בנאומו בפני פעילי "קדימה", נשבע אולמרט להחרים ממשלת חמאס, אבל הוסיף שלמרות זאת "לא יסגור אופקים מדיניים". צפוי לנו, אם כן, אופק חמאסי ירוק עם הרבה כתמים אדומים, כתמי דם. רצונכם לדעת, מה באמת יעשו אולמרט והערב-רב של קדימה, שימעו את גבי גזית ב"קול ישראל" וקיראו את איתן הבר ב"ידיעות אחרונות".
ניתוח דבריהם חשוב למחקר האנטרופולוגי בנבכי המוח האוסלואידי השמאלני, להבין איך הוא עובד. ממחקר כזה נוכל ללמוד שאפסה תקווה להגיע אי פעם לידי הבנה עם מנגנון החשיבה הזה, לשדר ביחד עימו על גל אחד. שום דבר שיקרה במציאות ולו, חלילה, הגרוע מכל, לא יוכל עוד להחזיר להם את מאור העיניים לראות את המציאות.
גבי גזית הוא אוצר גדול למחקר האנטרופולוגי, מפני שהמרגליות שפיו מפיק הן בלתי מבוקרות. הוא שלוח רסן, חצוף ושחצן, ואינו מהסס לומר את אשר אחרים עדיין מסתירים. באחד הימים הוא זרק לנו ככה: החמאס? כל העולם ידבר עם החמאס, וגם אנחנו! זיכרו את ערפאת: 'האיש עם השערות על הפנים', קראו לו. כל העולם שיקץ והחרים אותו, ובסוף - דברנו אתו, ועוד איך, והעולם העניק לו פרס נובל.
חייבים להוסיף, שכאשר גזית או אולמרט אומרים "לדבר איתם" אין הכוונה לדבר על מזג האויר, ובכלל - להשמיע קולות והברות. "לדבר" - משמע: לתת להם את יהודה ושומרון ואת ירושלים ההיסטורית. תחילה, כל מה שמעבר לגדר, ואח"כ את היתר.
לצרכי המחקר מעניינת אותי דווקא ההשוואה הזאת עם יאסר ערפאת, מפני שהיא בלבד יכולה לגרום לאדם לצאת מן הדעת. שהרי לפי כל הגיון שפוי הדוגמה של ערפאת היא ראייה לסתור, ראייה הפוכה, שאנחנו - לא הוא - היינו צריכים להסתמך עליה. הלא ערפאת, שרצח מאז אוסלו למעלה מ-1,500 נפשות יהודיות ופצע ואימלל הרבה אלפים נוספים, הוא ההוכחה ב"ה"-הידיעה , לאן מובילה ה"הידברות" עם מפלצות טרוריסטיות מסוגו.
מישהו ממארס שהיה שומע את גזית, היה יכול לחשוב שההתקשרות שלנו עם ערפאת היתה סיפור הצלחה. שהוצאנו את החיה הזאת מן הכלוב בתוניס, הבאנו אותה, ומאה אלף עימה, לארץ ישראל, מסרנו לה בסיסי התארגנות, יציאה ומילוט, וגם נשק, כסף ומעמד בינלאומי ולא קצרנו בתמורה יבול איום ונורא של מוות, שתי מלחמות, הפרת כל מילה שהבטיח וכל אות שחתם עליה, שלא הקבנו לנו על-ידי הבאתו מדינת טרור בתוך ביתנו ממש.
כמה אטום למציאות, כמה מעוות עד כדי חולניות, צריך להיות אדם המסוגל לחשוב שהדוגמה של ערפאת היא אבטיפוס, פארדיגמה, לבניית יחסי שלום עם הערבים, ולא היפוכה הגמור - תמרור אזהרה ענק: עצור, תהום לפניך!
