אמת מזוהמת אינה אמת

על-רקע הפרסומים האחרונים לגבי השימוש בתוכנת פגסוס מול שלמה פילבר אשר נחקר במסגרת פרשיות נתניהו, שווה לעצור רגע ולחשוב: מה קורה פה. הפרסומים על-אודות השימוש באמצעים טכנולוגיים חריגים הם המשך ישיר לתפיסה ערכית-מוסרית שגויה לפיה הכל מותר ונחוץ בכדי לתפוס את העבריינים. דע עקא, עקרון החוקיות ושלטון החוק מורים אותנו, כי כל אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שתוכח אשמתו כדין. למערכת אכיפת החוק אסור לבצע דבר, אלא אם הוא הותר לה בצורה מפורשת וברורה במסגרת החוק.

מערכת אכיפת החוק אינה יכולה לנצל פרצות בחוק, אינה יכולה "להקטין ראש" ואינה יכולה להחתים שופטים על צווים ללא גילוי נאות ביחס לכל אשר מתעתד לקרות באמצעות אותו צו מבוקש. כך נוהגת מערכת שומרת ומכבדת חוק. כאשר עסקינן ברשות מרשויות אכיפת החוק, אין לקבל סטנדרט התנהגות נמוך מ"אדם לאדם מלאך" במונחי הנשיא אהרן ברק, אשר אזכר מושג זה אגב יציקת תוכן למושג השסתום המשפטי הקרוי "עקרון תום הלב". לצערי, מערכת אכיפת החוק בימינו נוהגת בצורה הפוכה - בדומה למה שכינה ברק "אדם לאדם זאב".

כך קרה בפרשת אפי נוה וכך קורה בפרשיות נתניהו. אלו סימפטומים מקבילים לתופעה פסולה, בה מערכת אכיפת החוק משתמשת בתירוצים כגון "טעויות", "אי-הבנות", "חריגה מנהלים", "כשלים נקודתיים" ועוד מונחי מכבסה, בכדי לנסות ולהסביר מדוע מה שנראה ומרגיש לא בסדר לכולנו - הוא בסופו של יום בסדר, או "הרע במיעוטו" או "נסבל", כי בסופו של יום אנחנו עושים מעשה טוב - תפיסת העבריין.

הגיעה השעה לומר למערכת אכיפת החוק להתחיל לשמור על החוק, קלה כחמורה. כן, גם מראית פני הצדק היא חלק בלתי נפרד מהצדק, מאמון הציבור בשיטה ובעיקר מזכותו של חף מפשע לקיים הליך הוגן בעניינו. לא יכול להיות ספק, כי בניית פרופילים על-אודות נחקרים פוטנציאלים, נקודות החולשה שלהם, הסודות שלהם ועוד, תוך שימוש באמצעים טכנולוגים, היא תופעה פסולה מיסודה.

תופעה זו ותוצריה, כגון חקירתו של ניר חפץ על מעלליה הנטענים, אשר אף היא הייתה "מוצלחת" מבחינת גורמי החקירה, בסופו של יום פוגעת באופן אנוש במראית פני הצדק, בצדק ובכולנו. היא חייבת לקבל ביטוי משמעותי בהליך המשפטי שבו ננקטה, שכן מדובר בהליך משפטי מזוהם מן היסוד. הגיעה העת לעצור ולהבין שעיגול הפינות שנעשה לנגד עינינו לצורך מסוים, משנה את הצורה הגאומטרית של הצדק.

מצער לשמוע, כי לכל "תקלה" ניתן הסבר נקודתי - כאילו מדובר במי שמנסה להרחיק את עצמו מאחריות לתקינותה של המערכת. האם באמת ניתן לחשוב, כי הפרקליט המלווה בפרשה זו או אחרת לא ראה משהו שצריך היה להדליק אצלו נורת אזהרה, במקרה הטוב? האם אותו פרקליט מלווה לא העביר את המידע לממונים עליו? והאם אלו לא העבירו לממונים עליהם? כך או כך, מדובר בתוצאה לא תקינה, אשר אמורה להוביל לתוצאה אופרטיבית בהליך בו התרחשה.

האם חקירה מזוהמת נקייה יותר מתפיסת עבריין? מה המחיר שנסכים לשלם? היכן עובר קו הגבול? מי קובע את קו הגבול? האם החוק אינו יציר הציבור? האם הדמוקרטיה הסמיכה את נושאי המשרה להגמיש את החוק לצורך מסוים ולהקשיחו לצורך אחר? האם אנחנו זוכרים את כל ה"טעויות" בפרשיות נתניהו? האם כולן היו טעויות נקודתיות? האם אוסף של נקודות לא יוצר בסופו של יום קו ברור? חקר האמת אינו חקירה בכל אמצעי בכדי להגיע אל האמת, שכן אמת מזוהמת אינה אמת.