טול קורה

ביאליק, ראובן ראובן ולוי (כך השמות במקור) ערערו על החלטת הוועדה המקומית לתו"ב נהריה לדחות את בקשתם להיתר לבניית מבנה ובו שלוש יחידות דיור, שאמורות להצטרף למבנים הקיימים על המגרש.

מאחר שהתוכנית הרלוונטית מחייבת מרווח מינימאלי של 10 מטר בין המבנים, הם תכננו את המבנה כך שיהיה מחובר עם קורות עץ למבנה שכן (של המשיבים), הבנוי על אותו המגרש וקרבתו למבנה נשוא הבקשה קטנה מ-10 מטר.

"כך, סבורים הם כי נוצר למעשה מבנה אחד, ואין עוד תחולה להוראות הנ"ל. העוררים אישרו בפנינו כי לקורות העץ אין כל מטרה, מלבד חיבור המבנים באופן שלא יוכלו אלו להיחשב כמבנים נפרדים (דהיינו, קורות העץ אינן דרושות, לא מבחינה קונסטרוקטיבית, ולא מבחינה תפקודית, לקיומם של המבנים במגרש)".

הוועדה המקומית דחתה את הבקשה. לטענתה מדובר בתכנון מאולץ הסותר את כוונות התוכנית לעניין המרווחים (אשר נועדו לשמור על איכות חיים).

ועדת הערר קיבלה את עמדת הוועדה המקומית וקבעה, כי יש לפרש תוכנית בפרשנות תכליתית ו"לכן, לא ניתן לקבוע כי די בכך כי כל חיבור של שני מבנים, הופך אותם לאחד. חיבור שכזה חייב להיות חיבור בעל פונקציה, שמטרתו אינה להתגבר על הוראה בתוכנית, אלא פונקציה אמיתית, המשרתת את הבניין. כל עוד המדובר בחיבור למראית עין בלבד, הרי שיש לקבל את עמדת הוועדה המקומית, ולראות בכך כמבנה נפרד".

"יתר על כן, אנו מסכימים לחלוטין עם תפיסתה של הוועדה המקומית, הקובעת כי יש להקפיד על שמירה על מרווחים בין מבנים, גם כאשר אלו נמצאים על אותו המגרש. ההוראות הקובעות שמירת מרחק בין בניינים, נועדו להגשים את אותה המטרה אשר בעטיה נוצרו קווי הבניין, כאשר המדובר במגרשים סמוכים".

ערר 291/05 יורם ביאליק ואח' נ' הוועדה המקומית לתו"ב נהריה, אברהם אביבי ואח'.
ניתן ביום 24.1.06.
יו"ר: עו"ד דרור לביא-אפרת.