השבת שלך, השבת שלי

מכובדי השר,

האמת? התחלחלתי למקרא כוונתך לנהוג יד קשה כלפי מעסיקים המפרים את חוקי העבודה ובהם חוק האוסר העסקת עובדים בשבת בענפי מסחר.

עזוב את השבת, כבד השר אלי ישי. הנח למקדשיה ולמי שאינם כאלה, הן בתפיסתם את עצמם והן בהגדרתך - אתה וצאן קדשיך - לעשות בה כאוות נפשם וכתאוות גופם.

אל תעטה על עצמך את אדרתם של המתהדרים בגלימת החוק היבש. אל תהיה צודק, תהיה חכם. בקש מחבריך החילוניים לתעד עבורך בקלטת וידאו שבת קיצית אחת במקום בילוי המוני, שוקק חיים: דוגמה? קניון 'שבעה הכוכבים' בהרצליה.

צפה במראות ביום ראשון ובמו עיניך המשתאות, הלא מאמינות למראה הנגלה, תיווכח כי הקרב שאותו אתה מנסה להוביל הוא קרב מאסף אבוד. אין לך סיכוי, אדוני. עזוב. אין כאן שאלה של חוק. יש כאן שאלה של חירות בסיסית, של זכות יסוד של כל תושב במדינה הזאת לחיים ראויים.

הנח לנו לא לנוח. תן לנו לטייל, לבלות, לנסוע, לקנות, למכור, לאכול בחוץ. תן לעשות שבת.

גילוי נאות מחייב להודות: יש מחיר לעונג השבת של מאות אלפי תושבים במדינה הזאת. כדי שהמוני בית ישראל יוכלו לבלות בשבת, עשרות אלפים מהם אמורים לפתוח את עסקיהם. יש קשר ישיר, הכרחי, בין אלה ובין אלה. אי אפשר לאלה בלעדי זולתם - וההיפך, כמובן, גם. זה תרשים זרימה פשוט של יחסי גומלין, קח ותן, בין ספקי השירותים לצרכניהם. כך בימי חול, כך בשבתות.

אני מוכן לשפשף גחלים לוהטות באצבעות עירומות ולהתערב אתך בתקיעת כף יד, באצבעות חרוכות, כי רבים מהמבלים בשבת מחוץ לביתם מכבדים את שומרי השבת בתוכם, אף כי פירושם את קדושת השבת שונה תכלית שינוי מהפירוש המחמיר והתובעני-להכעיס (מכעיס ומקומם) שלך, אדוני השר.

כדי שהם יוכלו להיות אחד-אחת העם חופשי בארצם, אין לאסור עליהם לעשות מה שמורה להם לבם, ובלבד שלא יאנו כל רע לזולתם. שלילת האיסור הזה ומניעתו הן בלתי תלויות ובלתי מותנות. חובת קיומן היא גורפת. אני איאבק על מימושה בכך שאמשיך את שגרת חיי שבעה ימים בשבוע. זה כה פשוט.

עבודה ( גם בשבת!) בשבת היא זכות (וחירות) אזרח בסיסית במדינת ישראל, בוודאי בזו המוגדרת כחילונית וכדמוקרטית. אין שום סיבה ושום הצדקה למנוע את מימושה. הניסיון לאכוף איסור מלאכה ועבודה בשבת יחריף את הקרע הקרוע בין דתיים לבין מי שאינם כאלה במקומותינו. הוא יעורר מיאוס וסלידה מהציבור הדתי בכלל והחרדי בפרט. הוא עלול להשניא אתכם ( חלילה לכם, חלילה לנו) על אנשים שאין בהם שנאה כלפיכם.

אין שום חוק האוסר ליהנות בשבת. אין חוק המחייב להתייסר ולהתענות בה. דת שאוסרת חיים בשבת אינה דתי ואינה דתם של חילוניים רבים כמוני, אשר הלכה למעשה, בעיקרון ובמימושו, מכבדים את מנוחת השבת של הדתיים, הבוחרים לעשות את השבת על-פי אמונתם.

גם לי, שאין לי ואין בי אלוהים (אבל יש לי בהחלט, באמת ובתמים, כבוד רב למאמינים בו!) יש אמונות קדושות. שבת קודש היא עבורי שבת שבה אני יכול לנוד ולנוע באופן חופשי לכל מקום שאליו אבחר ובו אעשה כרצוני. תן לי לקדש את החול, גם אם זה חול החוף, גם ביום השביעי, אדוני. חשוב לי לדעת שהים, שממנו אני מדיר את רגלי, פתוח עבורי גם בשבת.

אז עזוב את השבת, כבוד השר, הנח לה והנח לנו. השבת שלי, שלנו, אינה השעבס שלך, שלכם.

"כל איש ואיש הוא אפיפיור קטן בואתיקן חייו" כתבה, בשעתה, המשוררת המופלאה, יראת שם שמים, זלדה, ז"ל, באחת מהמרהיבות בפניני שירתה.

אני לא ארשה לך, מכובדי, להיות האב הקדוש בואתיקן חיי. לא אתיר לך להשליט את תקנותיך על אורחי ועל רבעי, על שגרת חיי, בששת ימי המעשה וביום השביעי, שאף הוא יום של מעשה, לצד המנוחה, כהמשך לה.

אכבד ואוקיר אותך, אף כי אתה שונה ממני כ"שוני האש מן המים", אף זה במלותיה של אותה משוררת, אבל חרף הכבוד, כבודו, אני אסמן סביב שטח המחיה שלי קו ברור, ובו אציב שלט, שעליו אכתוב שתי מלים באותיות של קידוש חירותי: "עד כאן".

לא אניח לך לנעול את שערי החיים בשבתות בכל מקום שאליו אבחר לנסוע (האמת? אני ממעט. את חלק הארי של השבתות אנחנו עושים בביתנו) ולכפות עלי קידוש שבת באופן שאינו מקובל עלי. הנח לי לשמור שבת בדרכי (האמן לי: זו דרך נועם).

השבת שלך אינה השבת שלי. זה לא אומר דבר על איש מאתנו. איש באמונתו יחיה, איש בכפירתו. אתה בשלך, אני בשלי.

שבוע טוב ומפויס!