|   15:07:40
דלג
  נסים ישעיהו  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ישראל במגמת חידוש - הערים המובילות בישראל בתחום ההתחדשות העירונית
כתיבת המומחים
טיפים לבחירה נכונה של גני אירועים בשרון

(בהר בחקתי סו)

הפער שבין המצוי לרצוי

בשלב הזה מחליטים שמשפטי התורה מעוררים גועל מוטב להעתיק חוקים מגרמניה או מהודו, העיקר לא מהתורה אח"כ מקפידים שלא לעשות מצוות שחלילה לא יחשדו בנו שחזרנו לתפיסה הגלותית של היהדות ואז מגיעים להפרת הברית, לוויתור על הארץ
19/05/2006  |   נסים ישעיהו   |   מאמרים   |   תגובות

אצל כל אדם יכול שיתגלה פער בין הרצוי למצוי. פער כזה יכול להיות אמיתי או דמיוני; מבחינת התחושה והתגובה של האדם – זה לא ממש משנה. בכל מקרה התוצאה המיידית הצפויה היא תסכול.

שתי סבות עיקריות לחוויית הפער הזה: אחת, שהרצוי הוא בלתי מושג אובייקטיבית. שתים, שהמצוי נראה רע בלי קשר למציאת האמיתית. כך או כך, הפער הזה מעיד על איזשהו כשל בהערכה העצמית ו/או בתפישת המציאות של מי שחווה את הפער.

כמובן, הפער הזה שבין הרצוי למצוי, לא חייב לתפוס את מכלול האישיות של האדם; הוא יכול להתגלות בתחום אחד או יותר מתחומי האישיות, בעוד בתחומים אחרים המצב הוא תקין, מאוזן. אלא שבנפש האדם כידוע, התחומים מושפעים זה מזה ולא כדאי להתעלם מפער כזה גם אם אינו תופס את כל האישיות.

עד כאן זה תיאור של מצב נפשי שכל אחד עלול להקלע אליו; מכאן ואילך, דרכי תגובה שונות פתוחות בפני חווה הפער. באופן כללי, יש שתי דרכים: דרך קצרה וארכה ודרך ארכה וקצרה. הראשונה מציעה הקלה מיידית בתחושת התסכול אבל שום פתרון בהמשך הדרך; השניה מציעה עבודה קשה ועקבית לאורך זמן, ופתרון בסוף התהליך, אי"ה.

בדרך הראשונה, כל אדם בוחר לו נתיב המתאים לנטיותיו הנפשיות. יש שיתעלם מן התסכול וימשיך בדרכו כאילו לא היה תסכול כי מעולם לא היה פער; בעוד שלמעשה, הוא יחיה בתסכול מתמיד, אבל יכנע בפני מה שנראה לו כאילוץ הנגזר מעובדות החיים, כגזירת גורל ר"ל. לא עולה בדעתו שבידו לשנות את גורלו, ואם כן, הוא מעדיף לחסוך מעצמו את המאמץ.

ויש שיחפש מפלט בשכחה המבורכת. כאן רבים הם נתיבי המילוט ותמיד אפשר להמציא עוד; אפשר להתמכר לשינה, לאכילה, לשעשועים, לאלכוהול, או למה שמקובל מאד בימינו, לחומרים נרקוטיים שונים ומשונים. יש נתיבים נוספים כמובן, אבל נשאיר משהו גם לדמיונם של הקוראים.

בדרך השניה, הדרך שהיא ארכה וקצרה, עמל האדם על צמצום הפער שבין המצוי לרצוי, וזה בשני נתיבים: נתיב אחד הוא בחינה מתמדת של ציפיותיו מעצמו והתאמתן ליכולותיו, כך שהרצוי יהיה משהו שניתן להשיג; שהוא עצמו יכול להשיג. הנתיב השני משלים את הראשון, ועיקרו הוא מאמץ מתוכנן ועקבי בחתירה אל היעד הרצוי.

ההולך בדרך הראשונה בחר בנתיב ההתנגדות הקלה, בברירת המחדל שאינה מובילה לשום מקום טוב.

ההולך בדרך השניה בחר להתמודד, לנסות לנצח, אלא שגם דרך זו רצופה מכשולים. המכשול העיקרי והמסוכן ביותר מסתתר בשלב של סימון היעד שאליו חותרים להגיע.

