תמונה מזיקה מאלף פגזים

אין מה לעשות, כוח ההרס של תמונה אחת, ילדה קטנה ומסביב הרס וחורבן של משפחה שלמה, חזקה יותר ומדברת יותר ממאות קסאמים, שנפלו באזורים מיושבים או סביבם בלי לגרום נזק ופגיעה בחיי אדם.

כאשר מראים קסאם שחדר לחדר שינה של תינוק ממנו הוצא לפני שעה קלה והרס את מיטתו, או בחור בשדרות, שיצא מהבית לבית ספר וקסאם חדר לחדרו והרס אותו, התמונות קשות, אך לא עושות רושם ואפקט מאסיבי תקשורתי בארץ ועולם. כאשר קסאמים נופלים בעשרות על שדרות, זיקים, אשקלון והסביבה, כאשר בנס לא נפגעים ילדים שהיו בתפילה, במקום בבית ספר שם נחת הפגז, או מתקנים רגישים באשקלון, העולם שומע בקושי. ה"צבועים" בחו"ל ובמיוחד בארץ, מקווים ומחכים שצה"ל יעשה את הטעות שמתבקשת מאליה מנסיבות האירועים.

לא חשוב, לצורך הדיון בסוגייה, אם באמת זה היה פגז של צה"ל, "נפל" שהיה בחוץ, או קסאם פלשתיני שנחת בטעות. איש לא יאמין לעובדות הנכונות גם אם יוכח ההפך.

לכן, עלינו לצאת מהנחה שהפגז הקטלני היה של צה"ל, כמו הפגז בכפר קנא, במלחמת לבנון, שם נהרגו עשרות חפים מפשע. האירוע הנוכחי מזכיר את הירי בעזה שבו נהרג הילד הפלשתיני אבו-דורא בזרועות אביו. לא עזרו כל הבדיקות והתמונות שהעלו שאולי הילד נורה ע"י פלשתינים שהשיבו אש פראית לעבר צה"ל, ולא הועילה העובדה שהילד השתתף מספר ימים רצוף, בהפגנות וזריקת אבנים לעבר צה"ל ושאביו בא לקחת אותו מזירת ההפגנות שהפכה להרגל יומי.

לכן, יש לצאת מהנחה שפגז טועה של צה"ל גרם לטרגדיה הנוראה. על צה"ל להתנצל, להביע חרטה, אבל לא לבקש סליחה. מי שאחראי לטרגדיה הנוכחית, והבאות אחריה, היא ממשלת החמאס. על המנהיגות שלה בראשות ראש הממשלה הניה. לבקש סליחה ומחילה מהילדה, משפחתה, ומהציבור הפלשתיני כולו, על המשך הפעילות של משגרי הקסאמים, שיביאו לתגובות קשות מצה"ל. יש לומר בקול גדול - החמאס לא פרטנר, הוא דומה לחולה סופני שמוותר על הטיפולים, ולכן צריך לחכות עד שימות. לגבי החמאס - גם רצוי לזרז את מותו לטובת כולם באזור.

עם כתיבת שורות אלה, ברור לי, כי הדברים נופלים על אוזניים אטומות וערלות. הרי הח"כים הערבים, מנהיגי חמאס בעזה, הקיצוניים בעולם, לא מוכנים לשמוע, לא להבין, אלא רק להגיב בזעקות שבר על רצח עם, רצח חפים מפשע, והתמונות "משחקות" לידיהם ומתדלקות את מטרתם.

הכואב בפרשה שגם חלק מהציבור הישראלי, התומכים הנלהבים בפלשתינים, אנרכיסטים למיניהם, יודעי ספר והיסטוריה, נופלים בפח ובמלכודת החנופה והתעמולה האנטי ישראלית.

התקשורת חוגגת כאשר בין המפגינים נמצאת גם בתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, עם חברתה לחיים ושלט גדול די להרג/ירי על חפים מפשע. מובן שזה "איטם" לגיטימי ואפילו כפול, עם אפשרות "לפולו-אפ" אפשרי - במיוחד שראש הממשלה יוצא גם לסיור לחו"ל.

