יען איני יודע כמוך להעמיד פני אוהב ולחרחר מלחמה, לא אעמיד פנים ולא אברכך לשלום.
לא רק שתקפתם את ילדינו בברוטאליות (ועל כך נבוא חשבון, אהוד) אלא שגם ייצרתם קו הסברה של "הקוזק הנגזל". עוד יתברר בוועדת חקירה שתקום מי הנגזל ומי התוקף.
מכתבי בא לדון על התוספת הנבזית שהוספת לקמפיין ההסברה שלכם, שרק אדם כמוך שלא היה ביחידות קרביות ובילה את רוב שרותו בגל"צ ואת רוב חייו במשרדי עורכי דין ומסדרונות חשוכים של הפוליטיקה, יכול לייצרו.
"איך המתנחלים מעיזים לתקוף את אלה שבאים להגן עליהם"? -זהו הקו המסית החדש מבית מדרשך.
מה שחמור שאנשי הספינים שלך הצליחו לגרור את קציניך -שפוטיך שמונו על-ידי חוות עמרי שרון, דן חלוץ קראדי וחבורת הקצינים המצטופפת סביבכם.
כשהם שהגיעו לעמונה לבדוק את "הישגיהם "בתום הקרב" מחייכים ו"מסתחבקים" אלו עם אלו בצ'פחות גדולות וחיוכים רחבים, בעוד הצעירים "המתנחלים" נושאים פצועיהם על אלונקות, החלו הקצינים בראיונות נצחון עם העתונאים, עם התבטאויות דומות לשלך, מפיהם.
לא כדאי, אהוד, עם הקו הזה. באמת לא כדאי.
היית צריך לשמוע את הצעקות- זעקות השבר של מספר מתנחלים (לצורך העניין כולנו "מתנחלים") שנשארו במקום והקשיבו בסתר. בעלבון וחרון התפרצו: "אתם מגינים עלינו?! אתם לא מתביישים?
האחים שלנו במיטב היחידות, אנחנו בעצמנו שרתנו ופיקדנו ואתם משקרים, גם בזה?!"
אז, הם הזכירו אותך ואת השיטות של הספינאים של קדימה. הקצינים חדלו. או מפני שהופתעו מהמקשיבים או מפני ששמעו שאחד הצועקים בוגר סיירת מטכ"ל, השני בוגר "מגלן", וזיהו את השלישי, אל"מ במיל. ששיכל בן ואת הרביעית, שיכלה את אחיה מטרור באזור מהרובים שניתנו על-ידי שותפיך למפלגה לרוצחים.
או אולי מפני שאחד, מבוגר מהם, צעק כמעט בהתמוטטות עצבים: "הייתי סגן אלוף ונפצעתי בקרב, הרגע חלף פה על ידכם בן משפחתי צעיר נושא אלונקה שאחיו סמג"ד צנחנים, השני סמג"ד שריון והאח השלישי ב"דובדבן"- כולם בני עפרה. כל בני הדודים שבאו מרחוק לתמוך, כמעט כולם חטפו מכות, כולל מי שניסתה לצלם את האלימות. איך אחרי כל זה אתם לא מתביישים לנכס לעצמכם את הביטחון ולדבר בשמו?!"
גילוי נאות: המבוגר הצועק היה הח"מ ואשתי היא הדודה של "המשפחה הלוחמת".
כדאי שלא תמשיך בקו זה, אהוד.
בעוד ילדיך נמצאים בחו"ל ביחד עם עוד ילדים של חלק גדול ראשי "קדימה" והשמאל, הלילה נפצע האח השלישי מהמשפחה הלוחמת בעפרה בקרב לילי בשכם נגד מפקד הג'יהאד.
אברהם הוא החייל ההומני שעליו כתבו היום: "בשלב מסוים יצאה אשתו של המחבל מהבית עם שלושת הילדים. אחד הלוחמים, לוחם דובדבן בא לעזור לה לצאת. בשלב הזה פתח רדאד באש מתוך הבית, כשאשתו בכניסה. מהירי נפגע הלוחם, שחטף כדור בחזה ונפצע באורח בינוני".
מאין צמח אברהם?
הוא בן למשפחה ציונית מצרפת שעלתה לארץ.
הסבא האחד ניצול מחנות ההשמדה
הסבא השני, הרב אברהם חזן זצ"ל היה הרב הראשי למשטרת ישראל שרות בתי הסוהר ומג"ב.
רבים מקציני המשטרה שהיו בעמונה הכירוהו ואת חלקם הביא לחופה. הוא, ממרום משרתו, טיפל אישית גם באסירים-באהבה, גם אחרי הכלא והקים עבורם קרן שיקומית. ב"שבעה", באו אסירים לנחם ולספר שהיה להם "כאב רחום".
מי שהקים מוסד חינוכי מפואר במרוקו, הקים את הקהילה הספרדית בשטרסבורג בהיותו שם רב בצבא, עזב משרה מבטיחה ועלה לארץ ממניעים ציוניים. לא פלא שיצאה לו משפחה שכזו.
האם, רות, המסייעת לעולים חדשים, נפצעה בתאונת דרכים לפני חודשיים והייתה בסכנת חיים בטיפול נמרץ ממושך. בחנוכה היה הנס שבו יצאה לחיים חדשים.
הבן שנפצע הלילה לא מש ממיטתה אלא על-מנת לצאת לפעילות ביטחונית.
שם היה פוגש את חברו ליחידה שאבד את אחותו באותה תאונה. אבי ההרוגה, מפקד יחידת הכיבוי בקריית ארבע איבד את חברו הטוב בפגוע טרור, אליו הגיע בתוקף תפקידו ואחר שעה התבשר על מות הבת.
שני בני המשפחות הלוחמות העיקשות ימשיכו לשרת לא מפני שאתם ראויים להם. אלא מפני שהאומה ראויה להם.
האם אתם ראויים לאומה, מסופקני.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