עוד לא נמחק דמה של כנרת בן שלום, ה' ייקום דמה, מרחובות פתח תקוה, אשה חסודה שנרצחה במונית בדקירות סכין, עדיין מכוח-כוחו של אותו נושא-פרס-נובל יאסר עפאת, וכבר מחזיק המיקרופון של "קול ישראל" מזמין אותנו להמשיך לפסוע בנתיב הדמים והאבדון, להמשיך לרקוד עם זאבים, הפעם עם הזאב החמאסי. ובל נטעה - מוחם של אולמרט ולבני, כמו מוחם של פרס, רמון וביילין עובד בדיוק כמוחו של גזית. הם יבצעו "הינתקות" מכל במת ההר לטובת החמאס, יכניסו אותו לתוך החורבות של עוד 80-100 יישובים יהודיים, חס ושלום - מחרמש ומבוא דותן בצפון ועד מצדות יהודה בדרום. באותה הברוטאליות החייתית שראינו בעמונה, הם - יביאו את טהרן לפרברי תל אביב, אירן תהיה כאן!
אלה האופקים שעליהם מדבר אולמרט, בגיבוי 40 המנדטים המסוקרים שלו, המיקרופון של "קול ישראל", ואיתן הבר, מן "העיתון של המדינה".
הבר כתב ב"ידיעות אחרונות" (12.2.06) מאמר תחת הכותרת "בסוף, נדבר עם החמאס". גם הוא מביא את הרומן האומלל שלנו, רווי הדם, עם אש"ף כדוגמה חיובית, נוזף בנו על הביטוי "עומדים עלינו לכלותנו", לועג לנו על שציירנו את אש"ף כ-"מפלצת" וכ"דמון" ואסרנו מגע עם אנשיו ושואל, מדוע עשינו מאש"ף - אני מצטט - "בן דמותו של המן והיטלר".
את הדברים הבאים במאמרו יש לצטט מילה במילה: "כאשר בעקבות הסכם אוסלו הותרו המגעים איתם, נשאר אש"ף ארגון רוצחים, אבל מאחוריו התגלו אנשים כבני אדם... גילינו - כמה מדהים - שהם אוכלים כמונו וישנים כמונו".
נוכח ההגיון העקום הזה נעצרת הנשימה: לפי הבר, למה אסור להשוות את ערפאת להיטלר? מפני שערפאת "ישן ואוכל כמונו". והיטלר לא אכל וישן כמונו? היטלר היה אפילו צמחוני!
והעיקר, מוחו של הבר ריק לגמרי, מחוק, לגבי התוצאות של היחסים שרקמנו עם מפלצות אש"ף בעקבות אוסלו. גם בתודעתו הפרברטית, כמו אצל גזית, אוסלו מצטיירת כסיפור הצלחה שראוי לחקותו - more of the same , כפי שאומרים באנגלית: תנו לנו עוד מאותו הדבר!
כשקראתי את לעגו של הבר על המנהג היהודי לחשוד, פן מישהו "עומד עלינו לכלותנו", חשבתי לרגע שהבר שכח שהחמאס בפירוש מכריז על כוונתו להשמיד את מדינת ישראל. אולם, כאשר קראתי עוד כמה שורות, התברר לי שטעיתי. הבר יודע את העובדות, הוא ער להן כל הזמן. רק המנגנון במוחו המסיק את המסקנות מן העובדות - דפוק. למרבה הטרגדיה, במנגנון דפוק כזה מצויידת כעת גם ממשלת ישראל, ממשלת קדימה, ואם לא יקרה נס, ישלוט כאן ההגיון המטורף של גזית והבר.
הנה, שיפטו נא, הקוראים, בעצמכם. הבר:
"אז נכון שהם טרוריסטים ורוצחים ולא מכירים בזכותנו לחיות כאן ורוצים בהשמדתנו, והנה הימור בלתי מסוכן: יום יבוא, ואולי הוא לא רחוק, שנציגי הממשלה הבאה ישבו למו"מ עם 'כתום הזקן' וחבריו המפחידים".
הבר צודק בהימור שלו. אולמרט ישא ויתן עם חמאס, כלומר - יתן, כי משא-ומתן של ישראל עם הערבים הוא תמיד רק מתן ומתן.
רק דבר אחד מוח נורמלי לא יוכל להבין לעולם - מדוע חושב הבר שההימור הזה הוא "בלתי מסוכן"?
