרוקאי, תוניסאי ואחרים נמצאים במפלגה כלשהי בראש הרשימה.

צריך להטמיע שרק אידיאולוגיה חברתית, כלכלית ומדינית יקבעו לאדם למי להצביע. הנה דוגמה לכך: שני אחים מכהנים בקדנציה הזאת בכנסת אהוד יתום - ליכוד ודני יתום - העבודה. הם חלוקים בהשקפות פוליטיות וכך גם המשפחות מתחלקות בימי בחירות.

הניפו את הדגל המאחד של החברה. הסתכלו בעיני העם שרוצה חברה אחת בריאה, מגובשת. העלימו את הקלף העדתי מהזירה הפוליטית. התמקדו באג'נדה לקירוב הקהילות וליצירת תרבות עברית אחידה, למימוש החזון של מיזוג גלויות בארץ ישראל. הציעו פתרונות למצוקות החברתיות שבאמת מעיקות על כולנו.