יכול אדם לעשות את כל ההכנות הדרושות לקראת המסע אל היעד; אח"כ הוא עושה גם את כל הפעולות הנכונות בדרך אל אותו יעד; אם חלילה הוא בחר ביעד הלא נכון, מאוחר מדי יתברר לו לכאורה כי הלך בדרך לא נכונה, וכעת הוא רחוק מן היעד אותו מרחק שהיה בתחילת המסע ואולי אף יותר.

בדרך הטבע, האדם הפרטי מקבל תגובות מן הסביבה; תגובות האמורות לסייע לו בשמירת האיזון בדרך בה בחר. לחברה ולמדינה, אין כל כך תגובות כאלה, אלא אם כן מדובר בקיצוניות נוסח אירן, ועל כן מצבה רגיש הרבה יותר מזה של האדם הפרטי. חוץ מזה צריכים לזכור כי חברה ועוד יותר מדינה, מובלת על-ידי מנהיגים שיכולים להיות נגועים בתסכול מתמיד, ואין כל כך סכוי שהסובבים אותם יעניקו להם תגובות מאזנות, שכן את אלה לא ינעם להם לשמוע. הם מקיפים את עצמם באומרי הן, וכך מרפדים לעצמם את סביבת המחיה שלהם, בעולם הדמיונות.

התוצאה היא שמצעד האוולת ההיסטורי נמשך; מנהיגים ממשיכים להוביל בבטחה אל התהום, תוך עידוד נמרץ מצד מי שאמורים להציג בפניהם את האיפכא מסתברא, ואף לבקר אותם בחריפות בעת שדמיונם האנוכיי משתלט על תפיסת המציאות שלהם.

את הדרך לאיזון בין הרצוי למצוי, מציעות לנו הפרשות שנקרא בשבת זו, בְּהַר סִינַי ו-בְּחֻקֹּתַי.

הדרך גם היא חשובה

שתי הפרשות עמוסות בחקים "חברתיים"; זה מתחיל במצוות השמיטה שבמהלכה אין לאיש בעלות על פירות האדמה:
(ויקרא כ"ה) ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל.

נמשך ביובל שבא לאחר שבע שמיטות ובו חוזרות קרקעות לבעליהן שנאלצו למכור אותן עקב מצוקה כלכלית:
י וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יג בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ.

כמובן, הקב"ה יודע שזה לא כל כך פשוט לאדם לשמור על האיזון הדרוש בין המצוי לרצוי, בין הנטיה להכיר בערך עצמו ולהתנשא על זולתו, לבין המודעות כי ה' הוא האלוקים וכולנו שווים לפניו. על כן הוא פותח את סדרת ההוראות בתזכורת כי אלה ניתנו למשה בהר סיני, באותו מעמד בו התחייבנו כולנו "נעשה ונשמע" ועוד עשינו זאת בשמחה ובלב שלם.

בהמשך, פרשת בְּחֻקֹּתַי מתחילה בהדגשת העובדה שלעולם אין די בעבודה המתמקדת ברובד אחד של חיי האדם:
(ויקרא כ"ו) ג אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.

בעבר, דיברנו באריכות על הכפילות הזאת: אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ; עמדנו על כך שאפשר לשמור מצוות בלי ללכת בחקות ה' וזה מצב מאד לא רצוי. הנה עוד אזכורים בפרשה לרעיון זה:
יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצוֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.

בשני פסוקים אלו יש הדרגה ברורה של הדרדרות עד לרובד הנמוך ביותר ל"ע: לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.

כמה בריתות נכרתו בינינו לבין ה' יתברך וכבר דברנו על כך בעבר; לענייננו, נראה ברור כי כאן מדובר בהפרת ברית הארץ, שכן התוצאה הכתובה בהמשך היא חורבן וגלות ר"ל. לא ביום אחד ולא במהלך אחד מגיעים להפרת הברית הזאת; זה מתחיל בכך שמוותרים על הקשר עם דבר ה' בתורה, וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; נמשך בויתור על המצוות בטענה שהן מיושנות; אח"כ החוקים, אלה שאינם מובנים בשכל, בכלל נראים אז מאוסים בעיני האדם המודרני.

