להקדים רפואה למכה

בעוד המחנה הלאומי עסוק בהתגוששות ובחיפוש אשמים נוכח תוצאות הבחירות, אני מציע להפנים אותן ולהתחיל כבר עתה בהיערכות לבלימת הנסיגה הבאה, שצפויה בתוך שנה במידה וקדימה תרכיב את הממשלה.

איש חכם אחד אמר פעם כי "הניסיון, הוא המסרק שאדם מקבל אחרי שהוא קירח...". אחרי כשלון המאבק שלנו בנסיגה החד-צדדית מחבל עזה וחורבן ההתיישבות הפורחת שהיתה במקום, הגיע העת להפיק לקחים ולשנות את דרכי המאבק.

אין ספק שיש למצות גם הפעם את המאבק הפרלמנטרי, לקיים הפגנות מחאה וזעקה (מאושרות ע"י המשטרה...) ואף לפנות לבתי המשפט השונים בנושאים טקטיים, ואולם, אין בכוחן של הפעולות הללו לבלום את הנסיגה הבאה, שכן הן נעשות בתוך המערכת.

המערכת כולה תתגייס למען הנסיגה הזאת, כפי שהיה במאבק הקודם ואז עומק הנסיגה, תהיה כעומק החקירות שיתנהלו נגד אהוד אולמרט, אשר שאלת חוקיות המינויים הפוליטיים שביצע כבר תלויה ועומדת בפני מבקר המדינה.

הגיע הזמן להיאבק נגד המערכת. אני מציע לעשות שימוש בזכות החזקה ביותר שיש לעם היהודי, הזכות ההיסטורית והמשפטית הבינלאומית על שטחי יהודה ושומרון, ערש ההיסטוריה של העם היהודי. לא ביטחון, לא טקטיקה, לא ויכוח על תוואי הגדר. את כל זה ניסינו ונכשלנו.

לכל אלו שכבר החלו לחייך, משל "גיליתי כאן את אמריקה", אני אחדד את הדברים. מדינת ישראל הריבונית, יכולה להחליט ו"לעצב" את הגבולות שלה ואולם אין לה כל זכות לעקור בכוח יהודים המתגוררים כדין בשטחי יהודה ושומרון, שכן הזכות להתיישב שם הוכרה במשפט הבינלאומי כבר לפני 85 שנה בועידת סאן רמו, עוגנה בסעיף 80 למגילת האו"ם ועומדת בעינה עד היום הזה.

לא ייתכן שבמאה העשרים ואחת, כאשר העולם כולו מחליט על ציון יום השואה, תימנע מיהודים הזכות להתגורר במקום כלשהו ברחבי תבל, ק"ו בן בנו של ק"ו, בשטחי מולדתו של העם היהודי.

שטחי יהודה ושומרון, לכל הדעות, אינם שייכים לפלשתינים וכל הנראה לא עומד על הפרק שום הסכם בין מדינת ישראל הריבונית לבין מדינה שכנה על מסירת שטחי יו"ש לריבונות זרה ולמעשה, מדובר בויתור חד-צדדי של ישראל על שטחי מולדתו של העם היהודי כולו.

בכל הכבוד לממשלת ישראל בראשות אולמרט ולבג"צ - הם אינם מקור הזכות שלי כיהודי להתגורר בגוש עציון, למרות שטיפת המוח של השמאל במשך שנים, וממילא הם אינם יכולים לשלול ממני זכות זו ואין זה משנה מי הריבון בשטח.

ניתן לצטט ממאמרו של פרופ' יוג'ין רוסטאו, דיקן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ייל, מי שהיה תת מזכיר המדינה של ארה"ב בין השנים 1966-1969 ומי שניסח את החלטה 242 של האו"ם (המאמר פורסם בניו-ריפבליק): "זכות ההתיישבות של היהודים בארץ ישראל שממערב לנהר הירדן, כלומר בישראל, בחבלי יהודה ושומרון, בירושלים וברצועת עזה ,לא ניתנת לערעור... אם אין ליהודים זכות להתיישב ביהודה ושומרון הרי שאין להם זכות להתיישב בחיפה, בתל אביב ובירושלים שכן הזכות הזו הואצלה להם ע"י אותם הסעיפים של כתב המנדט".

עבדכם הנאמן, במסגרת תפקידו כאחד מראשי הפורום המשפטי למען א"י, מתכוון להוביל את המאבק הזה שיכלול פנייה לכל מוקדי הכוח של העם היהודי ברחבי תבל, לרבות שני בתי הקונגרס האמריקנים. כל מי שרוצה להירתם לעניין יתקבל בברכה.

והבהרה חשובה, המטרה העיקרית של המהלך ההסברתי והמשפטי היא בלימת תוכנית הנסיגה, ואולם אם חלילה מאבק זה ייכשל, הרי שיש למנוע את החורבן והגירוש של היהודים מחבלי ארץ אלו, גם אם יהיה צורך במטריית הגנה בינלאומית כדי להגן עליהם.