הסתה במוזאון ארץ ישראל

ביקרתי השבוע בתערוכת "עדות מקומית" במוזאון ארץ ישראל בתל אביב. בין השאר מוצג בתערוכה צילום של זוג הורים מן היישוב יצהר בשומרון, אשר ניצבים על מרפסת ביתם ומניפים את בנם התינוק כלפי מעלה. פני התינוק היו מופנים אל הוריו המאושרים ולא אל הנוף היפה ברקע, שם נראה עמק ובו כפר ערבי. לאיזה הורה אין תמונה עם ילדו הקטן מונף אל על? צילום דומה יכול היה להיות מצולם ביישובים רבים בגליל, ולמעשה לא היה אמור להיות קשור למקום מסוים כלשהו, אלא אם כן מישהו או מישהי רצו לעשות בו שימוש פוליטי, וזה לא אחר לבוא.

מדריכה שהגיעה לאותו צילום בראש קבוצת מבקרים בתערוכה הציגה את זוג ההורים המאושרים במלים: "אלה האנשים שבגללם לא יוגשם פתרון שתי המדינות". יש להניח שהמבקרים בתערוכה באו לתערוכה כדי לראות צילומים משובחים, ולא במטרה לשמוע את דעותיה של המדריכה, אבל זו ניצלה את מעמדה כדי להעביר את המסרים הפוליטיים שלה.

מדריכה אחרת שהגיעה לאותו צילום בראש קבוצת אחרת של מבקרים בתערוכה חשפה את דעתה הפוליטית במלים אחרות. לדעתה, הצילום משקף מסר של ההורים לבנם, לפיו כל האזור הנראה בצילום יהיה שלו ברבות הימים. איך אפשר לפרש כך צילום תמים, מה גם שפני הילד לא היו מופנים אל הנוף שלא אמור להיות שלו אליבא דאותה מדריכה? שוב, המדריכה ניצלה את מעמדה כדי להעביר את המסרים הפוליטיים שלה.

אותה מדריכה התעכבה גם ליד סידרת צילומים שהציגו את הזוועות שעושה ארגון הטרור בוקו-חראם בניגריה. וכאן, מה שהיה לאותה מדריכה לומר היה: "להם יש בוקו-חראם, לנו יש ביבי". מאין החוצפה ועזות המצח למתוח קו מקשר ומשווה בין ארגון טרור אכזרי לבין ראש ממשלת ישראל, גם אם אינו מוצא חן בעיניה? אם מלים אלה אינן הסתה, מהי הסתה?

בדברי ההסבר לתערוכה אחרת במוזאון ארץ ישראל, תערוכת צילומים של הצלם דוד רובינגר, כתב אוצר התערוכה על "תמונות של גירוש הערבים במלחמת העצמאות ושל כיבוש במלחמת ששת הימים". לא מיותר לציין שהאוצר לא ציין מצד אחד שהערבים היו הצד התוקף הן במלחמת העצמאות והן במלחמת ששת הימים, וכן שב ודקלם מצד שני את שקר "הכיבוש".

יש לצפות מהנהלת מוזאון ארץ ישראל לוודא שהאוצרים והמדריכים במוזאון לא ישתמשו לרעה במעמדם כדי להפיץ דעות פוליטיות כלשהן, שאינן חלק מן התפקיד שלהם במוזאון.