הכל החל בישיבה השבועית על חומוס-פול-סלט בכרם התימנים, בהרכב מצומצם שבו נכללו – מלבדי - יאשקה הטוב, אריאל (לא אביו של עמרי) וברוך. החומוס, הסלט, הסחוג והפול, המגבירים כידוע את כוח הגברא (גזען או לא גזען?) עשו את שלהם והמוחות החלו להשתולל. כדברי הנביא דני סנדרסון: "המחשבות מתרוצצות, אבל בראש של מישהו אחר".
השיחה נשאה פירותיה, ובראשו של ברוך נקלטו רעיונות מעניינים אחדים. ומאחר שהבחור עסוק כעת במציאת תעסוקה, יושמו רעיונות אלו באופן המיטבי.
בראיון העבודה הראשון, זמן קצר לאחר מכן, המעסיק המיועד החל דווקא בהצעה גבוהה למדי: לברוך הוצע לשמש ראש צוות. ברוך הניד בראשו, גירד בקצה אפו ואמר: "לא באתי כדי לקבל כיבודים ותארים. אני מעוניין אך ורק בטובת העניין". המעסיק הנבוך, שאינו רגיל אלא לתגרנים ארטיסטיים הדורשים מיד משכורת ותנאים, העלה מיד את הצעתו למשרת ראש קבוצה, הכולת שלושה צוותים.
ברוך חזר אל אפו ומשך בקצהו: "אמרתי לך, מה לי 'ראש צוות' ומי לי 'ראש קבוצה', אצלי העיקר הוא טובת השלום. מעולם לא חיפשתי לעצמי כיבודים, גם כאשר ראשי מדינות רצו להיפגש איתי, והעדפתי להישאר בחדרי במלון ולקרוא בבת אחת, כהרגלי, שלושה ספרים".
דברים אלה גררו כמובן פרץ של בכי ובקשת סליחה מאת המראיין הנבוך, שהזעיק לעזרתו את חיים, מנכ"ל החברה. חיים עבר מיד להצעת תפקיד של ראש מחלקה. ואולם, מאחר שחשש מתגובתו של ברוך, המשיך: "בוא נעזוב לרגע את התפקיד, ונדבר על תנאי העבודה. תקבל לשכה מפוארת בבניין אמות משפט, כמובן מכונית מנהלים חדשה, עם נהג, עוזר אישי, מזכירה, מנכ"ל, שומר מקום החניה ודליה איציק. מקום החניה שלך יסומן כמובן בצבע לבן ובחבלים זוהרים".
ברוך הניד בראשו בעייפות, ואמר: "אתה חוזר לכיבודים ולתגמולים, שמעולם לא עניינו אותי. מאז ומתמיד חשבתי אך ורק על טובת המדינה ועל תרומתי לה שלא תסולא בפז, שהרי צניעותי ידועה לכל. אם לא אוכל לתרום לפיתוח הנגב, אין לי מה לחפש כאן. מכל מקום, ברור שגם אם לא אעבוד אצלכם, אני דורש שדליה, המקורבת אלי יותר קרוב משקרוב יכול להיות קרוב, תועסק אצלכם מיד וללא תנאי".
חיים, המנכ"ל המודאג, עמד להישבר: "מר ברוך, ניתן לך כל מה שתרצה, וברור שדליה כבר מועסקת אצלנו החל מרגע זה. ניתן לך את המשכורת המשולבת של כל התפקידים שבהם לא זכית, למרות הסקרים. את סוניה נחליף באחלמה, והמנכ"ל ישתחווה לקראתך פעמיים ביום".
ברוך הניד בראשו: "אני מדגיש שוב כי לא באתי לכאן לקבל כיבודים, ואחלמה לא תחלים אותי. אני מעוניין אך ורק בשלום, ומאחר שאני צנוע מאוד אסתפק באמירה שבלעדי לא תסתדרו והנגב לא יתפתח".
התוצאות לא איחרו לבוא. למחרת בבוקר ראיין יו"ר מועצת המנהלים החדש, מר ברוך, מועמדים לעבודה במפעל. לצידו ישבו המנכ"לית דליה, העוזר האישי חיים, וגם המזכירה הצמודה אחלמה. מבעד לחלון נשקף פרצופו המגולח למשעי של עמיר, שומר החניון.
במפגש הבא על חומוס-פול-סלט-סחוג, הרגיע אותנו יאשקה הנבון: השלום, הנגב והגליל במצב טוב ויש מי שדואג להם.
