עצה טובה ליהונתן גפן

אני לא מכיר אישית את יהונתן גפן, כמדומני שלא נפגשנו אי-פעם, כנראה לא הפסד גדול. הרושם שנוצר אצל רבים הוא שהשנים האחרונות אינן מטיבות עמו ואולי בשל כך הוא נדרש מעת לעת לאמירות פוליטיות ופרובוקטיביות, במטרה לשוב ולהיות רלוונטי.

על-מנת לסבר את האוזן אפתח באזכור כמה אמירות המיוחסות לגפן. לפני זמן לא רב הצהיר שהמחבלת הערבייה שסטרה לקצין צה"ל (תמימי שמה) היא "באותה שורה כמו ז'אן דארק, חנה סנש ואנא פרנק".

הורים שכולים דרשו בעבר לבטל את הופעת גפן בבית יד לבנים בחולון. הסיבה, כך כתבו המשפחות השכולות, היא התבטאויות בלתי נסבלות של גפן, בכללן הבעת הבנה למחבלים מתאבדים באוטובוסים וכינוי חיילי צה"ל "רוצחים".

באחד מ"שיריו" ערך השוואה נלוזה ומקוממת בין מדינת ישראל דהיום למשטר הנאצי - פשוט כך, ועורר עליו חמתם של רבים. לצד "השיר" בה נערכה ההשוואה הנ"ל פרסם "המשורר" תמונה של חיילים נאצים הבודקים מסמכים של אישה.

הפרובוקציה האחרונה (לעת עתה) והמזעזעת של גפן הייתה פרסום תמונה בה הוא עצמו נראה לבוש בחולצה עליה מתנוסס הכיתוב באנגלית "כל מה שמחבל מתאבד צריך זה חיבוק".

פרסום אחרון זה של גפן הגדיש ככל הנראה את הסאה ותגובות בוטות וחריפות נשמעו בציבוריות הישראלית. אדם שאשתו נרצחה על-ידי הרוצחים הערבים כינה את גפן "אדם בזוי" ופרסם תמונה בה הוא לובש חולצה ועליה הכיתוב "כל מה שמחבל מתאבד צריך זה כדור בראש". אב שכול שבנו נרצח לפני שבע עשרה שנה כתב מכתב גלוי לגפן ובו התלונן על הכאב הרב שדבריו של גפן גורמים למשפחת השכול. אחרים היו מנומסים פחות, חירפו וגידפו את גפן בכל רחבי הרשת.

אשר לי, הבעתי בעבר את דעתי לפיה יש בעמנו יהודים הלוקים בחולי נפשי בהיותם מזדהים עם האויב ואוהבים אותו, זה תחת הזדהות ואהבה לעם היהודי לו הם משתייכים. לכל אדם יש צורך נפשי להשתייך לקבוצה. אדם בריא בנפשו מגשים את הצורך הזה במשפחתו, בחבריו, בקהילה בה הוא חי ובבני עמו. אדם שבריאותו מוטלת בספק מוצא את רוצחי האויב כקבוצה "שלו" עמה הוא מזדהה ובה הוא תומך.

ולסיום- עצה טובה לגפן: הפנם את המסר הבא: דברי ההבל, הרשעות והאיוולת שכתבת על חולצתך במקרה המתואר הם היפוך המציאות, עלבון לאינטליגנציה וסכין חדה בגב אחיך היהודים ועמך, גם אם אין לך היכולת להבין ולהפנים זאת.

בכל מקרה, כיהודי אל יהודי עצה לי אליך: אם תפגוש רוצח ערבי עליו חגורת נפץ - אל תתחבק אתו.