כבר סיפרתי את זה בהקשר הזה, אך אין מנוס מלחזור על כך. אישה מבוגרת מתקשרת לקבלה במלון ומתלוננת שמחלון חדרה ניתן לראות גבר מתפשט, מה שפוגע בצניעותה. הקב"ט נשלח לחדרה, מסתכל ואומר: גבירתי, מהחלון שלך בכלל אי-אפשר לראות את החדר שעליו את מדברת. עונה לו האורחת: תביאאת השולחן לחלון, שים עליו את הכסא ותטפס - וגם אתה תראה.

זה בדיוק מה שעושים סוקרי הבחירות המספקים את מרכולתם לאמצעי התקשורת. מה יקרה אם בני גנץ ירוץ, מה יקרה אם הוא יעמוד בראש המחנה הציוני, מה יקרה אם גדעון סער יעמוד בראש הליכוד, מה יקרה אם ואם ואם.

הלו! גנץ אפילו לא הקים מפלגה, הוא אפילו לא רמז על כוונותיו, איש אינו יודע מהן דעותיו. סער לא הודיע שהוא מתמודד על ראשות הליכוד ואפילו לא אמר רשמית שהוא מתמודד בפריימריז. שלא לדבר על תסריטים מופרכים עוד יותר: חבירה של גנץ ומשה כחלון ויאיר לפיד, למשל.

התקשורת צריכה לשקף את המציאות, לא ליצור אותה. מותר בהחלט לדון בכל תרחיש אפשרי - אבל ברמת הפרשנות, לא בדרך של יצירת כותרות חדשותיות כביכול, המבוססות על השערות במקרה הטוב ועל משאלות במקרה הגרוע.

לסקרים פוליטיים יש בשנים האחרונות חולשות מבניות הגורמות ללא מעט טעויות (ראו הבחירות בארה"ב ומשאל הברקזיט בבריטניה). הסוקרים מתקשים להרכיב מדגמים, כי המעבר לטלפונים סלולריים גורם לכך שאינם יודעים היכן הנשאלים מתגוררים - נתון מפתח בהערכת עמדותיהם לצורך יצירתהמדגם. חוסר האמון בתקשורת מצד ציבורים רחבים מוביל אותם לתת בכוונה תשובות שגויות. יש אנשים המתביישים לחשוף את דעתם שאינה עולה בקנה אחד עם הדעה המקובלת. איננו יודעים מהי ההשפעה של מסעות דיסאינפורמציה ושתילת פייק ניוז.

די בכל אלו כדי שנתייחס לכל הפחות בזהירות למבול הסקרים שישטוף אותנו בחודשים הקרובים. ועליהם נוספים סקרים בודי מציאות, שהמשותף להם הוא חיפוש כמעט נואש של התסריט בו בנימין נתניהו איננו ראש הממשלה הבא. משום מה, לא תראו סקרים על אפשרויות שיחזקו אותו: רשימה משותפתלליכוד ולבית היהודי, שילובו של סער בהנהגה וכדומה. לכן, העצה המעשית הטובה ביותר היא לחזור לאמרתו עתיקת היומין של יוסף בורג: מדבר סקר תרחק.