בשלב הזה מחליטים שמשפטי התורה מעוררים גועל; מוטב להעתיק חוקים מגרמניה או מהודו, העיקר לא מהתורה. אח"כ מקפידים שלא לעשות מצוות; שחלילה לא יחשדו בנו שחזרנו לתפיסה הגלותית של היהדות; ואז מגיעים להפרת הברית, לוויתור על הארץ.

וכאן מתגלה התסכול הגדול, זה שהוסתר בכשרון רב זמן ארוך מאד; איך זה שלמרות כל המאמצים שלנו להנתק מן הדרך של התורה, ממצוותיה, מחוקיה וממשפטיה, האנטישמיות (או בשמה החדש, האנטי ציוניות) מתגברת והולכת? איך זה שהגוים מסרבים לראות בנו שווים, ומקפידים לדון אותנו לפי כללים שהמציאו במיוחד עבורנו? בשתי הפרשות שלנו, ביחוד בשניה, פרשת בְּחֻקֹּתַי, יש תשובות מדויקות לתהיות אלו; וכבר ניסח זאת הנביא יחזקאל (פרק כ) והובא בפירוש רש"י לאחד הפסוקים בפרשתנו:

לב וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה: אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.

הרעיון הזה לא הצליח בחוץ לארץ ולא יכול להצליח בארץ. לנו נדמה שמכיוון שאין לנו אלילי עֵץ וָאָבֶן, נבואה זו אינה נוגעת לנו, אם בכלל מתייחסים לנבואות כאל משהו מחייב. אבל אנחנו אכן עבדים לעץ ואבן, לחומריות שביטויה הוא עֵץ וָאָבֶן. זה לא יכול להצליח כי יש הבטחה:
לג חַי-אָנִי, נְאֻם ה' אלקים: אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם.

אז כדאי מאד שנקבל עלינו את מלכות ה' ברצון וזמן זה, לקראת חג השבועות, אין מתאים ממנו למהפכה תודעתית כזאת.

וכך יהיה רק טוב באמת, ליהודים וגם לכל האחרים.

תאריך:  19/05/2006   |   עודכן:  19/05/2006
ניסים ישעיהו
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות

18/05/2006  |  ד"ר שלמה פרלה  |   מאמרים
חוש הראייה הינו החשוב ביותר בגוף האדם. העיניים עצמן מחוברות ישירות אל המוח, דרך עצבי הראייה ולמעשה מאפשרות לנו את כל מגוון התפקידים הן של הראייה והן של ההתמצאות במרחב וזיהוי סכנות ממרחק.
18/05/2006  |  ד"ר שמואל לוינגר  |   מאמרים
בעיות בצה"ל
18/05/2006  |  הרב אליעזר מלמד  |   מאמרים
מאז קום המדינה מנסים למצוא פשרה שתאפשר למגזר החרדי, הערבי, פטורי שירות וסרבני מצפון - להשתלב בחברה בדרך של שירות הביטחון או השירות הלאומי-אזרחי.
18/05/2006  |  עו"ד אברהם פכטר  |   מאמרים
ראש הממשלה אהוד אולמרט יצא ביום רביעי בהכרזה מפוצצת שגררה כותרות ענק והתלהבות בעיתונים: "יש פשע מאורגן בישראל, שהגיע להיקף חסר תקדים והממשלה לא תשלים עמו ותיאבק בו באותה הנחישות בה אנו נאבקים בטרור". וואהו! פחד!
18/05/2006  |  ראובן שפירא  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
יהודי ארצות הברית מסרבים להכיר בבעיה    הם מטילים את יהבם על החוקה והמסורת הדמוקרטית והמטרה. העיוורון גורם להם לעצום עין נוכח המגמה האנטישמית בארצם
דרור אידר
דרור אידר
חמש הערות על סוגיית גיוס חרדים (וחלום לקראת הסוף)    מה יקרה אם יתגייסו לצבא עשרות אלפי חרדים? האם הצבא באמת ערוך לכך?
אלי אלון
אלי אלון
הבאר הייתה מקור המים היחיד המשמעותי במושבה במשך 30 שנותיה הראשונות    עם גידול הצריכה עקב גידול במספר התושבים והרחבת שטחי הפרדסים חלה הידלדלות במימי הבאר עד יובש כמעט מוחל
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il