למה אני מטריח את הקוראים לנסות ולהבין את גזית והבר, המדברים אלינו עברית בשפה זרה, בלתי מובנת? אני עושה זאת, כדי לחסוך לעצמנו את הניסיון העקר של בניית גשרים אל הטירוף הזה. כבר קרה רבות בהיסטוריה, שעדר כעדר-40-המנדטים שועט אל בית המטבחיים, ומיעוט - גדול או קטן - נאלץ לעמוד מול רוב מסומם ולומר "לא!"
יום יבוא, ומי שיישאר בחיים יתפכח, יקום כמו אחרי שיכרות וישאל: איך יכולנו? זה קורה היום לרוסים, לגרמנים, לאיטלקים, ליפנים. הם מביטים לתוך עברם האפל, ולא רק הצעירים - גם אלה שהיו שותפים לטריפ ההזוי אינם מבינים היום, אפילו את עצמם.
מי שרואה נכוחה בזמן-אמת, עליו נאמר "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב", מכאוב היותו מיעוט, והעיקר - מכאובי המאבק, הסבל והקורבן הנדרשים מבעלי הדעת, עד שיזכו לראות את האמת מנצחת.
היתה לי הזכות להשתתף בעצרת טו' בשבט בעמונה, המקום בו לימד הנוער את דור המייסדים של מפעל ההתנחלות את החוכמה העתיקה מהגדת הפסח: לרשע אי אפשר להסביר, ולכן לא נותר אלא להקהות את שיניו. אמנם, המרבית המכרעת מבין למעלה מ-200 הפצועים ביום המאבק בעמונה, היו הצעירות והצעירים שלנו, ואת תשעת הבתים הצליח השלטון להרוס, ובכל זאת - הצעירים הללו הקהו את שיני השלטון. מפני שכאשר מאלצים דיקטטורה לחשוף את פרצופה האמיתי, כאשר מכריחים אותה להפעיל פרשים ואלות, להכות ולפצוע - כבר עוברים את חצי הדרך לנצחון. צעירים בשנות העשרה לימדו את האולמרטים, הגזיתים וההברים קל וחומר: אם ב-9 בתים, מהם 7 ריקים, כך מה יהיה כשתבואו, כפי שאתם זוממים, להרוס אלפי בתים?!
בל נשלה את עצמנו. הנוער בעמונה לא שיכנע את מסוממי השלום, הוא גם לא ניסה לעשות זאת. הנוער ניסה - והצליח - להעביר להם רק מסר אחד: אם תנסו שוב, זה יעלה לכם ביוקר. ואת זאת, את שפת המחיר, הפוליטיקאים והתקשורת המגוייסת שלהם מבינים. לצערנו, בכפר מימון, בנתיבות, בשדרות ובאופקים, בימי הגירוש האפלים, מנהיגי המתנחלים לא ידעו לדבר בשפה הזאת. להיפך, הם שידרו לשלטון שניתן לגרוף את המתנחלים לתוך האסון הלאומי, פרי טירופם, מבלי לשלם כל מחיר.
עמונה, אם נלך לאורה, תשדר לצה"ל שהוא עלול להפסיד את מיטב מגוייסיו, וזאת בתקופה בה צפון תל אביב משתמטת. והעיקר, היא תזהיר ממשלת שמאל זרה ומנוכרת, אטומה ומטומטמת ששמה "קדימה" שהיא לא תוכל לפייס את הערבים על חשבון היהודים, גם לו היה בכלל סיכוי לפייס את הערבים. היהודים לא יתנו שירמסו אותם, והם יתקוממו. ומי שמדמה לעצמו שהוא יקנה את השלום ההזוי והדמיוני על חשבונם, כלומר על חשבון החלום הציוני ומפעל ההתישבות - טועה.
יהודים לא יגבו משלטון יהודי מחיר מן הסוג שערבים גובים, יהודים ילכו בשיטות אחרות. אולם, אם דור ההורים של צעירי עמונה רק יאזור אומץ כמותם, הוא מסוגל להפוך משטר יהודי-ישראלי שיהפוך למשת"פ של החמאס - לבלתי ניתן לשליטה, לגבות ממנו מחיר שלא יוכל לעמוד בו. זאת בתנאי, שגם דור ההורים יהיה מוכן לשלם מחיר ולא יבייש את בניו ובנותיו הצעירים שלא נרתעו לפגוש את הפרשים ואלות המשטרה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