מה שחסר ומפריע בכל הדיווחים והראיונות של מתנגדי האמצעים שנוקט צה"ל להגנת האזרחים, היא ההפגנה של אלה שיצביעו על הניסיון המתמיד והעיקש של הפלשתינים לפגוע ולהרוג בחפים מפשע. דבר מוזר נשמע בתקשורת, אנחנו פוגעים בחפים מפשע, ומה לגבי החמאס, הג'יהאד, הפיגוע בתחנה המרכזית (פעמיים באותו מקום) וכל סדרת המתאבדים, כל מאות הקסאמים, הם מיועדים לא לחפים מפשע?

איפה הבנים והבנות של - שיפגינו נגד הצד השני, שלא מוכן לשמוע, לא מוכן להאזין, להיפגש, אלא דבק רק במטרה אחת "השמדת ישראל", באישור ובעידוד אירני מאסיבי. מה מצפים מצה"ל לעשות עכשיו? האפשרויות הבאות הן האקטואליות:

א. להפסיק את ירי התותחים.
ב. להפסיק כל פעילות צבאית ולחכות לניסים.
ג. להמשיך בסיכול ממוקד, שם גם נפגעים חפים.
ד. לכבוש את עזה ובנותיה.
ה. להיכנס לעזה ולצאת משימתית.
ו. להמשיך בפעולות קרקע יזומות, מעצרים פגיעה ביורי קסאמים.
ז. להיפגש עם אבו-מאזן לשיחות ללא תועלת לצורך צילומים וכיסוי בינלאומי, כדי להראות שאנו מזיזים את תהליך. אבו מאזן לא שולט בחמאס, לא שולט בעזה ובפלגיה הקיצוניים, לא מסוגל להשליט סדר מינימאלי. אבל זה טוב לטקסיות, לתשובה לארה"ב, לקוורטט ולקהילייה הבינלאומית. השפעתו של אבו מאזן על חמאס כמו השפעת פרס/בילין.
ח. לא לדבר על "ההתכנסות" בשלב זה כדי לא להרגיז את ארה"ב וירדן ומצרים.
ט. לסמוך על השמאל הישראלי - שיוביל להדברות ופתרון הסכסוך ע"י נסיגה ישראלית ל- 48, ירושלים - בירה משותפת מחולקת + משחק מילים לא מחייב לגבי פתרון בעיית הפליטים.
י. להתעלם מכל "חכמי חלם" למיניהם, ולהודיע לחמאס שהמשך ירי הקסאמים או ביצוע פיגועי התאבדות בתוככי ישראל יוביל לטרגדיות גדולות יותר, לעם הפלשתיני ומנהיגיו, מאשר הפגז הטועה בשפת הים - כפי שהבטיח שרון עם הנסיגה מעזה, או כפי שמציע אלוף (מיל.) עמרם מצנע או אלוף (מיל.) עמירם לוין. אבל לשבת בחיבוק ידיים לא ניתן.

להערכתי, פתרון מס' 10 יאומץ ע"י ממשלת ישראל וצה"ל ביתר זהירות ביתר בקרה - אבל אין פתרון אחר, בשלב זה, להגיב, להגיב בצורה כואבת, ממוקדמת ואם יהיה צורך, גם במנהיגות חמאס, במכוון או במקרה.

מדינה דמוקרטית לא יכולה להשלים בפגיעה מתמדת בריבונותה ובאזרחיה. הציבור לא ישלים עם מצב שבו תושבי שדרות, זיקים ואשקלון יהיו חשופים להתקפות, או יתחילו לנטוש את האזור.

המטיפים הגדולים מחוץ הם כמו פוטין, שלא פגע בחפים מפשע בצ'צ'ניה ולא הפך את בירתה גרוזני לעיר כמעט ריקה והרוסה, או ארה"ב שלא פוגעת בחפים בעירק, אנגליה שחייליה בעירק ביצעו פשעים לא קטנים וצרפת, שיש לה היסטוריה לא חיובית באלג'יריה, בזמן המרד המקומי שם.

כלומר: כשזה מגיע לביטחון חייליהן ואזרחיהן יודעות מדינות העולם להגיב בחומרה, ואילו על ישראל להבליג, לנהוג במתינות ולאפשר לאויב להשתולל ברחובותיה. אסור שהפלשתינים יחשבו או יחלמו שישראל תשב בחיבוק ידיים, מוטב שיכינו את עצמם, ומוטב שעה אחת קודם, כי מטרתה של ישראל בשלב זה, להחזיר לעצמה את אלמנט ההרתעה וביטחון אזרחיה.